Page 324 - josephus volume one

‫יאני תאווצ‬

‫הפרשיות אצל יוספוס וחז"ל זו לזו והן את ההקשר שבו משובצת הפרשה בתלמוד‪ .‬ראשית‪ ,‬יש לשים לב‬
‫שבקדמ' יז ‪ 43–41‬יוספוס טוען שלפרושים יש השפעה (שלילית) על נשים‪ .‬אף ששוורץ ייחס את הדברים‬
‫האלה לניקולאוס מדמשק והציע שהלה כתב אותם כדי להוקיע את הפרושים‪ ,‬ואיני כופרת בהנחה זו‪,‬‬
‫אני סבורה שהם משקפים בכל זאת מציאות היסטורית‪ .‬לפני שנים אחדות טענתי שאכן נשים נמשכו‬
‫דווקא לפרושים‪ ,‬והללו לא רק שלא דחו אותן אלא אף עודדו את תמיכתן בהם‪ .‬עדות לכך מצאתי הן‬
‫בכתבי יוספוס והן בספרות חז"ל‪ .‬העובדה ששלמציון־אלכסנדרה תמכה בפרושים מתחילת שלטונה‪,‬‬
‫ובניגוד למדיניות של בעלה‪ ,‬עשויה להעיד על כך‪ .‬פרשת הצוואה של ינאי היא לדעתי תוספת משנית‬
‫ותפקידה הספרותי הוא להמעיט מעצמאותה ומיכולת שיפוטה של המלכה‪ .‬יוספוס שילב אותה מתוך‬

‫מקור אחר‪ ,‬שהוא‪ ,‬או חיבור דומה לו‪ ,‬היה מצוי גם בידי עורך הסוגיה בתלמוד הבבלי‪ .‬‬

‫היחס בין יוספוס וחז"ל‬

‫המקור הראשון המכיר בקיומה של ההקבלה בין הסיפור התלמודי לבין המעשה הנמסר בפי יוספוס (כפי‬
‫שהכירו בתיווכו של יוסיפון הימי־ביניימי) הוא רש"י‪ ,‬בדבריו לפרשה זו בתלמוד‪ ,‬שכן הוא ממקם את‬

‫ההתרחשות התלמודית ליד מיטת חוליו של ינאי‪ .‬‬
‫אף שמאז לא פקפק איש בכך ששני הקטעים ‪ -‬בקדמוניות ובתלמוד ‪ -‬הם בגדר מקבילות‪ ,‬הרי אין‬
‫בעצם דמיון רב ביניהם‪ .‬כפי שהראיתי במקום אחר‪ ,‬הדומה בשתי הגרסות של סיפור זה הוא מה שאין‬
‫בהן‪ ,‬כלומר בשתיהן נראה שהמלך ינאי משיב לאישתו על אותה טענה מובלעת ‪ -‬שאינה מופיעה בפועל‬
‫בסיפור ‪ -‬שבה היא מביעה חרדה מפני הפרושים‪ .‬ואולם כאן מסתיים הדמיון‪ .‬הגרסה של יוספוס היא‬
‫תיאור כמו־היסטורי של צוואה פוליטית של המלך לאישתו בדבר יחסה העתידי אל הפרושים‪ .‬הגרסה‬
‫שבתלמוד‪ ,‬לעומתה‪ ,‬היא היגד קצר של המלך לאישתו‪ ,‬המכיל אמרה שנונה המיוסדת על אסוציאציה‬
‫מקראית ומזכירה גם היא את הפרושים‪ .‬אמירה כזאת נעדרת לגמרי מסיפורו של יוסף בן מתתיהו‪.‬‬
‫בקדמוניות ינאי מייעץ את עצתו על ערש דווי‪ ,‬ואילו בתלמוד אין רמז לכך שהעצה ניתנה בנסיבות‬
‫כאלה‪ .‬בקדמוניות הוא מייעץ לה לשתף את הפרושים בשלטון‪ .‬בתלמוד אין השלטון נזכר כלל‪ ,‬והמלך‬

‫אך קובע שאין לפחד מהפרושים‪.‬‬
‫העצה התלמודית מנוסחת כפתגם פיוטי‪ ,‬מעין אלה המוכרים מספרות החכמה המקראית והבתר־‬
‫מקראית‪' :‬אל תתיראי לא מן הפרושין ולא מי שאינן פרושין אלא מן הצבועין הדומין לפרושין‪ ,‬שמעשיהן‬
‫מעשי זמרי ומבקשין שכר כפינחס'‪ִ .‬אמרה קצרה זו מלאה‪ ,‬כפי שנראה מיד‪ ,‬רמזים לפסוקים ופרשות‬

‫מקראיות‪ ,‬ואף לפרשיות ולאידאולוגיות שיש לייחסן בבירור לימי הבית השני‪.‬‬
‫הפרשה המקראית הגלויה שאליה מתייחס הפתגם מצויה בבמדבר כה‪ ,‬שבה מתפתים בני ישראל‬

‫אילן‪ ,‬שילובן של נשים‪ ,‬עמ' ‪.16–15‬‬ ‫‪ 27‬‬
‫אילן‪ ,‬השתקת המלכה‪ ,‬עמ' ‪.77–76‬‬ ‫‪ 28‬‬
‫רש"י לא הכיר את כתבי יוספוס עצמם‪ ,‬ויש להניח שלהיכרות עם צוואת ינאי הגיע באמצעות ספר יוסיפון‪ ,‬דהיינו הגרסה‬ ‫‪2 9‬‬
‫העברית הימי־ביניימית של יוספוס‪ ,‬שאותה הוא מזכיר בפירוש במקומות אחרים‪ .‬רש"י מזכיר את יוסיפון בעיקר בפירושו‬
‫לספר דניאל‪ ,‬למשל ה ‪ 1‬ד"ה 'עבד לחם רב'; ח ‪ 21‬ד"ה 'המלך הראשון'; אבל הוא מזכיר אותו גם בפירושו לגמרא בבבלי‪,‬‬ ‫‪ 30‬‬
‫בבא בתרא ג ע"ב‪ ,‬ד"ה 'היכי איסיביה'‪ ,‬וראו על טקסט זה בערך תולדות הורדוס‪.‬‬
‫אילן‪ ,‬השתקת המלכה‪ ,‬עמ' ‪.77–76‬‬

‫‪313‬‬