Page 427 - josephus volume one
P. 427
ןליא לט
הורדוס פסוק הברכה 'ונתתי גשמיכם בעתם'? כמו יוספוס ,קובע הבבלי ,ש'בימי הורודוס בזמן שהיו
עסוקין בבינין בית המקדש ירדו להם גשמים בלילות' .לא בזכות הורדוס ,אלא בזכות עבודת המקדש
ירדו הגשמים בעתם בלילה ,ואותה 'מלאכה' שאליה יצאו עם בוקר אינה מלאכה בעלמא ,אלא מלאכת
בניין המקדש .חזקה עלינו כאן קביעתו של מאיר בן שחר על תפיסתו ההיסטוריוגרפית של התלמוד
הבבלי (כאן ובמקומות אחרים) ,כפי שניסח זאת בכרך ב בספר זה בנוגע לביטול הקרבן לשלום הקיסר:
'מעשה העריכה של הבבלי ...מעניק לסיפור בר קמצא הקשר היסטורי ותאולוגי מובהק שנעדר לחלוטין
ממדרש איכ"ר' .בן שחר שם לב לכך שהבבלי איננו מעתיק בלא הבחנה סיפורים שאותם הוא שואב
ממקור ארץ־ישראלי ,אלא מעניק להם הקשר המעיד על ראייה היסטורית .הוא הדין במקומנו .לבבלי,
שסיפר במקום אחר על הורדוס ,רוצחם של בית חשמונאי ורוצח החכמים ,לא היה ודאי נוח שבימי
הורדוס ירדו גשמי ברכה .לכן הוא נאלץ להסביר את המדרש הארץ־ישראלי ,הסותר כביכול את גישתו,
על ידי הגבלת הדברים להיבט אחד מימי שלטונו של הורדוס .לענייננו חשוב שההיבט הזה הוא אותו
היבט המופיע גם אצל יוספוס .אם למקור הארץ־ישראלי (הספרא) כבר אבד ההסבר לאירוע שאותו
תיאר ,או שהוא לא מצא לנכון לתרצו ,הנה הסבר זה השתמר בבבלי .נראה שכאן ,כמו במקומות אחרים
בספר זה ,אנו מזהים אצל הבבלי את יצר ההיסטוריון ,להשליט סדר ולהסביר את המקורות שהגיעו לידיו
על פי הרקע ההיסטורי והכרונולוגי שבו התרחשו .
ניכר שהבבלי השתמש במקור הדומה לספרא כדי לטעון את טיעוניו .הדבר מתברר מכך ששני
הסיפורים -על הורדוס ועל שמעון בן שטח -מופיעים בו ביחד ,ממש כמו בספרא ,אבל לא כמו אצל
יוספוס (שבו מופיע סיפור הורדוס בלבד) ,וגם לא כמו בספרי דברים (שבו מופיע סיפור שלמציון בפני
עצמו) .מעניין שלגבי הסיפור על הגשם 'מלילי שבת ללילי שבת' (כנוסח הספרא או 'בלילי שבתות'
כנוסח הבבלי) אין הבבלי משועבד לגמרי למקורו הארץ־ישראלי ,ואת שלמציון המלכה ,שאליה הוסיף
הספרא אגב אורחא את שמעון בן שטח ,הוא מסלק לגמרי .מכאן ברור ,שלמרות גישתו ה'היסטורית'
של הבבלי למקור הא־היסטורי שבו השתמש ,נאמנותו היא בראש ובראשונה לעולמם של חכמים .לא
רק שאין הוא חוזר לצורתו הראשונית של הסיפור ,שבו מצויה המלכה לבדה ,אלא שהוא מסלקה לגמרי
על מנת לתת כבוד רב עוד יותר לנציגם המובהק של החכמים -שמעון בן שטח.
ראו בערך תולדות הורדוס. 2 0
ראו עוד במבוא ,ח.2 21
22
בנושא זה דנתי בהרחבה במקומות אחרים .ראו אילן ,השתקת המלכה ,עמ' ;37–36אילן ,תענית ,עמ' .209–208
בשני ספרים אלה טענתי שהרחקתה של שלמציון מן הטקסט תואמת את מגמת המחברים המאוחרים של המקורות
האמוראיים להגביל ולצמצם את מעורבותן של נשים באירועים שהם מתארים .מגמה זו עולה באופן מעניין ביותר
גם בעדי הנוסח לויקרא רבא .חיבור זה השתמש כאמור בנוסח דומה לזה המצוי בספרא עם שינויים בודדים בלבד.
ואולם במקום שבו משובץ שמה של המלכה כמי שבימיה ירדו גשמים בעתם ,אנו מוצאים מבחר יצירתי של שינויי
גרסה .רק בכ"י לונדון בריטיש מוזאון מס' ּ 340ווטיקן מס' 32נשמר שמה של המלכה בלא פגע .בשאר כתבי היד חלו
שינויים .בכתבי היד מינכן 117ואוקספורד קטלוג נויבאואר 147חסר שם המלכה ,ואילו בכ"י אוקספורד נויבאואר
2335נוספו המילים 'בימי שלמצו המלכה' ,אך בשוליים ובכתב יד אחר .יצירתי במיוחד הוא כ"י ירושלמי 245הגורס
'ובימי עושי המלאכה' ,אולי בהשפעת עושי המלאכה בימי הורדוס ,ומכל מקום בשל הדמיון בין 'מלאכה' ו'מלכה' .ברי
לי ששינויים אלה נעשו בידי מעתיקים שהכירו את גרסת הבבלי ,שבה אין המלכה נזכרת כלל .תופעת הרחקת האישה
מתקיימת בכולם.
416
