Page 495 - josephus volume one
P. 495
נעם ורד
של גזרת גאיוס ,התגובה היהודית ומותו הפתאומי של הקיסר התנסח בתוך פרק זמן קצר להפתיע 1
לכלל סדרה מגוונת של סיפורים עממיים ,שרק קצה הקרחון שלהם מבצבץ בספרות חז"ל ובקדמוניות
היהודים .מסורות אלה תיארו באופנים שונים ,חלקן בדיוק מרשים ,את דבר בואו של השליח הרומי ,את
הפגנות היהודים בצפון ,את השיחות בין השליח ליהודים ואת השמועה על מות הקיסר .בכולן הודגשו
מסירות הנפש של היהודים ,דבקותם בתורה ,היותו של הקיסר בן תמותה הכפוף לרצונו ולכוחו של
אלוהי ישראל ,ובעיקר הודגשה האמונה בהשגחת האל ובישועתו.
עקרונות אלה התבטאו גם באנקדוטות נלוות שצורפו אל השדרה המרכזית של הסיפור .הבולטת
בהן היא ההתרחשות במקדש ,שהכוהן הגדול הוא גיבורה .הוא עודד את העם ולבסוף קיבל את הבשורה
על מות הקיסר מפי קול מסתורי שיצא מקודש הקודשים .משמע ,הדברים אינם מוכרעים בידי שליטים
ושלוחיהם ,אלא ביד אלוהי ישראל השוכן בתוך מקדשו .על כן ההכרעה האמתית מתרחשת לא בשדה
קרב או באתר הפגנה כי אם במקדש ,והגיבור האמתי אינו הקיסר או שלוחו ,אלא משרת האל והנציג
של עמו הנבחר ,הלוא הוא הכוהן הגדול .מסורת מש ֶנה נוספת היא האגדה על נס הגשם ,שירד בעיצומה
של בצורת לאחר נאומו של פטרוניוס .גם כאן המטרה היא להראות כי ‘אלוהים הוכיח ...את מציאותו
ואת ידו בכל העניין' (קדמ' יח .)284
יוספוס השתמש במסורות כאלה בדיווחו בקדמוניות בתארו את המשא ומתן של היהודים עם
פטרוניוס ,את אופיו של זה ואת שיקוליו ,את נאומו באוזני היהודים ,את נס הגשם ואת מכתבו לגאיוס.
בכל אלה שולבו בהבלטה עיקרי האמונה היהודיים שנמנו לעיל .רוב הסצנות האלה לא תוארו כלל
בספרו של פילון ,וגם אלה המצויות בו אינן מכילות את רוב התכנים הללו ,ולצורך הכרת מקורות יהודיים
נוספים אנו נזקקים לספרות חז"ל .האגדה המשלימה על ההתרחשות במקדש לא הובאה אצל יוספוס,
ונתמזל מזלנו ששרדה בהיקפים שונים ובלבושים שונים בתוספתא ,במגילת תענית ובסכוליון למגילת
תענית .במקור האחרון שרדה גם גרסה יהודית של המאורעות הפוליטיים.
השרידים בספרות חז"ל עשויים ללמד משהו גם על סגנונה ורבדיה של מסורת זו .מסתבר שהמסורת
התנסחה מעיקרה בארמית ,אך גרסה זו נשתקעה ,ורק שרידים מתוכה שוקעו במהדורות עבריות
מורחבות ומאוחרות יותר .אחת המהדורות העבריות משמרת גם שריד מטושטש של לשון מקרא .לאור
קיומה של אגדה נוספת מסוג זה הנבחנת בספרנו ,אפשר אולי להסיק שסמוך לחורבן כבר הייתה מוכרת
סדרת אגדות על מאורעות הבית השני ,שלשונה התאפיינה בנטייה לארכאיזמים מקראיים.
121שהרי מסורות אלה היו מוכרות ליוספוס בעת כתיבת קדמוניות ,כיובל שנים אחרי ההתרחשות ,ובחלקן לפחות גם
למחבר מגילת תענית ,פחות משלושה עשורים לאחר מעשה .על המהירות שבה התגבשו אירועים מסוימים לכלל מסורת
מנוסחת ,בעל־פה או בכתב ,ראו המבוא לכרך השני ,וכן הערכים פנחס איש חבתה ומפקד האוכלוסין בזמן קסטיוס/
אגריפס.
484
