Page 325 - josephus volume one
P. 325
ןליא לט
לבנות מואב או מדיין .בין המתפתים בולט נשיא שבט שמעון ,זמרי בן סלוא ,ואת נקמת ה' הן
במדייניות/מואביות והן בזמרי נוקם הכוהן פנחס בן אלעזר ,נכד אהרן .הוא לוקח רומח בידו ודוקר בו
את החוטא ואת בת זוגו .מעשהו של פנחס מוגדר במקרא מעשה קנאות לאל ,והוא משתכר שכר רב
בשל כך ' -ברית שלום' ו'כהנת עולם' (במדבר כה .)13-11
ואולם ,לדעתי יש גם רובד מקראי סמוי לאמרה זו והוא נוגע דווקא לזמרי אחר .בספר מלכים אנו
למדים שזמרי ,מפקד צבאו של מלך ישראל נדב בן בעשא ,קשר על אדוניו והרגו .שבעה ימים אחר־כך
נרצח אף זמרי בידי הטוען החדש לכתר ,עמרי (מלכים א טז .)18–10דמות שולית זו ודאי לא הייתה זוכה
לכל התייחסות אילולי הופעתה בעוד מקום בספר מלכים כמשל ושנינה .לאחר שאלישע הנביא משח
את יהוא למלך ,ולאחר שזה הרג את מלך ישראל ומלך יהודה ,הוא פנה ליזרעאל ,שם הוא נתקל באיזבל,
אשת המלך המת אחאב ,הצופה בו מן החלון ומברכת אותו במילים ' ֲה ָׁשלֹום ִז ְמ ִרי ֹה ֵרג ֲא ֹד ָניו' (מלכים ב
ט .)33–30מכאן עולה ,שבימי איזבל ,וודאי בימי מחבר ספר מלכים ,היה השם זמרי משל לרוצחי מלכים.
אין להתעלם מכך שמיד לאחר חילופי דברים אלה בין איזבל ליהוא ,שומטים משרתיה את המלכה מן
החלון והיא מתה .יהוא ,בדמות זמרי ,רצח את אשת המלך לאחר מות בעלה כדי לתפוס את מקומה.
אם ינאי המלך מזהיר את אישתו מפני העושים מעשה זמרי ,יש להניח שכוונתו היא להזהירה מפני
מתנקשים פוטנציאליים .
יש לשים לב לעוד פרט .בדברי ינאי נזכר המונח 'צבועים' .באמרתו ,לא הפרושים הם הצבועים
ואף לא מי שאינם פרושים .ואולם כל הקורא אמרה זו נזכר מיד בזיהוי המוצע באוונגליון על פי מתי
בין פרושים וצבועים (מתי כג) .גם בכת קומראן כינו את הפרושים בכינוי לא מחמיא שפירושו קרוב
לפירוש המילה צבועים ' -דורשי החלקות' .אבל ינאי מתנגד לדעה רווחת זו וקובע שלא הפרושים
הם הצבועים ,אלא דווקא קבוצות אחרות .לדעת ורד נעם ,לפנינו כאן ,כמו בסיפור הקרע עם הפרושים,
פולמוס עם מי שמשחיר את פני הפרושים ,יחד עם טענה שהגינוי צריך לחול דווקא על מתנגדיהם .בשני
הסיפורים הנושא הוא היחס האמביוולנטי בין ינאי לפרושים; בשניהם ניכר ניסיון לטעון שהעוינות
ביניהם אינה מוחלטת ,וששני הצדדים לא רצו בה .גם כאן וגם שם מצויות רמיזות מקראיות ,ואפילו
נרמזות פרשיות בספר במדבר דווקא (שם לפרשת קורח ועדתו ,כאן לפרשת זמרי ופנחס) .סמוך לשני
הסיפורים שולבה טענה כמעט זהה בדבר כוחם של הפרושים כנגד מי שהם חפצים ברעתו .לדעת נעם,
יש להסיק שגם במקרה זה ,כמו בסיפור הקרע ,לפנינו שריד עתיק של ספרות פרושית פולמוסית .מכיוון
ששני מקורות אלה מצויים רק בבבלי ואצל יוספוס ,יש להניח ששניהם (יוספוס ועורכי הבבלי דווקא)
הכירו את אותו מקור פרושי והשתמשו בו בשני המקרים .
ינאי מבקש להוקיע את ה'מבקשים שכר כפינחס' .פנחס שימש כבר במקרא (תהלים קו )30וודאי
בימי הבית השני ,דגם לכל מי שראה את עצמו קנאי ,החל במתתיהו החשמונאי (מק"א ב ,)26עבור
באמצע הפרשה זהותם האתנית של המפתות משתנה .השוו פסוק 1לפסוק .6 3 1
לאזכור מותו של אחאב בספר זה ראו בערך הניצחון על ניקנור. 3 2
33
למשל ,פשר נחום קטע ,4-3א .7וראו על כך עוד פלוסר ,יהדות בית שני ,קומראן ,בעיקר עמ' .187 3 4
ראו אילן ונעם ,שרידים. 3 5
ראו מבוא ,ו ;3אילן ונעם ,שרידים .לטענה שמקורות אלה ,וכן סיפור ינאי/הכוהן שנרגם באתרוגים וסיפור יוחנן ובת הקול 36
שייכים ל'כרוניקה שלמה על מלכות אלכסנדר ינאי' ,ראו דינור ,קטעים ,עמ' .143–142
וראו עוד בן סירא מה ;24–23מקבים ד ,יח .12
314
