Page 398 - josephus volume one
P. 398
סורדוה תולדות
של הורדוס -הדיוט .מסיבה זו הוא הרג את המלך החשמונאי האחרון אנטיגונוס ('פיתה הורדוס את
אנטוניוס בכסף רב להרוג את אנטיגונוס' -קדמוניות; 'קם והרג את כל רבותיו' -בבלי) .בכך ,קובע
המקור של יוספוס' ,נפסקה מלכות החשמונאים' (או בלשונו הציורית של הבבלי' :מי שאומר :מבית
חשמונאי אני בא ,עבד הוא') .ייתכן שאף יוספוס עצמו מציין כאן שמדובר במקור ייחודי ,שכן הוא
מסיים את דבריו במשפט' :זה סופו של בית החשמונאים שקיבלנו (מאבותינו)' .המילה האחרונה היא
אמנם השלמה של המתרגם ,אברהם שליט ,שאיננה בטקסט ,והוא שיבץ אותה כאן בהתבסס על הדמיון
לטקסט שנידון בערך נס הגשם בימי הורדוס (שגם הוא מסיים ספר מספרי קדמוניות בהפניה למסורת
שקיבל יוספוס מרבותיו) ,אך גם בלי המילה 'מאבותינו' מסתבר שיוספוס מתכוון כאן למקור כלשהו
שהגיע אליו במסירה ( .)παρειλήφαμεν
בהמשך תיאור כיבוש ירושלים ,בראשית קדמוניות טו ,שב יוספוס להשתמש באותו מקור יהודי
אנטי־הורדוסי המצוטט בסוף קדמוניות יד ,וכאן כבר נזכרים סמיאס ופוליון הפרושים בשמם .עדות לכך
שמדובר במקור יהודי פנימי ולא בדברי ניקולאוס היא העובדה שנזכר כאן לשבח צמד חכמים פרושים ,וכן
מעיד על כך הטון העוין להורדוס שיש בתיאור הזה ,המאשימו ברצח אנשים רבים שתמכו בחשמונאים
('ו[הורדוס] הרג ארבעים וחמישה [אנשים] ,ראשי כת אנטיגונוס') ,וגם אזכור שנת השמיטה ודיניה בסוף
הפסקה .אם כן ,המסורת בסוף קדמוניות יד ,הטוענת שהורדוס הרג את כל החשמונאים ועלה לגדולה
על חשבונם ,והמסורת בראשית ספר טו ,המתארת אף היא את הטבח של הורדוס במתנגדיו ,ובצדו
את סמיאס ופוליון שניצלו ממנו ,נובעות כנראה מאותו מקור .זהו גם המקור שתיאר לעיל את משפט
הורדוס לפני הסנהדרין (קדמ' יד ,)176–171והוא המקור שישוב ויופיע בהמשך ספר טו של קדמוניות.
ב .שבועת האמונים וההתחזות של הורדוס
המקום השני שבו נזכרים סמיאס ופוליון בספר טו קשור לשבועת האמונים שהורדוס תבע מנתיניו.
באותו הקשר תיאר יוספוס את מנהגו של הורדוס ,ש'לעתים תכופות היה לובש בגדי הדיוט ומתערב
בלילות בתוך ההמון ובוחן אותם מה דעתם על השלטון' (קדמ' טו .)367כפי שהעיר שוורץ ,שדבריו
הובאו לעיל ,מילים אלה מזכירות כיצד במסכת בבא בתרא משתדל הורדוס ,המסתיר את זהותו מפני
בבא בן בוטא העיוור ,לשכנע את החכם להשמיץ את המלך .הן משולבות בתוך קטע שבו מפרט יוספוס
את משטר האימים שהטיל המלך על עמו .מסופר בו ש'לאנשי העיר לא הותרה לא אסיפה ולא הליכה
או ישיבה בחבורה' ,ומי שהפרו צו זה 'הובאו בגלוי או בצנעה אל המבצר הורקניה והומתו שם' .נוסף על
כך דרש הורדוס מבני עמו בעת הזאת להישבע לו שבועת אמונים ופטר ממנה ,בין יתר המקורבים שזכו
לפתור כזה ,את שני החכמים ,סמיאס ופוליון (קדמ' טו .)370–366
תיאור זה איננו נסמך על דבריו של ניקולאוס מדמשק מן הסיבות הבאות( :א) הוא פותח בביטוי
'מספרים' ( ,)φασινהמופיע אף במקומות אחרים בקדמוניות שבהם יוספוס מצטט מקור יהודי שהגיע
לידיו בעל־פה או בכתב( .ב) התיאור עוין את שלטונו של הורדוס ,ואילו ניקולאוס כתב כידוע דברי שבח
ותהילה למלך( .ג) שבועת האמונים שדרש הורדוס מנתיניו נזכרת גם במקום אחר (קדמ' יז )42–41וכבר
ראו במבוא ד ,8וראו גם בערכים יוחנן ובת הקול ,ונס הגשם בימי הורדוס ,שבהם נפתח המקור של יוספוס שיש לו מקבילה 14
אצל חז"ל במילה דומה( λέγεται :מסופר).
1 5
ראו הערך משפט הורדוס/ינאי. 16
וראו על כך עוד במבוא ד.8
387
