Page 432 - josephus volume one
P. 432

‫ילםא בן יוסף‬

         ‫העם 'לנקום את נקמתם של אלה' (שהוצאו להורג בעקבות השחתת נשר הזהב)‪ ,‬היא 'להדיח את הכוהן‬
         ‫הגדול שמונה על ידי (הורדוס)'‪ ,‬דהיינו את יועזר (מלח' ב ‪ .)7‬מכאן נשמע שיוספוס במלחמת היהודים‬
         ‫(או מקורו) ידע על ההדחה והמינוי בעקבות השחתת הנשר‪ .‬ושמא חיסור זה נובע מטעות כלשהי‪ ,‬שאין‬

                                                                                                   ‫אנו יכולים לבררה‪   .‬‬

                                                            ‫השתלשלות הסיפור בספרות חז"ל‪:‬‬
                                   ‫הוספה והשמטה בעקבות צירוף הסיפור לדיון ההלכתי‬

         ‫לפי הפירוש המקובל דנים ר' מאיר ור' יוסי בתוספתא (כפורים א‪ ,‬ד) במעמד הכוהן ממלא המקום לאחר‬
         ‫יום הכיפורים‪ ,‬דהיינו משעה שעבר מלשמש תחת הכוהן הגדול‪ .‬לשיטת ר' מאיר 'כל מצות כהונה גדולה‬
         ‫עליו'‪ .‬כלומר‪ ,‬חלים עליו כל הדינים המיוחדים לכוהן גדול‪ :‬אינו פורע ראשו ואינו קורע בגדיו על מתו‬
         ‫ואינו מטמא לקרוביו ומצווה לשאת בתולה ואסור לשאת אלמנה‪    .‬ר' יוסי אומר‪' :‬אע"פ שאמרו כל‬
         ‫מצות כהונה (=כהונה גדולה) עליו‪ ,‬אינו כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט'‪ .‬כלומר‪ ,‬משעה שסיים את‬
         ‫תפקידו כממלא מקום‪ ,‬לא ישרת במקדש ככוהן גדול בשמונה בגדים ולא ככוהן הדיוט בארבעה בגדים‪.‬‬

                                                                                  ‫ונמצא שמעתה אינו כשר לעבודה‪   .‬‬
         ‫ר' יוסי מביא את מעשה בן אילם כראיה לשיטתו‪ .‬כשיצא בן אילם מבית המקדש בסיום עבודת היום‬
         ‫רמז למלך שהוא מבקש להישאר בכהונה גדולה תחת הכוהן שנפסל באמצעות השאלה‪' :‬פר ושעיר‬
         ‫שקרבו היום משל מי היו‪ ,‬משלי או משל כהן גדול?'‪ .‬עלינו להבין שהפר נלקח באשראי‪ ,‬ובן אילם שואל‪,‬‬
         ‫מי צריך לפרוע את התשלום‪ .‬הנחת הסיפור‪ ,‬המשותפת לבן אילם בשאלתו ולמלך בתשובתו‪ ,‬היא שהפר‬
         ‫והשעיר הם מממון הכוהן הגדול המשמש בקביעות‪ .‬בן אילם מבקש לשמוע שהפר והשעיר משלו הם‬
         ‫ולא משל הכוהן הגדול שנפסל‪ ,‬שכן אילו השיבו המלך כך‪ ,‬היה מבין שהמינוי שנתמנה לאחר שנטמא‬
         ‫הכוהן הגדול אינו זמני אלא נהפך למינוי קבוע‪ .‬אולם המלך גוער בו על שאיפתו לכתר כהונה גדולה‪,‬‬
         ‫ובאותה שעה ידע בן אילם‪' ,‬שהוסע מן הכהונה [הגדולה]'‪ ,‬דהיינו שנכזבה תקוותו לתפוס את מקום‬

                                                                                                 ‫הכוהן הגדול הקבוע‪   .‬‬
         ‫כיצד מתייחס סיפור זה לשיטת ר' יוסי ומה ביקש להוכיח ממנו ‪ -‬דבר זה אינו מתברר בנקל‪ .‬חשוב‬
         ‫תחילה לדייק בשאלה ‪ -‬מה צריך ר' יוסי להוכיח‪ .‬ר' יוסי מסכים עם ר' מאיר‪ ,‬שכל מצוות כהונה גדולה‬

     ‫על סמך הידיעות המדויקות על יועזר שיער בלוך‪ ,‬מקורות‪ ,‬עמ' ‪ ,165‬שהללו נלקטו ממקור ששימש את יוספוס לדברי‬                     ‫‪	15‬‬
                                           ‫ימי הורדוס‪ ,‬ולא מרשימות הכוהנים הגדולים ששימשו את יוספוס כרגיל בקדמוניות‪.‬‬          ‫‪1	 6‬‬
                                                                  ‫השוו רש"י‪ ,‬יומא יב ע"ב ומגילה ט ע"ב‪ ,‬ותוספתא‪ ,‬הוריות ב‪ ,‬א‪.‬‬  ‫‪1	 7‬‬

     ‫רש"י‪ ,‬שם‪ ,‬מפרש לפי סוגיות הבבלי כי שני החכמים חולקים‪ .‬מפתיחת ר' יוסי בתוספתא‪' :‬אע"פ שאמרו כל מצות כהונה‬                  ‫‪	18‬‬
     ‫עליו'‪ ,‬נראה שהוא מוסיף ומפרש ואינו חולק על ר' מאיר‪ .‬פתיחה זו חסרה בתלמודים‪ .‬ראו ליברמן‪ ,‬תוספתא כפשוטה‪,‬‬

                               ‫ד‪ ,‬סוף עמ' ‪ 722‬וראש ‪ ;723‬דינר‪ ,‬חידושי הריצ"ד‪ ,‬א‪ ,‬ליומא יג ע"א‪ ,‬עמ' רכז‪ ,‬ד"ה הלכה כר' יוסי‪.‬‬
     ‫עד כאן פירוש ליברמן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,725‬בעקבות תוספות ר' יצחק הלבן לחילופי הדברים בין בן אילם לבין המלך‪ .‬על‬
     ‫הלקיחה באשראי ראו מה שהעיר ליברמן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,726‬הערה ‪ .29‬הנוסח 'פר ושעיר' קשה‪ ,‬שהרי השעיר משל ציבור‬
     ‫הוא ולא משל כוהן גדול‪ .‬ליברמן מציע לתקן‪' :‬פר ועשיר'‪ .‬כלומר‪ ,‬ועשירית האיפה‪ .‬בירושלמי‪ ,‬הוריות ג‪ ,‬ג (מז ע"ד)‪ ,‬עמ'‬
     ‫‪' :1425‬פר ואיל'‪ ,‬אך בנספח‪' :‬פר ושעיר' (ראו חילופי הנוסח למעלה)‪ .‬סוף הסיפור בחלק מהגרסות‪' :‬שהוסע מן הכהונה'‬

                               ‫ובחלקן‪' :‬שהוסע מכהונה גדולה'‪ .‬אין בנוסח הראשון ('מן הכהונה') אלא קיצור לשון (ליברמן)‪.‬‬

‫‪421‬‬
   427   428   429   430   431   432   433   434   435   436   437