Page 327 - josephus volume one

‫ןליא לט‬

‫דומה מאוד במסגרתו הכללית למעשה כליאת הנכבדים שציווה הורדוס לפני מותו (מלח' א ‪;660–659‬‬
‫‪ ;666‬קדמ' יז ‪ :)179–174‬בשני הסיפורים הוגה המלך סמוך למותו תכנית הנוגעת לגורלם של הפרושים‬
‫או חשובי העם‪ .‬אמנם במקרה של הורדוס מדובר בהריגתם‪ ,‬ואילו במקרה של ינאי מדובר בשיתופם‬
‫בשלטון‪ ,‬אך בשני המקרים התכנית כרוכה בהעלמת דבר מותו וצריכה להבטיח לו קבורה מפוארת‪ .‬הוא‬
‫מספר את הדברים לאישה הקרובה לו (אחות הורדוס‪/‬אשת ינאי) ומורה לה לנהוג על פי דבריו‪ .‬בשני‬
‫המקרים מתבקשת האישה לשמור בסוד את דבר מותו של המלך‪ .‬שלום אחות הורדוס‪ ,‬המצטווה להרוג‬
‫את החכמים‪ ,‬אינה ממלאה את פקודת הדמים של הורדוס‪ ,‬ואילו שלמציון‪ ,‬המצטווה להעניק לפרושים‬
‫כבוד ויקר‪ ,‬מצייתת לינאי‪ .‬ברץ הציעה שהמעשה בינאי הוא שהשפיע על מעשה הורדוס‪ ,‬ויש בכך כדי‬
‫ליישב פרטים מוקשים במעשה ההוא‪ .‬ואולם לי נראה שכיוון ההשפעה הוא הפוך‪ .‬בשני המקרים זוכים‬
‫המלכים בלוויה מפוארת‪ ,‬אך זו של הורדוס מתוארת גם במלח' א ‪ 673–670‬וגם בקדמ' יז ‪,199–193‬‬
‫ואילו זו של ינאי נזכרת רק בקדמ' יג ‪ ,406–405‬בלי תיאור מפורט‪ ,‬ויש להניח שהיא תוספת של יוספוס‪.‬‬
‫אני מבקשת להציע בהקשר שלפנינו‪ ,‬שיוספוס הכיר מקור קצר דוגמת זה המופיע בתלמוד הבבלי בעניין‬
‫העצה שהשיא ינאי לאישתו כיצד להתייחס לפרושים‪ .‬ההיסטוריון ביקש למעט בערך מדיניותה של‬
‫שלמציון ולהפוך את החלטותיה הפוליטיות העצמאיות לפרי עצותיו של בעלה המת‪ .‬לשם כך החליט‬
‫לשבץ מקור זה בתוך תיאור הורשת השלטון למלכה‪ .‬הוא השתמש בדגם הסיפור על מותו של הורדוס‪,‬‬

‫שכבר עמד לנגד עיניו במלחמת היהודים‪ ,‬ולאורו עיבד את סיפור עצתו של ינאי‪.‬‬
‫שאלה שאין אפשרות להשיב עליה חד־משמעית בהקשר זה היא‪ ,‬מהיכן הגיעה לידי יוספוס ההערכה‬
‫השלילית לפרושים המובעת בעצתו של ינאי לאישתו‪' :‬כי רב כוחם של האנשים האלה בקרב היהודים‪,‬‬
‫ובידם להזיק (למי) שהם שונאים ולהועיל (למי) שהם רוחשים לו ידידות‪ .‬שכן הם נאמנים ביותר על העם‬
‫כשהם מספרים בגנותו של אדם‪ ,‬ואפילו מתוך קנאה (בלבד)' (קדמ' יג ‪ .)402–401‬כאמור פירש סמית‬
‫מילים אלה כחלק מהמלצתו של יוספוס לרומאים לחבור אל הפרושים כדי לשלוט ביהודים‪ ,‬ולדעת‬
‫שוורץ אלו מילותיו של ניקולאוס מדמשק המתאר בעוינות את הפרושים‪ .‬במקרה זה צודק אולי דווקא‬
‫סטיב מייסון‪ ,‬הרואה בהן את מילותיו של יוספוס עצמו‪ ,‬שהערכתו את הפרושים הייתה ביסודה שלילית‪.‬‬

‫סיכום‬

‫בתיאור מותו של ינאי והורשת השלטון לאישתו נבדלים תיאורי מלחמת היהודים וקדמוניות היהודים‬
‫של יוספוס זה מזה‪ .‬בקדמוניות שיבץ יוספוס סיפור על עצה שהשיא ינאי לאישתו כיצד עליה לנהוג‬
‫בפרושים‪ .‬אם במלחמת החלטתה של המלכה לשנות את מדיניותו של בעלה כלפי אויביו היא הכרעה‬
‫עצמאית ראשונה שלה‪ ,‬הרי בקדמוניות היא מוצגת כעצתו של הבעל המת‪ .‬מניין שאב יוספוס את המידע‬
‫הזה? אמרה קצרה‪ ,‬המיוחסת לינאי המלך בתלמוד הבבלי‪ ,‬שהיא מעין עצה שהשיא לאישתו בנוגע‬
‫לפרושים ('אל תיראי מן הפרושין ולא מי־שאינן פרושין אלא מן הצבועין הדומין לפרושין‪ ,‬שמעשיהן‬
‫מעשי זמרי ומבקשין שכר כפינחס')‪ ,‬דומה אולי במשהו למקור שהכיר יוספוס שעה שסיפר את סיפורו‪.‬‬
‫אני מניחה שהתלמוד שימר כאן אמרה אותנטית מימי הבית השני‪ ,‬שכן יש בה גם רמזים מקראיים לא‬
‫שגרתיים וגם היכרות עמוקה עם רזי הפוליטיקה של ימי הבית השני‪ .‬אינני סבורה שמידע כזה היה‬

‫‪ 4 2‬בדברים שבעל־פה‪ .‬לתיזה שלה‪ ,‬הנבדלת ממה שהוצע כאן‪ ,‬ראו הערך מזימתו ומותו של הורדוס‪/‬ינאי‪ ,‬הערה ‪.66‬‬

‫‪316‬‬