Page 405 - josephus volume one
P. 405
ןליא לט
ארץ־ישראל ,בבבל הססאנית ,שבה נולד התלמוד .קלמין סבור שהמרכיב החשוב ביותר בסיפור הוא
ההנגדה שבו בין בת המלך לבין החכם .בת המלך נוקטת צעדים הרואיים אך נכשלת בניסיונה לברוח מן
השליט העריץ ,ואילו מעשיו של בבא בן בוטא מלמדים ש'מערכת יחסים קרובה ומעוררת בחילה עם
שליט חזק ואיום עדיפה על פני מוות מכובד' ,והוא מסיק מכך שמטרת הסיפור היא 'לחזק את שכנועם
העצמי של החכמים ותלמידיהם שהם הם הראויים להנהיג את עמם' מכיוון שאין הם מחפשים דרך
מילוט מן המגע עם שלטון אכזר .שיטתו זו של קלמין רווחת ביותר היום ,וגורמת להרחקת העיסוק
במסורות בית שני בספרות חז"ל בכלל ובתלמוד הבבלי בפרט מימי הורתם (כלומר ימי הבית) אל ימי
העריכה הספרותית שלהם (כלומר ימי גדולתן של הישיבות בבבל) .
צעד נוסף ומשמעותי בכיוון הזה צעד ג'פרי רובינשטיין בניתוח שהציע לסיפור הורדוס בתלמוד.
הוא סבור שלא כתבי יוספוס הם מקור ההשראה לסיפור התלמודי ,אלא דווקא חיבור מלכותי ססאני
(שהשתמר בגרסות שונות ומאוחרות) ,המתאר את עלייתו לשלטון של המלך ארדשיר ,מייסד השושלת
הססאנית .לפי המקורות הססאניים היה ארדשיר הסייס של בית המלוכה הפרתי ושל המלך ארטבנוס:
ולאחר זמן התייעץ ארדוואן (ארטבנוס) באצטגנינות ובאובות לגבי מה שהם רואים בכוכבים.
המסר שהגיע אליו היה עגום :אחד מן החכמים ניבא לו שכל עבד אשר יברח מאדוניו בתוך
שלושה ימים ,יגיע לגדולה ולשלטון ,וינצח את אדוניו .משרתת של המלך שמעה את דברי
האצטגנינות .עוד קודם לכן נלכדה בקסמיו של ארדשיר והיא אשר בישרה לו את דברי הרואים
בכוכבים .הם גנבו שני סוסים אצילים וברחו.
על סיפור זה כתב רובינשטיין:
ניתן לזהות מיד את תחילת סיפורו של הורדוס בחיבור ססאני זה ,אשר לאחר עיבודו וצמצומו,
מחיבור כתוב למאמר בעל־פה ,אפשר לסכמו על פי קווי המתאר של הסיפור הבבלי :ארדשיר
היה משרתו של בית ארדוואן .יום אחד שמע קול אומר :כל עבד המורד באדוניו יצליח .קם
והרג רבים מבית אדוניו ,אך שייר נערה אחת .
דבריו אלה של רובינשטיין מפתיעים ומשכנעים כאחד ,ויש בהם כדי להרחיק את השוקע בהם מחקר
יוספוס כמקור לסיפור בתלמוד הבבלי בטענה שעיסוק כזה אינו רלוונטי .ואולם עיון בשאר המקבילות
בין סיפור הורדוס לסיפור ארדשיר ,שהצביע עליהן רובינשטיין ,מגלה מיד שאיכותן אינה עולה על
איכות המקבילות בין יוספוס לבין הסיפור בבבלי ,ואולי אף נופלת מהן .למשל ,כשרובינשטיין מעוניין
להראות שההתאבדות התלמודית של התינוקת מבית חשמונאי אינה עולה בקנה אחד עם הסיפור של
יוספוס על הוצאתה להורג של מרים בידי הורדוס שנים רבות לאחר נישואיהם ,הוא כותב' :בסיפור של
קלמין ,בבל היהודית ,עמ' .52 34
שם ,עמ' .53 3 5
36
וראו גם מה שכתבתי על עניין זה בערך משפט הורדוס/ינאי סביב הערה ,57וראו עוד נעם ,אגדת ינאי ,עמ' ,58הערה
.127 3 7
38
רובינשטיין ,הורדוס בחצר ארדשיר.
שם ,עמ' .258ועוד על מקור זה ועל פירוש אחר שלו ,הקושרו לסיפור ושתי ואחשוורוש (בבלי ,מגילה יב ע"ב) ,ראו הרמן,
אחשוורוש.
394
