Page 482 - josephus volume one
P. 482
היכלב םלצ
בפיו של קול מסתורי היוצא מבית קדשי הקודשים .עם זה ,כפי שהעליתי שם ,מגילת תענית גם היא
אינה המקור הראשון של משפט זה ,שכן ה'דבר' באותו סגנון ששמע יוחנן כוהן גדול אינו מצוי כלל
במגילת תענית .כלומר ,מנסח הסיפור המובא בתוספתא על יוחנן ודאי לא נזקק למגילת תענית לצורך
דברי בת הקול שלו ,ועל כן מסתבר שגם בעל הסיפור התאום על שמעון לא נטל את הניסוח הארמי
של בת הקול שלו משם .המסקנה ההכרחית היא ,שהסיפור על יוחנן והסיפור התאום על שמעון הצדיק
שאבו את ניסוח דברי בת הקול ,איש איש בסיפורו ,ממקור ארמי עלום אחר .מקור זה מסר את שתי
ההתרחשויות כהווייתן -ניצחונם של בני יוחנן בסוף המאה הב' לפה"ס ,וביטול גזרת קליגולה באמצע
המאה הא' לספירה .בשל הדמיון הבולט של ניסוח ההתרחשויות האלה למטבע הקבוע של תיאור
האירועים במגילת תענית ,הצעתי שגם מחבר המגילה השתמש באותו קובץ ארמי אבוד בחלקים גדולים
של המסמך ההלכתי שלו.
אפשר שהסיפור הארמי האבוד על גזרת הצלם הכיל במקורו יותר מן הידיעה ‘בטילת עבידתא...
להיכלא' .על כך מעידים קרעי הניסוחים הארמיים ששרדו בסיפור המובא בסכוליון א‘ :עד שנמות תיהוי
דא'; ‘איקטיל {קלקלתיס} ובטלו גזירותיו' (ראו עליהם להלן) .מסתבר אפוא שאגדה ארמית זו כללה
לכל הפחות את סיפורה של המחאה היהודית ,כעולה מן הלשון ‘עד שנמות תיהוי דא' ,ואת הבשורה על
ביטול הגזרה‘ :בטילת עבידתא '...וכו'.
ב .סיפור הקול שנשמע במקדש
רובד שני של המעשה הוא הפיתוח העברי של ההיגד הארמי לכלל סיפור .המספר הציג את הניסוח
הארמי העתיק כבשורה שהשמיע קול מסתורי (‘דבר') שנשמע מקודש הקודשים .הארמית העתיקה
וה'חגיגית' ששולבה בסיפור הפכה לטכסיס ספרותי המבחין את הקול העל־טבעי מקולו היומיומי
של המספר .מאחר שארמית זו נשמעה לו חריגה ,ראה המנסח (או מעבד שאחריו) להוסיף ולהבהיר:
‘ובלשון ארמי שמע' .כן הוסיף על הניסוח הארמי הגרעיני גם גלוסה פרשנית המבארת את משמעותו:
‘ונהרג גסקלגס ובטלו גזרותיו' .יצוין שעיבוד משני זה כולו התרחש עדיין בימי הבית .כך עולה מהמינוח
העתיק שלו (‘דבר' ,להבדיל מ'בת קול' במקורות מאוחרים יותר באותה מסגרת ספרותית בתוספתא),
מהמוקד המקדשי שלו (להבדיל מהסצנה הבית מדרשית בסיפורי בת הקול האחרים) ,ובעיקר מכך
שהמעשה התאום ,על הקול ששמע יוחנן ,מוכר כבר ליוספוס .מעניין שהסיפור על בת הקול של שמעון
לא שולב בידי יוספוס בפרשת הצלם .ייתכן שיוספוס הכיר את הסיפור על בת הקול של יוחנן ,אך לא את
הסיפור על בת הקול של שמעון .ייתכן גם שהחליט שלא לצטט את המעשה דידן מאחר שהיו בידיו
על בנות קול ונבואות שדיווחו על המתרחש ברגע מסוים במרחקים כטופוס מוכר בספרות התקופה ראו הערך יוחנן ובת 62
הקול.
63
ראו הבחנתו של ליברמן (תוספתא כפשוטה ,ח ,עמ' )738לגבי לשון הנבואה של שמואל הקטן בשעת מותו ,הנמסרת
בהלכה הקודמת‘ :והוא בלשון ארמית עתיקה של התנ"ך ושל שטרות (שאף הן בלשון ארמית ממלכתית עתיקה ,ולאח"כ 6 4
65
לשון חגיגית)'. 6 6
שם ,עמ' .741
השוו תוספתא ,סוטה יג ,ג-ד .על סיפורים בדבר בנות קול ששמעו חכמים ביריחו וביבנה ,ראו בערך יוחנן ובת הקול.
מעניין שגם במקרים אחרים של צמד סיפורים אצל חז"ל אנו מוצאים אצל יוספוס מקבילה רק לאחד מהם .מתוך צמד
הסיפורים על נס גשם אצל חז"ל מכיר יוספוס רק את הסיפור על ימי הורדוס (ראו הערך נס הגשם בימי הורדוס) ,ובין
471
