Page 311 - josephus volume one

‫נעם ורד‬

‫(‪ )373 ,ὀργισθείς‬בעקבות העלבונות במקדש‪ .‬כפי שהערנו במבוא (סעיפים ד‪ ,6‬ד‪ ,7‬ה‪ ,)1‬מאפייני‬
‫התחיבה של המסורות הפנים־יהודיות בקדמוניות והיעדרן ממלחמת היהודים הן תופעה המתגלה שוב‬

‫ושוב בספר זה‪.‬‬
‫אופן השילוב של יחידות אלה כאן‪ ,‬וגם תוצאותיה של התחיבה‪ ,‬דומים מאוד לדרך עבודתו של‬
‫יוספוס בקדמ' יג ‪ .299-288‬כפי שהראינו בערך הקרע עם הפרושים‪ ,‬גם שם תואר מרד של ממש (‪)στάσις‬‬
‫ברצף התשתית של יוספוס‪ ,‬כפי שהוא מוכר ממלחמת היהודים (א ‪ ,67‬השוו קדמ' יג ‪ .)288‬גם שם תחב‬
‫יוספוס אגדה יהודית שעניינה בעלבון ובאי־הבנה‪ ,‬אך לא בפעולה אלימה (קדמ' יג ‪ .)296-288‬על כן‬
‫נאלץ יוספוס גם שם למחוק מן הנרטיב המקורי משפט המתאר את המלחמה שפתחו בה מתנגדים אלה‬
‫('עד אשר פרצה מלחמה גלויה ‪ - φανερὸν πόλεμον -‬שהובסו בה'‪ ,‬מלח' א ‪ ,)67‬שכן בהקשר החדש‬

‫של קדמוניות הובילה קנאתם של המתנגדים למעשה המשתה והקרע‪ ,‬ולא למלחמה ממש‪ .‬‬
‫הרצף של יוספוס כפי שהוא לפנינו מעורר את הרושם שינאי נרגם באתרוגים בגלל הערעור על ייחוסו‬
‫('וזרקו בו אתרוגים ‪ ...‬ונוסף על כך עלבו אותו [ואמרו] שנולד כביכול משבויה‪ .)372 ,'...‬ואולם בחינה‬
‫מדוקדקת של הטקסט מלמדת שזהו רושם שגוי‪ .‬כפי שהעירה יעל פיש‪ ,‬לפנינו תחיבה כפולה‪ ,‬של שתי‬
‫מסורות שונות‪ .‬האחת מספרת את מעשה האתרוגים ומסיימת בהפניה למקום אחר (‪δεδηλώκαμεν δὲ καὶ‬‬
‫‪' ,ταῦτα ἐν ἄλλοις‬גם את העניינים האלה סיפרנו במקום אחר')‪ ,‬כאמור סימן לסיומה של תחיבה‪ .‬המסורת‬
‫השנייה‪ ,‬הפותחת בפועל המורכב‪'( προσεξελοιδόρησαν :‬עלבו בנוסף')‪ ,‬מספרת על הערעור על ייחוסו‬
‫ועל כהונתו של ינאי‪ .‬אפשר שהמילים ‪[' ,καὶ τοῦ θύειν‬שאינו ראוי למשרת הכבוד שלו] ולהקריב' בסיפור‬
‫השני‪ ,‬על דיבת הייחוס‪ ,‬נועדו לקשר בינו לבין הסיפור הראשון על האתרוגים‪ ,‬שבו תואר מעמד של הקרבה‬
‫(גם שם משמשת אותה מילה‪ .)θύειν ,‬מסתבר שהפרט של הקמת הגדר במקדש בידי ינאי השתייך במקורו‬
‫למסורת היהודית על הרגימה באתרוגים‪ ,‬אף שיוספוס ניתק אותו ממקורו ושילב אותו אחרי המעשה‬
‫בדיבת השבי וגם אחרי הזכרת הריגתם של ששת אלפי היהודים‪ ,‬שמקורה בנרטיב הבסיס של ניקולאוס‪.‬‬
‫אכן לסיפור הדיבה בפני עצמו יש מקבילה נבדלת בספרות חז"ל‪ ,‬בלא כל קשר למעשה האתרוגים‪.‬‬
‫הברייתא בקידושין סו ע"א מתארת במהלך מעשה הקרע עם הפרושים האשמה זהה שהוטחה בינאי‪,‬‬
‫הגם שהסיפור ההוא‪ ,‬ובכללו הדיבה בעניין שביה של האם‪ ,‬מיוחס אצל יוספוס ליוחנן הורקנוס (קדמ'‬
‫יג ‪ .)292‬גדליה אלון העיר שמסורות מתחלפות על יוחנן ועל ינאי הותירו עקבות בכתבי יוספוס ובפי‬
‫חז"ל כאחד‪ .‬יהושע אפרון פקפק באמינותה של המסורת על דיבת השבי במקומנו בגלל הכפילות‬
‫עם ההאשמה שהוטחה ביוחנן‪ .‬לדעת מנחם שטרן‪ ,‬אין אצל יוספוס מסורת כפולה‪ .‬ההאשמה כלפי‬
‫ינאי במקומנו היא שהוא 'נולד משבויים‪/‬שבויות'‪ ,‬לא שאמו הייתה שבויה‪ ,‬ולכן אין כאן אלא חזרה על‬
‫ההאשמה שהוטחה ביוחנן הורקנוס‪ ,‬אביו של ינאי‪ ,‬שאמו ‪ -‬שהיא סבתו של ינאי ‪ -‬הייתה שבויה‪ .‬על‬
‫כל פנים‪ ,‬ודאי שסיפור השבי הוא מסורת יהודית‪ ,‬ושיש לה קיום עצמאי‪ ,‬נבדל מזה של מעשה האתרוגים‪.‬‬

‫ליתר הרחבה ראו שם‪.‬‬ ‫‪ 41‬‬
‫ראו למשל רובינשטיין‪ ,‬סוכות‪ ,‬עמ' ‪.121‬‬ ‫‪ 42‬‬
‫ראו בהרחבה בערך הקרע עם הפרושים‪.‬‬ ‫‪ 43‬‬
‫אלון‪ ,‬מחקרים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ,33-32‬הערה ‪.22‬‬ ‫‪4 4‬‬
‫אפרון‪ ,‬חקרי התקופה החשמונאית‪ ,‬עמ' ‪ .145‬מתוך כך הציע אפרון‪ ,‬שם‪ ,‬שגם מעשה האתרוגים אינו אלא ‘שמועה‬ ‫‪4 5‬‬

‫קלושה'‪.‬‬ ‫‪ 46‬‬
‫שטרן‪ ,‬יהודה החשמונאית‪ ,‬עמ' ‪ ,198‬הערה ‪.7‬‬

‫‪300‬‬