Page 313 - josephus volume one
P. 313
נעם ורד
ומוסיפה שמעשה הרגימה גרם ביזיון במקדש ,שכן נפגמה קרנו של המזבח .הברייתא מצוטטת בתלמוד
הבבלי ,ושם מכונה הכוהן המנסך 'צדוקי' ולא 'ביתסי' .חילוף זה בין התוספתא לבבלי הוא אופייני .
הדעה הרווחת בפרשנות ובמחקר היא שהמאורע המתואר במשנה ובתוספתא נבע ממחלוקת הכתות
בעניין ניסוך המים .הצדוקים/ביתוסים התנגדו לניסוך המים מפני שאין לו מקור בתורה ,ועל כן ניסך
הכוהן האמור את המים על רגליו .יש סבורים שהתנגדות זו נבעה מן העממיות של הטקס והפומביות
שבו ,שהרתיעו את היסודות האריסטוקרטיים שבכהונה ,או ממוצאו הנכרי־פגאני המשוער .ישראל
קנוהל סבר שהצדוקים התנגדו לטקסים שנועדו להוריד גשמים ולהביא לפריון ,שכן האמינו שאין
השגחה פרטית וקראו לעבודת האל בלי לצפות לתמורה .העם ,שתמך בהלכה הפרושית ,רגם את
הכוהן באתרוגים ,ומכאן נולדה התקנה הנזכרת במשנה ,לדרוש מן הכוהן המנסך שיגביה ידו ולוודא
שהוא מנסך את המים כראוי על פי ההלכה הפרושית .רבים קשרו לכאן גם את המשנה הקובעת' :הגונב
את הקסוא והמקלל בקוסם והבועל ארמית קנאים פוגעים בהן' (סנהדרין ט ,ו) .הקסוה היא ספל מכלי
המקדש ששימש לניסוך המים ,ולפי פרשנות זו היו מתנגדי הפרושים חשודים על גנבתו כדי למנוע
את ניסוך המים בסוכות .הוויכוח הכתתי הטעון בעניין זה הוא שגרם לחומר הדין במשנה העתיקה .
כנגד הנחה מקובלת זו טען ג'פרי רובינשטיין ,שאין ראיה של ממש במקורות שהצדוקים ,ובכלל
זה הכוהן של סיפורנו ,התנגדו לניסוך המים בפני עצמו מפני שאינו מן התורה .ראשית ,אין זה נכון,
לטענתו ,שהצדוקים התנגדו למסורות הלכה חיצוניות לכתוב ,שהרי מסורות שבעל־פה היו גם להם.
ועוד ,המשנה ,שאינה מזהה את טיבו של הכוהן או את מניעיו ,אינה מתפרשת במחלוקת כתתית דווקא,
ואילו התוספתא ,שהתלמודים נסמכים עליה ,פירשה את המשנה באופן עצמאי ,וגם היא מספרת רק
שהכוהן היה ביתוסי ,אבל אינה מבהירה אם ניסך על רגליו מפני שהתנגד לניסוך המים גופו ,או שמא
רק לאופן הניסוך או לעיתויו .רובינשטיין הציע שמחלוקת טכנית מינורית על אופן הניסוך או על היתר
לנסך בשבת נכרכה בתודעת חז"ל בגרסה כלשהי של מעשה הרגימה של ינאי כפי שהוא מוכר מפי
שבתוספתא .על הגרסה הרווחת בכתבי היד הטובים של מקורות חז"ל‘ :ביתסי' ולא ‘בייתוסי' ,ראו זוסמן ,חקר תולדות 5 5
ההלכה ,עמ' ,42הערה .137לא כאן המקום להאריך בשאלת זהותם של הביתוסים .לבירור הנושא ולסקירת המחקר ראו 5 6
5 7
שרמר ,שמם של הביתוסים.
על החילוק המשתמע בין התוספתא לבבלי בשאלה אם התיקון המאולתר של המזבח במלח הכשיר את העבודה בו או 5 8
5 9
שנעשה רק למראית עין ,ראו ליברמן ,תוספתא כפשוטה ,ד ,עמ' ;882בנוביץ ,סוכה ,עמ' .439-437 60
זוסמן ,חקר תולדות ההלכה ,עמ' ,49-48הערה .166ראו גם עמ' ,52-51הערה .171לבירור כללי של שאלת השימוש 6 1
6 2
בכינויים אלה בספרות התנאים ראו שם ,עמ' .53-48ראו גם בנוביץ ,סוכה ,עמ' .439-438
ראו למשל רגב ,הצדוקים ,עמ' ,160-159וספרות שם .לפי פרשנות זו ,מאותה סיבה התנגדו הביתוסים גם למצוות ערבה
בסוכות ,כלומר למנהג לזקוף ערבות בצדי המזבח (משנה ,סוכה ד ,ה) ,שאף הוא הוגדר ‘הלכה למשה מסיני' (תוספתא,
סוכה ג ,א ועוד)‘ ,יסוד נביאים' או ‘מנהג נביאים' (בבלי ,סוכה מד ע"א) .המקורות מעידים על התנגדותם של הביתוסים
לחיבוט ערבה בשבת (תוספתא ,שם; בבלי ,סוכה מג ע"ב) .בנוביץ ,סוכה ,עמ' ,438-437סבור שבמשנה מדובר בטעות
של הכוהן ולא במחלוקת כיתתית.
אורבך ,ההלכה ,עמ' .29ראו בדומה לזה שטמברגר ,בני זמנו של ישו ,עמ' .59
הלוי ,האגדה ,עמ' .60-58
קנוהל ,שינויים בכהונה ,עמ' .217-216להסברים נוספים ,ומופלגים במקצת ,ראו פינקלשטיין ,הפרושים ,עמ' .110-105
במדבר ד .7ראו בבלי ,סוכה מח ע"ב.
ראו למשל אלבק ,משנה ,סדר נזיקין ,עמ' .454לדעת אורבך ,מחקרים ,עמ' ,29המתנגדים הנרמזים במשנת סנהדרין הם
המתייוונים .ראו ראיותיו ,שם ,לקדמותה של המשנה וכן לקדמותו של טקס שמחת בית השאובה.
302
