Page 315 - josephus volume one
P. 315
נעם ורד
שאינה עולה בקנה אחד עם הסיפורים שבתוספתא כפשוטם ,וגם ההנחה שהכוהן שנרגם באתרוגים מת
בעקבות הרגימה אינה נרמזת כלל במקורות התנאיים עצמם .
היחס בין מסורת יוספוס ומסורת חז"ל
לפנינו שתי מסורות על כוהן שנרגם באתרוגים במקדש בחג הסוכות .המסורות נבדלות בזהות הכוהן
ובסיבת זעמם של הרוגמים .אצל יוספוס מדובר בדמות היסטורית מוכרת ובמרד פוליטי ,ואילו אצל
חז"ל הכוהן הוא ביתוסי/צדוקי אנונימי ,ורקע הסכסוך הוא הלכתי .המחקר בראשיתו נטה לגישה
הרמוניסטית ,ורוב הכותבים במאה הי"ט ואחריה ראו בשתי המסורות תיאורים של מעשה אחד ואיחדו
את המידע הנמסר בשתיהן באופן הבא ,בערך :ינאי פעל בניגוד למסורת הפרושים בעניין ניסוך המים
ובכך העלה על עצמו את חמת העם ,אשר לבד מזאת גם פקפק בייחוסו ובזכותו לכהונה .באותו מעמד
נרגם ינאי באתרוגים והרג אלפים ממתנגדיו בסיועו של חיל שכירים .היו שהסבירו כי שמו של ינאי
לא נזכר במשנה במתכוון מכיוון שחז"ל 'כסו קלון בית החשמונאים' .בנציון דינור אף סבר שהסיפור
בגרסת חז"ל נלקח מתוך כרוניקה של ינאי המלך ,שהכילה גם את סיפור הקרע של ינאי עם הפרושים
ואת צוואת ינאי .
ואולם חוקרים אחרים סברו שמדובר בשני סיפורים נבדלים .חלוץ ההשקפה הזאת היה כמדומה
גדליה אלון .לשיטתו ,לא מחלוקת דתית עמדה ביסוד הסכסוך בין ינאי לבין הפרושים ,כי אם קרע פוליטי,
והפרושים לא נחלקו מעולם עם ינאי המלך על ניסוך המים .המאורע המתואר במשנה ובתוספתא ,דבר
אין לו עם ינאי המלך .המוטיב של רגימה באתרוגים אינו מספיק לדעתו כדי לזהות בין הסיפורים ,שכן
'היה זה ממעשים בכל יום ,שזרקו את אתרוגיהם על מי שביקשו לעולבו' ,ולראיה הביא את המעשה
התלמודי על ר' זירא שנרגם באתרוגים כשלימד הלכה שלא נשאה חן בעיני הציבור .כן העיר ,שלפי
תיאורו של יוספוס בקדמוניות נרגם ינאי כשעמד להקריב ולא אחרי ההקרבה ,כלומר עת הניסוך עוד
ליברמן ,שם ,עמ' ,881העיר כי לשיטת הירושלמי ,שהכוהן נהרג ,מסתבר שלא הסתפקו באתרוגים ורגמו אותו גם באבנים, 70
וקשר סברה זו עם הנחת רש"י שקרן המזבח נפגמה מפגיעת אבנים (רש"י ,סוכה מח ע"ב ,ד"ה ‘נפגמה') .עם זה ,הביא גם
פירושים אחרים שעל פיהם די באתרוגים כדי לפגוע בקרן המזבח (שם ,עמ' )882והפנה אל אגדה בויקרא רבה כה ,ה, 7 1
מהדורת מרגליות ,עמ' תקעט ,המלמדת שאתרוגים עשויים לסכן את הנרגם בהם .מכל מקום ,גם ליברמן פסק כי ‘כאן
7 2
(כלומר ,בתוספתא) ובמשנתנו ובבבלי לא נזכר כלל שהרגו אותו'. 7 3
ראו למשל גרץ ,דברי ימי ישראל ,א ,עמ' ;448שירר (ורמש-מילר) ,היסטוריה ,א ,עמ' ,223-222והערה ;16ויס ,דור 7 4
דור ודורשיו ,א ,עמ' ;129הלוי ,דורות הראשונים ,א/ג ,עמ' ;483-480דרנבורג ,משא ארץ־ישראל ,עמ' ;48פינקלשטיין,
הפרושים ,עמ' ;110קלוזנר ,היסטוריה ,ג ,עמ' ;150-149לוריא ,מינאי עד הורדוס ,עמ' ( 125-120וראו נופך הלכתי נוסף
שדימה למצוא בסיפור); הלוי ,האגדה ,עמ' .60-58גם ליברמן ,תוספתא כפשוטה ,ד ,עמ' ,881קיבל זיהוי זה .ראו גם
בר־כוכבא ,אנטיוכוס החסיד ,עמ' 11והערה ;10רגב ,הצדוקים ,עמ' ,159והנ"ל ,החשמונאים ,עמ' ,158שראה בסיפור
הניסוך ‘הד עמום' למעשה הרגימה של ינאי; ובאחרונה רפפורט ,בית חשמונאי ,עמ' .318
הלוי ,שם .ראו גם חורגין ,מחקרים ,עמ' ;180פינקלשטיין ,הפרושים ,עמ' .110
דינור ,קטעים ,עמ' .143-142ראו הערכים הקרע עם הפרושים; צוואת ינאי.
בבלי ,קדושין עג ע"א .לכאן אפשר לצרף את המעשה במדרש באדם שנרגם בתאנים ואישתו מזכירה את מזלו הטוב,
שלא נרגם באתרוגים (ויק"ר כה ,ה ,מהדורת מרגליות ,עמ' תקעט ,וראו לעיל ,הערה .)70רובינשטיין ,סוכות ,עמ' ,121
הערה ,67הזכיר מקבילות מאוחרות של מעשה זה בתנחומא.
304
