Page 498 - josephus volume one
P. 498

‫במקדש עצמות‬

          ‫שזמנן של המסורות אינו מתיישב‪ ,‬עדיין יש מקום לאפשרות שהמקבילות מתארות אירוע אחד‪ ,‬שזמנו‬
                                                                                                       ‫המדויק אינו ברור‪.‬‬

                                 ‫יחסי שומרונים ויהודים‪ ,‬וזיהוי השומרונים בקדמ' יח ‪30-29‬‬

          ‫לפי גרסת יוספוס פוזרו עצמות אדם במקדש בידי ‘אנשים שומרונים' בליל הפסח‪ .‬לדעת כמה חוקרים‬
          ‫היה האירוע חלק מן האלימות המתמשכת בין היהודים לשומרונים‪   1 ,‬שנבעה בעיקר מהמחלוקת על‬
          ‫אתר הפולחן המועדף‪ :‬השומרונים ראו בהר גריזים את מקום הפולחן העיקרי‪ ,‬והתנגדו עמוקות לפולחן‬
          ‫בירושלים‪   1 .‬הידיעות על המקדש בהר גריזים מועטות וקלושות‪ ,‬ומקורן הקדום הכתוב היחיד הוא‬
          ‫יוספוס‪ ,‬ולכן רבו מחלוקות החוקרים בעניינו‪ :‬האם היה מקדש אחד או שניים? ומתי כל אחד מהם‬
          ‫הוקם וחרב? ‪   1‬על כל פנים‪ ,‬רוב החוקרים מסכימים‪ ,‬שהמקדש חרב סופית יחד עם העיר שכם בידי יוחנן‬
          ‫הורקנוס‪ ,‬שכבש את ארץ השומרונים בסוף המאה הב' לפה"ס‪   1 .‬יש אף מי שסברו שחורבן המקדש‬
          ‫בהר גריזים עורר צורך במקום פולחן חלופי‪ ,‬והשומרונים החלו לעלות לרגל למקדש בירושלים‪ ,‬בדומה‬

                                                                                              ‫למתואר במעשה הנידון‪  1 .‬‬
          ‫היריבות בין הקבוצות נמשכה אל תוך המאה הא' לספירה‪ .‬על פי המסופר בברית החדשה‪ ,‬באחד‬
          ‫מכפרי השומרונים לא קיבלו את פניו של ישו משום שהיה בדרכו לירושלים (לוקס ט ‪ ,)53-51‬ובמקום‬
          ‫אחר מסופר על פליאתה של אישה שומרונית שישו מבקש שתשקהו מים‪ ,‬משום שהיה יהודי והיה ידוע‬
          ‫לה שליהודים אין כל שיח ושיג עם שומרונים‪ ,‬הנחשבים בעיניהם טמאים (יוחנן ד ‪   1 .)10–7‬לדברי‬
          ‫יוספוס‪ ,‬עולי רגל יהודים נהרגו בידי שומרונים בשנת ‪ 52‬לספירה‪   1 ,‬אירוע שהוביל לסדרה של תקריות‬
          ‫אלימות בין יהודים לשומרונים‪   1 .‬נראה שלאחר חורבן בית המקדש בירושלים ניטל עוקצו של הסכסוך‬
          ‫בין הקבוצות‪ ,‬והאלימות שככה‪ .‬ואולם במסורת התלמודית הארץ־ישראלית זכורים הכותים (כפי‬
          ‫שמכונים השומרונים בלשון חכמים) כמי שמנעו בזדון את הקמתו מחדש של המקדש בזמן ר' יהושע (!)‬

                                                                     ‫והקיסר הדריינוס‪   1 ,‬וכמי שגרמו לנפילת ביתר‪  1 .‬‬
          ‫כמה חוקרים המעיטו בחשיבותו של הסכסוך היהודי‪-‬שומרוני‪ ,‬והעדיפו לטעון שהמתח בין שומרונים‬
          ‫ליהודים לא היה חמור כפי שהוא מוצג בקדמוניות‪ .‬בספרו זה של יוספוס מוצגים השומרונים כקבוצה‬

            ‫‪ 	136‬הועלו גם אפשרויות פרשניות אחרות‪ ,‬בהן האפשרות שהאנשים השומרונים הנזכרים כאן לא היו חברי הקהילה של הר‬
                                                                                     ‫גריזים (‪ ,)Samaritans‬ראו להלן ליד הערות ‪.152 ,151‬‬
                                                                                    ‫‪ 	137‬וראו עוד על כך בערך הכוהן הגדול ואלכסנדר מוקדון‪.‬‬

                                   ‫‪ 	138‬ראו שם על יחסי יהודים ושומרונים בסוף התקופה הפרסית; וכן מור‪ ,‬משומרון לשכם‪ ,‬עמ' ‪.94-69‬‬
                                                                                                                   ‫‪ 	139‬ראו בערך יוחנן ובת הקול‪.‬‬

            ‫‪ 1	 40‬מגן‪ ,‬השומרונים‪ ,‬עמ' ‪ ;216‬ספראי‪ ,‬העלייה לרגל‪ ,‬עמ' ‪ .100‬ספראי גורס כי לאחר שנהרס המקדש בהר גריזים‪ ,‬הותר‬
            ‫לשומרונים לעלות לירושלים ברגלים‪ ,‬ויש חוקרים הגורסים שכניסת שומרונים למקדש מעולם לא נאסרה‪ .‬ראו פומר‪,‬‬

                                                                                                        ‫יוספוס‪ ,‬עמ' ‪ ,225‬ובמיוחד הערה ‪.71‬‬
                                                                                               ‫‪ 1	 41‬ההפניות לפי מור‪ ,‬משומרון לשכם‪ ,‬עמ' ‪.154‬‬
                                                      ‫‪ 	142‬לפי תיארוך שהציע שוורץ‪ ,‬ישמעאל בן פיאבי‪ ,‬עמ' ‪ ,185‬התרחש הדבר בשנת ‪.49‬‬
            ‫‪ 1	 43‬קדמוניות כ ‪ ;136-118‬מלחמת ב ‪ .246-232‬ראו מור‪ ,‬משומרון לשכם‪ ,‬עמ' ‪ ;155-154‬פומר‪ ,‬יוספוס‪ ,‬עמ'‬

                                                                                                 ‫‪ ,262-243‬והערך אלעזר בן דיניי בספר זה‪.‬‬
                                                                                                          ‫‪ 1	 44‬בראשית רבה סד‪ ,‬י‪ ,‬עמ' ‪.711-710‬‬

                                                                                                  ‫‪ 1	 45‬ירושלמי‪ ,‬תענית ד‪ ,‬ח (סח ע"ד)‪ ,‬עמ' ‪.734‬‬

‫‪487‬‬
   493   494   495   496   497   498   499   500   501   502   503