Page 321 - josephus volume one
P. 321

‫ןליא לט‬

                                                                        ‫המקור של יוספוס‬

‫סיפור צוואתו של ינאי לאישתו‪ ,‬שהייתה לימים המלכה שלמציון־אלכסנדרה‪ ,‬מופיע אצל יוספוס רק‬
‫בקדמוניות היהודים‪ .‬הטבלה הבאה מעידה כיצד השתמש יוספוס במה שכתב במלחמת היהודים‪ ,‬וכיצד‬
‫שיבץ בדבריו מחיבורו הקודם את המקור החדש שבו אנו דנים‪ .‬הטבלה מראה עוד‪ ,‬כיצד משסיים לספר‬

                 ‫את המקור הזה‪ ,‬חזר בדיוק אל המקום שבו קטע לפני כן את הרצף במלחמת היהודים‪.‬‬

                                     ‫מלח' א ‪106-105‬‬                                           ‫קדמ' יג ‪404-398‬‬
     ‫‪ ... )105‬אך משהניח למלחמה‪ ,‬החלה מחלתו‪)106 .‬‬
     ‫כאשר הציקה לו מאוד קדחת רביעונית‪ ,‬סבר שיוכל‬        ‫‪ )398‬אחרי הדברים האלה נפל המלך אלכסנדרוס למשכב‬
    ‫להתגבר על מחלתו אם ישוב למעשיו הרגילים‪ ,‬ולכן‬            ‫וחלה מחמת שכרות‪ .‬ואף־על־פי שבמשך שלוש שנים‬
‫הקדיש עצמו למסעות מלחמה שלא בעתם‪ ,‬אנס את גופו‬                  ‫דבקה בו קדחת רביעית‪ ,‬לא הניח ממסעי המלחמה‬
    ‫לפעולות שהיו למעלה מכוחותיו‪ ,‬וכך קירב את קצו‪.‬‬          ‫שלו‪ ,‬עד שתשו כוחותיו (מרוב) עמל והוא מת בתחומי‬
                                                                   ‫גרש‪ ,‬בשעה שצר על רגב‪ ,‬מבצר בעבר הירדן‪.‬‬
               ‫הוא מת בעיצומן של מהומות (המלחמה)‪,‬‬
                        ‫אחרי שמלך עשרים ושבע שנים‪.‬‬   ‫‪ )399‬ראתה אותו המלכה והוא הולך למות ואין עוד בלבו כל‬
                                                     ‫תקווה ‪ )404 ...‬אם כך תדברי אליהם‪ ,‬אזכה לקבורה מפוארת‬

                                                       ‫מידם משהייתי זוכה מידך‪ ,‬שכן לאחר שיהא בידם לעשות‬
                                                           ‫כך‪ ,‬לא ירצו לפגוע לרעה בגופתי‪ .‬ואת תמשלי לבטח‪.‬‬

                                                            ‫משהשיא עצות אלה לאשתו (גווע) ומת‪ ,‬לאחר שמלך‬
                                                                      ‫עשרים ושבע שנה וחי חמישים ואחת שנה‪.‬‬

‫בכך דומה אופן שיבוצו של המקור הזה למקרים אחרים הנידונים בספרנו‪    .‬במקרה זה אפשר גם להצביע‬
‫על סימן תחיבה מובהק נוסף‪ ,‬הלוא הוא פריעת הסדר הכרונולוגי‪ .‬תחילה קובע יוספוס שאלכסנדר‬
‫מת (‪ ;ἀπέθανεν ,398‬ראו גם מלח' א ‪ ,)106‬ואחר־כך הוא נזכר פתאום לספר את הדברים שיעץ ינאי‬

                                                                                           ‫לאישתו לפני מותו‪.‬‬
‫עד שנות השבעים המאוחרות נטו החוקרים להתייחס לתוכנה של צוואת ינאי כאל תעודה היסטורית‪,‬‬
‫ולפיכך ניסו להסביר את הסיבות לכתיבתה‪ .‬כבר גרץ שיבץ פרפרזה על פרשה זו בתיאורו את סוף ימיו‬
‫של ינאי ואת הורשת השלטון לאישתו‪ .‬גרסת הסיפור המובאת אצל גרץ היא שילוב של דברי יוספוס‬
‫עם דברי הגמרא‪ ,‬תוך שהוא מוסיף דברי פירוש משלו‪ .‬לדעת גרץ‪ ,‬בסוף ימיו אכן הבין ינאי את השגיאה‬
‫ששגה בכך שהפך את הפרושים לאויביו‪ .‬את העצה לתת לפרושים נתח בשלטון יעץ לאישתו משום‬
‫שהפקיד אותה על המלכות עד שיגדלו בניה‪    .‬מאחר שבשום מקום אין אנו שומעים שבניהם של ינאי‬
‫ושלמציון היו קטנים כשעלתה המלכה לשלטון‪ ,‬ואף נהפוך הוא‪ ,‬הורקנוס שימש בכהונה הגדולה מיד‬

            ‫עם התמלכותה‪ ,‬הרי פירושו זה של גרץ מעיד על תמיהתו שינאי מינה בכלל אישה לשלטון‪.‬‬
‫יוסף קלוזנר סבר שבזמן ידוע יעץ ינאי לאישתו להתקרב אל הפרושים ודבר זה נרמז גם בתלמוד‪   .‬‬

‫ראו בערכים יוחנן ובת הקול; הקרע עם הפרושים; מלחמת האחים החשמונאים; משפט הורדוס‪/‬ינאי‪ .‬על המשותף לכל‬                          ‫‪1	 3‬‬

                                                                                                ‫המקורות האלה ראו במבוא ה‪.1‬‬  ‫‪	14‬‬
‫גרץ‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪ .133‬המונח הגרמני שבו משתמש גרץ כדי לתאר את תפקידה של המלכה הוא ‪( Regentin‬עוצרת)‪.‬‬                     ‫‪1	 5‬‬

‫אמנם יש לשים לב שתחילה טוען קלוזנר שמהסיפור הזה 'נודף ריח של סיפור־אגדה' ומציע שהגרעין ההיסטורי הוא‬

                                                                           ‫ששלמציון בדתה את החרטה של ינאי לאחר מותו‪.‬‬

                                                                                                                                     ‫‪310‬‬
   316   317   318   319   320   321   322   323   324   325   326