Page 322 - josephus volume one
P. 322
יאני תאווצ
הוא סבר שהמלך ינאי באמת הכיר לפני מותו ,שלא הפרושים האמתיים רדפוהו ,אלא הצבועים שבהם,
העושים את עצמם קנאים קיצונים 'כפינחס' הקנאי .שיטה זו גם היא משלבת את דברי יוספוס עם דברי
התלמוד .
גם בעיני אברהם שליט ,בשנת ,1972נחשבה פרשה זו אמינה מבחינה היסטורית ,הגם שהוא נמנע
מלהתייחס לדברי הגמרא והתמקד בעדות יוספוס .הוא הסביר את הפרשה בכך שינאי התעייף מן
המלחמה הפנימית בארץ ומן המאבק האינסופי עם הפרושים ,ומשום כך יעץ לאישתו שלמציון להגיע
לפשרה אתם .ידיעה זו נראית סבירה ביותר בעיניו משום שינאי חש ודאי שמלחמות האזרחים חותרות
תחת יציבותה ועצמתה של המדינה ,ושזו עתידה ליפול בידי אויביה אם לא ישים סוף לסכסוך הפנימי.
שליט סבר עוד ,שדווקא החלטה זו של ינאי החישה את נפילתה של הממלכה החשמונאית ,שכן הפרושים,
שזכו כעת להשפעה ,ביכרו את ערכי הדת על פני ערכי המלכות עלי אדמות ועל פני האינטרס הלאומי .
חוקרים אחרים לא חשו בנוח עם ההיסטוריות של מקור זה .שמעון דובנוב למשל כתב ש'אולי לא
היתה צוואה זו אלא בדות כדי לקיים את המשטר החדש ב"רצון המת" ' .ואילו אמיל שירר ובעקבותיו
מנחם שטרן בחרו להתעלם ממנה לחלוטין .
מאז מחקרו המהפכני של מורטון סמית ,שראה אור כבר בשנת ,1956אך חלחל לתודעה רק
בהדרגה ,החל היחס לפרשה זו להשתנות ,וההערכה שמדובר בתוספת לאו דווקא היסטורית ,אלא
במידה רבה אידאולוגית ,לסקירתו של יוספוס המצויה במלחמת היהודים ,החלה להשתרש בתודעתם
של חוקרים .מורטון סמית קבע שאת ההבדלים בין מלחמת לקדמוניות יש לחפש לא בהיסטוריה
שיוספוס מתאר אלא בשנויים שחלו בין שנות השבעים של המאה הא' לספירה ,שבהן כתב את מלחמת
היהודים ,לבין שנות התשעים של אותה מאה ,שבהן כתב את קדמוניות .הוא הדגיש את ההבדל באופן
השלילי שבו התייחס יוספוס לפרושים מיד לאחר חורבן ירושלים בשנת 70לספירה לבין יחסו החיובי
עשרים שנה אחר־כך ,כשראה את עצמו מליץ יושר של היהדות הפרושית ,שייסדה זה לא כבר את
בית מדרשה ביבנה ,כלפי הקיסרות הרומית שאליה היה מקורב .סמית השתמש בפרשת צוואת ינאי
כדוגמה מובהקת לפירושו זה .הוא טען שבמלחמת העתיק יוספוס מניקולאוס איש דמשק פסקה עוינת
לפרושים .הם מוצגים בה כחבורה של צבועים ,הגונבת את השלטון ומנצלת את כוחה הפוליטי .ואילו
בקדמוניות שם יוספוס בפי ינאי ,אויבם המושבע של הפרושים ,נאום שבו הוא תולה את כל המאורעות
הקשים של שלטונו בהתנגדותו לפרושים ,שכן הללו הם למעשה נציגיו המובהקים של עם ישראל ,ושלא
ניתן לשלוט בו בלי תמיכתם .הוא מפציר אפוא באישתו להשיב להם את כוחם השלטוני.
מחקרו של מורטון סמית עורר אהדה והתנגדות כאחד ,אבל באופן כללי יצר שינוי בכיוון מחקר
הפרשה הזאת .כל מי שעסק בה מאז שוב לא התייחס אליה כאל תעודה היסטורית המדווחת על מאורע
ראו קלוזנר ,היסטוריה ,ג ,עמ' .158–157לאחרונה נמצא תומך חדש לשיטתו זו של קלוזנר .ראו רגב ,הצדוקים והלכתם, 16
עמ' ,271–270הערה .32
17
אף שבהערה 80הוא מעיר ש'סיפור דומה מופיע גם בתלמוד הבבלי'. 18
שליט ,מדיניות פנים ומוסדות מדיניים ,עמ' .199 19
דובנוב ,דברי ימי עם עולם ,ב ,עמ' .88 20
שירר (ורמש-מילר) ,היסטוריה ,א ,עמ' ;232–230בעמ' ,230הערה 3הוסיפו עורכי הספר האנגלי (ורמש-מילר) הפניה 21
למקור התלמודי; שטרן ,ימי הבית השני ,עמ' .215–214
סמית ,יהדות ארץ־ישראל ,עמ' .76–75לגבי המהפך בדעותיו של יוספוס באופן כללי ,עמ' .79–74
311
