Page 491 - josephus volume one
P. 491
נעם ורד
ראשונה .הרצף של סכוליון פ ,כפי שהוא מונח לפנינו ,יוצר את הרושם שה'שמועה' ש'באתה לו' בדבר
מות הקיסר (ד) היא הידיעה שהגיעה אל השליח הרומי ,נושא המשפטים הקודמים‘ :היה ...אומ' ...נכנס
לכרכין וראה ...לא הגיע לאנטפטרס' (ג) .ואולם האינטרפולציה בדבר אנטיפטריס ,שחדרה לביאור זה
בדיוק במעבר בין יחידות ג ל־ד ,מחקה את הנוסח המקורי שקישר בין היחידות .הרצף המשוחזר‘ :וראה
את בני אדם שהן מוטלין בשוק על השקין ועל האפר [ ] עד שבאתה לו שמועה' הוא קטוע .לפיכך יש
מקום להניח ,בניגוד למה ששיערתי בעבר 1 ,שיחידה ד במקורה לא הייתה המשך המעשה בשליח הרומי,
אלא היא שבה אל שמעון הצדיק ואל המקדש ,וה'שמועה' אינה ידיעה של חולין שהגיעה אל פטרוניוס,
אלא אותו ה'קול' ה ִנסי ששמע שמעון במקדש ,כפי שהוא מתואר בסכוליון א ובשאר המקורות .חיזוק
להנחה זו עולה מן השורש שמ"ע ומן הזהות בניסוח (‘באתה שמועה') בראש הסיפור בסכוליון א ובסוף
הסיפור בסכוליון פ .הדעת נותנת ,שכמו בראש סכוליון א ,מדובר גם בסוף סכוליון פ בידיעה שהגיעה
אל שמעון בהיותו במקדש ,ולא אל פטרוניוס במהלך מסעו להצבת הפסל.
בשני הביאורים ניכרים גם ניסוחים קרובים ,בכל שלוש היחידות המקבילות .ביחידה א בולטים
בשני הסכוליה השמות צלם ,היכל ,והפועל להעמיד .במגילה גופה הפסל מכונה בכינוי הנדיר והקדמון
עבידתא ,שלימים נשתכחה משמעותו (ראו לעיל) .לפיכך לא ייפלא ששני הסכוליה המירו את הלשון
הנשכחת עבידתא בשם העצם צלם ,והבחירה במילה זו דווקא נובעת ודאי ממסורת משותפת .הציון
היכל בשני הסכוליה מכוון למקדש בכלל ,בדומה למשמעה בלשון המגילה על אתר ,ובשונה ממשמעותה
הרווחת בספרות חז"ל ,המציינת את חלקו בלבד (ראו לעיל) .לשון אחר ,הבחירה במילה היכל אינה
טבעית כאן ,שהרי היינו מצפים בפשטות למילה מקדש .היא מושפעת ודאי מלשון המגילה ‘להיכלא'.
מעניין שהצירוף הייחודי ‘העמד צלם בהיכל' מצוי בספרות חז"ל בשני הקשרים נוספים על היקרותו כאן
בסכוליון -במשנה ,תענית ד ,ו‘ :ושרף אפיסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל' 1 ,ומקבילותיה,
ובמסורת המצמידה את אותו הניסוח גם למעשיו של מנשה בן חזקיהו 1 .ניכר שזהו צירוף קפוא,
והשימוש הלא טבעי בלשון ‘היכל' מסגיר את הולדתו דווקא בהקשר של ביאור למועד כ"ב בשבט
במגילת תענית .אם שימוש לשון זה אכן קדם למשנה ,מסתבר שאין מקורו בשני הסכוליה כצורתם
לפנינו ,כי אם במסורת ביאור שקדמה לשניהם ושימשה להם יסוד משותף.
יסוד משותף כזה ניכר ,כפי שכבר עלה במחקר ,גם בלשונות משותפים או קרובים בשני הביאורים .כך
ביחידה ג‘ :קדמו לפניהם' [א]'/יצאו לפניו' ‘ -היו מקדימין אותו' [פ]; ‘עד שתמות תיהוי דא' [א]'/נמות
ולא תהא זו' [פ]; ‘לצור ...לצידן ...לכזיב' [א]'/לכל כרך וכרך' [פ]; ‘מלאך' [א]'/שליח' [פ]; 1וכך ביחידה
(ד)‘ :באתה לו שמועה' (פ)'/באה-באתה שמועה' (תחילת א)‘ ,שמע שמעון' (סוף א); ‘שמת קסגלגס'
(פ)'/איקטיל קלקלתיס' (א).
עם זה ניכרים הבדלים גדולים בין שני הביאורים .סכוליון א מכיל יחידה המתארת את דברי שמעון
הצדיק לעם במקדש (ב) ,שאין לה כל מקבילה בסכוליון פ .גם לתאריכים המצוינים בסכוליון א -דבר
1 05נעם ,מגילת תענית ,עמ' .288
106על זיהויים אפשריים לאירוע סתום זה ראו הסיכום וההפניות אצל שפרבר ,אפוסטמוס .ראו גם הר ,סיבותיו ,עמ' ,10
הערה .46תודתי לד"ר מאיר בן שחר על מראי המקום.
107בעקבות מל"ב כא ;7דהי"ב לג .7ראו למשל ירושלמי ,יומא ד ,ד (מא ע"ד) ,עמ' ; 580תענית ד ,ח (סח ע"ג-ע"ד) ,עמ'
;731סנהדרין י ,ב (כח ע"ג) ,עמ' .1321
1 08נעם ,מגילת תענית ,עמ' ;288קיסטר ,על הסכוליה ,עמ' .457-456
480
