Page 487 - josephus volume one
P. 487

‫נעם ורד‬

‫עבידתא די אמר סנאה לאיתאה להיכלא'‪ ,‬במקום המצוי לפנינו כעת‪‘ :‬ושמע שמעון קל‪< :‬בטילת>‬
‫עבידתא דאמר סנאה‪ '...‬וכו'‪ .‬אם אמנם כך‪ ,‬הרי מקבילות גם הלשונות‪':‬אין דבר מכל מה ששמעתם'‪/‬‬
‫‘שמע דבר' בראש האגדה ובסופה‪ ,‬והסיפור מציג התקדמות הדרגתית‪ :‬מהחוץ אל ירושלים (לשם באה‬
‫השמועה מבחוץ)‪ ,‬משם אל האולם במקדש (לשם עלה שמעון) ועד אל קודש הקודשים (משם יצא‬
‫הקול)‪    .‬עוד יש להוסיף כי הלשון ‘בטילת קלקלתיס' היא ככל הנראה שיבוש של ‘איקטיל גסקלגס'‪.‬‬
‫אמנם תיאור מותו של קליגולה מופיע בתוספתא ובכל מקבילותיה בעברית‪‘ :‬נהרג גסקלגס'‪ ,‬אבל בנוסח‬
‫הכלאיים של הסכוליון מובאת פרפרזה על לשון הבבלי‪‘ :‬מיד שמע קול מבית קדשי הקדשים שהוא‬
‫אומר בטילת עבדתא דאמר סנאה להייתאה להיכלא איקטיל נסקלנס ובטלו גזרותיו וכתבו אותה שעה‬
‫וכיוונו‪    .'...‬בנוסח הכלאיים לסכוליון הפכה לשון הפירוש העברית של המספר שבמסורת המקורית‪,‬‬
‫כפי שהיא מופיעה בתוספתא ובבבלי‪‘ ,‬ונהרג גסקלגס'‪ ,‬לחלק מבשורתו של ה'קול' הדובר ארמית‪ .‬דומה‬

                      ‫שעיבוד זה התקיים כבר במקורו של אא‪ ,‬אף כי לא במסגרת ציטוט מתוך הבבלי‪   .‬‬
‫היחידה האמצעית‪ ,‬שהיא לדעת קיסטר מעשה אחר‪ ,‬מספרת על ההפגנה היהודית (שורות ‪,)10-7‬‬

                                                 ‫אולם כפי שהיא לפנינו היא סתומה‪ ,‬מקוטעת ומשובשת‪:‬‬

                                                   ‫??? <ראה> שמשמשין ובאין (רחם נא) <ואמ' צאו>‬
                                                                          ‫יצאו מלאכים וקדמו לפניהם‪.‬‬

                                         ‫מלאך אחד <[ ]> והשני לצור והשלישי לצידן והרביעי לכזיב‪,‬‬
                                                    ‫ואמרו‪ :‬עד שתמות תיהוי דא‪ ,‬עד שתמות תחזי דא‪.‬‬

‫מבעד לערפל השיבושים ניכר שלפנינו סיפור מקביל לתיאורו של סכוליון פ בדבר יהודים ש'יצאו לפניו'‬
‫(פ‪ ,‬שורה ‪ ,)2‬כלומר לפני ‘השליח' (פ‪ ,‬שורה ‪ )5-4‬המופקד על ביצועה של גזרת הקיסר‪ ,‬ו'היו מקדימין‬
‫אותו לכל כרך וכרך' (פ‪ ,‬שורה ‪ ,)6‬מתחננים וצועקים לפניו ומצהירים‪‘ :‬נמות ולא תהא זו' (פ‪ ,‬שורה‬
‫‪ .)3‬מעבר לתוכן הדומה‪ ,‬ניכר הדבר גם מתוך הביטויים המשותפים או הקרובים‪ ,‬כפי שיפורט להלן‪,‬‬
‫בהשוואה בין הביאורים‪ .‬התיאור ביחידה ב‪ ,‬כמו במקבילתה בסכוליון פ‪ ,‬מתאים היטב גם לתיאוריהם‬
‫ההיסטוריים של פילון ויוספוס בדבר מפגשים חוזרים של פטרוניוס בערי הגליל עם היהודים המתחננים‬

                                                                                            ‫ומוחים על הגזרה‪.‬‬
‫הקרבה בין הלשון המשובשת ‘עד שתמות תיהוי דא‪ ,‬עד שתמות תחזי דא' לבין נוסח סכוליון פ‪:‬‬
‫‘נמות ולא תהא זו'    מלמדת ללא ספק שהמדובר במקבילתה הארמית של האחרונה‪ ,‬ושיש לגרוס‪‘ :‬עד‬
‫שנמות תיהוי דא'‪ ,‬כלומר ‘[רק] כשנמות    תהא זו' ‪ -‬נמות לפני שנניח לזו להתרחש‪    .‬קיסטר הבהיר‬

                                                                                                                   ‫שם‪ ,‬הערה ‪.25‬‬  ‫‪8	 8‬‬
‫ראו נעם‪ ,‬מגילת תענית‪ ,‬עמ' ‪ .113-112‬בדומה לזה (‘איתקטל קסגלגס') גם בציטוט של ‘הירושלמי האשכנזי' מתוך נוסח‬                         ‫‪8	 9‬‬

                                                                                        ‫הכלאיים‪ ,‬וראו שם‪ ,‬עמ' ‪ ,387‬שורה ‪.27‬‬      ‫‪	90‬‬
                                                   ‫ראו נעם‪ ,‬מגילת תענית‪ ,‬עמ' ‪ ;289‬רוזנטל‪ ,‬דף חדש‪ ,‬עמ' ‪ ,380‬הערה ‪.120‬‬             ‫‪9	 1‬‬
                          ‫בנוסח הכלאיים הורחבה זו אל ‘נמות כלנו ולא תהא לנו כזאת' (נעם‪ ,‬מגילת תענית‪ ,‬עמ' ‪.)113‬‬                   ‫‪	92‬‬
‫‘עד ש‪ '...‬בתוספת פועל בעתיד משמשת לעתים בלשון התנאים (וכנראה גם קודם לכן) בגוון של ‘אלא אם כן'‪‘ ,‬רק כאשר'‬
                         ‫ראו למשל משנה‪ ,‬כלים כב‪ ,‬ב (בכתב יד קאופמן‪‘ :‬עד שיח ‌ש[ו]‌ב'; בדפוס‪‘ :‬כשיחשוב'‪ ,‬והיא היא)‪.‬‬               ‫‪9	 3‬‬
‫נעם‪ ,‬מגילת תענית‪ ,‬עמ' ‪ ;288‬קיסטר‪ ,‬על הסכוליה‪ ,‬עמ' ‪ ,456‬והערה ‪ .17‬כפי שהעיר‪‘ ,‬תחזי' אינו אלא שיבוש גרפי‪ .‬על‬

                                                                                                                                       ‫‪476‬‬
   482   483   484   485   486   487   488   489   490   491   492