Page 393 - josephus volume one
P. 393
ןליא לט
המקור של חז"ל
הטקסט התלמודי הארוך ,המתאר את תולדות הורדוס מופיע בהקשר ההלכתי של דיון באיסור להרוס
בית כנסת ישן כדי לבנות חדש תחתיו .בהקשר זה קובעים החכמים שהורדוס דווקא הרס את המקדש
הישן מימי שיבת ציון בטרם בנה אחר ,מפואר יותר ,תחתיו .תחילה דן סתם התלמוד בפרשה זו ומציע
לבעיה הלכתית זו שני הסברים :לפי האחד היה הורדוס רשאי לעשות זאת שכן במקדש הישן התגלו
סדקים .לפי ההסבר האחר זו הייתה החלטה מלכותית ,ועל המלכות יש לסמוך שאם החליטה לעשות
מעשה היא לא תחזור בה .כאן מוצאים החכמים לנכון לספר את 'תולדות הורדוס' .הם מציעים את
הסיפור בארמית בבלית בדרך כלל ,ואין לו מקבילות בארמית או בעברית במקורות חז"ל ארץ־ישראליים
מוקדמים יותר .לכאורה עולה מכאן שלפנינו סיפור בבלי טהור .אף על פי כן יש לשים לב לשני הפרטים
הבאים ,העשויים לשנות במעט הערכה זו:
א .משפט אחד בתחילת הסיפור ('נתן עיניו באותה תינוקת') וחלק ניכר מן הדיאלוג בין הורדוס ובבא
בן בוטא ('לא יהא אלא עשיר ...ולא יהא אלא נשיא ...בעושה מעשה עמך ...הוא כיבה אורו של עולם,
ילך ויעסוק באורו של עולם ...הוא כיבה עינו של עולם ...ילך ויעסוק בעינו של עולם ,בית המקדש')
כתובים עברית .
ב .המילים השאולות כנראה מלטינית 'רכא' ( )rexו'קלניא' ( )coloniaהן יציבות מאוד בתוך הטקסט
התלמודי של סיפור זה.
שני מרכיבים אלה יחד רומזים על כך שבבסיס הסיפור הבבלי עמד סיפור עברי או עברי בחלקו,
שמקורו בארץ־ישראל ,שבה היו העברית והלטינית הביורוקרטית המלכותית שגורות יותר מאשר בבבל.
ועוד יש לשים לב ,שסיפור התינוקת מבית חשמונאי מופיע בכל כתבי היד של התלמוד הבבלי ,אך גרסתו
אינה יציבה כלל ורבים בה מאוד שינויי הנוסח .מסיבה זו ואחרות שיובאו להלן ,יש לשער לדעתי
שסיפור זה לא היה שייך במקורו לשאר 'תולדות הורדוס' הנפרשות כאן .אמוראי בבל ,שחיברו יצירה
זו ,הכירו שני סיפורים על הורדוס .לפי האחד ,הוא היה אחראי למותה של נערה אחת מבית חשמונאי
שביקש לשאתה .מטרתו של סיפור זה הייתה להצביע על חיסולו של בית המלוכה החשמונאי כולו,
ואגב אורחא להבהיר לכל הטוען אחרת ,שלא נותר בחיים איש מבית זה .הסיפור השני עסק בעליית
הורדוס לשלטון על פי שמועה/נבואה קדומה ,ברצח כל בני בית חשמונאי ואחר כך ברצח כל החכמים
כדי שלא יהיה מי שיטען שאין הוא מלך לגיטימי ,ולבסוף בבניין בית המקדש שבו התעסק כדי לכפר
על מעשיו הרעים.
וכן ,כמו שהעירני הלל גרשוני ,המשפט 'הטמינה בדבש שבע שנים' מופיע בעברית בכמה כתבי יד ,ואף בנוסח הפנים כאן. 7
ואולם קיימת גם גרסה ארמית ,ואין לדעת באיזה כיוון התבצע שינוי הנוסח המקורי ,אם היה כזה .אני מודה לגרשוני על 8
הערה זו ורבות אחרות הזרועות פה ושם בערך זה .למדתי ממנו הרבה.
הנוסח המינימלי של הסיפור ,הנמצא בכל כתבי היד ,הוא' :נתן עיניו באותה תינוקת ...סלקה לאיגרא אמרה :כל מאן
דאמר :מדבית חשמונאי אנא ,עבדא הוא .ונפלה'.
382
