Page 316 - josephus volume one
P. 316
םיגורתאב םגרנש ןהוכה/יאני
לא הגיעה ולא מחמת הניסוך נרגם .ועוד ,במלחמת היהודים תלה יוספוס את המרד בנטייתם הכללית
של היהודים להתמרד בחגים ,ולא בפעולה כלשהי של ינאי .
בשיטה זו אחז גם שמואל ספראי ,שהדגיש שמסורות חז"ל תולות את הרגימה במעשה הניסוך בלבד,
ולא בטעמים אחרים .גם אפרון סבר ש'הזיהוי נשען על קנה רצוץ' ,שכן במעשה הכוהן אצל חז"ל אין
רמז לזמנו ולאישיותו של ינאי ,ואילו במעשה ינאי אצל יוספוס אין רמז לניסוך המים .בעקבותיו הלך
גם גינתר שטמברגר .כמה חוקרים העירו ,שלפי הירושלמי שנזכר לעיל אין לזהות בין סיפורי יוספוס
וחז"ל ,שכן לשיטה זו הכוהן של סוכות מת ,ממש כמו הכוהנים של יום הכיפורים והפרה .ודאי שינאי
המלך לא מת בעת המאורע של הרגימה בסוכות .ועוד ,על פי אחת השיטות בירושלמי 'היא דפרה היא
דסוכה' .הכוהן ששינה בעניין הפרה פעל בזמנו של רבן יוחנן בן זכאי ,ואם הוא הוא הכוהן 'דסוכה',
ודאי שלא חי בזמן ינאי .ואולם כפי שכבר הערנו ,הזיהוי בין הכוהנים אינו אלא דרשה שיסודה בדמיון
הספרותי בין הסיפורים.
גישה שלישית הציגו שעיה כהן וג'פרי רובינשטיין .לדעת כהן ,המעשה המסופר בפי חז"ל הוא דוגמה
ל'רביניזציה' של סיפור יהודי קדום .הסיפור במקורו ,כפי שמצאנוהו אצל יוספוס ,הוא מסורת פוליטית
חילונית על ינאי המלך ,שנרגם באתרוגים בשל שנאת העם לשלטונו .חכמים הם שמחקו ממנו את אופיו
ההיסטורי ויצקו אליו תוכן הלכתי כדי להתאימו לאידאולוגיה שלהם .בגרסת חז"ל הפך ינאי לכוהן
צדוקי/ביתוסי אנונימי ,וסיבת הרגימה הומרה בנימוק הלכתי -התנגדותו לקיים את הטקס כשיטת
חז"ל .בדרך זו צורפה המסורת אל סדרת הסיפורים שתכליתם להוכיח שהצדוקים חייבים לציית לחכמים
למעשה ,גם כשהם חולקים עליהם להלכה .רובינשטיין הלך בעקבות כהן .כאמור ,הוא אף השתמש
בשחזור זה כדי להטיל ספק בעצם קיומה של המחלוקת ההלכתית על ניסוך המים .לשיטתו ,מוטיב
הרגימה באתרוגים ,שמקורו בסיפור ה'פוליטי' של ינאי ,שולב במסורת עמומה על מחלוקת הלכתית
מינורית ,ושיווה לה ,שלא בצדק ,אופי טעון ועקרוני .
בסיכומו של דבר ,הודגמו כאן שלוש גישות עקרוניות הניתנות ליישום גם במקרים נוספים הנבחנים
בספר זה :הגישה ההרמוניסטית המרכיבה את שתי המסורות ומייצרת מהן שחזור היסטורי; הגישה
הביקורתית הרואה בסיפורים שני מקורות בלתי תלויים; והגישה הדיאכרונית המאתרת בגרסה אחת
את המקור לרעותה .הגישה הראשונה היא אכן נאיבית משהו ,שהרי הזיהוי בין שני הסיפורים אינו מובן
מאליו ,ואף אם מקורם אחד ,הרי זה מקור ספרותי ולא מאורע היסטורי ודאי .כן יש ליתן את הדעת
להטיות פוליטיות אפשריות או לשיבושים שעיצבו את ייחודה של מסורת זו או זו ,או אף של שתיהן,
ולהיזהר מלייצר נרטיב מוצק ואחדותי מתוך השתיים.
מנגד ,אין הכרח בהנחה של בעלי הגישה השנייה שאין כל מגע בין שני הסיפורים .ייתכן שמסורת
אלון ,מחקרים ,א ,עמ' ,37-36הערה .34 75
ספראי ,העלייה לרגל ,עמ' ,213הערה .178 7 6
אפרון ,חקרי התקופה החשמונאית ,עמ' .145 7 7
שטמברגר ,ברייתות סיפוריות ,עמ' ;75הנ"ל ,בני זמנו של ישו ,עמ' 109והערה .139 7 8
כהן ,מסורות מקבילות ,עמ' .12ראו גם הנ"ל ,חשיבותה של יבנה ,עמ' ,37הערה .23לפי בנוביץ ,סוכה ,עמ' ,441-440 79
מקור הסיפור במעשה ינאי ,ומוטיב ניסוך המים נוסף עליו במאוחר בספרות חז"ל ,לאחר שמנהג זה נוסד לראשונה בימי
80
הורדוס.
רובינשטיין ,סוכות ,עמ' ,121הערה ;67הנ"ל ,הצדוקים וניסוך המים.
305
