Page 502 - josephus volume one
P. 502
במקדש עצמות
לסיפורנו :טומאת מת במקדש ,כניסת זרים לקודש ,ומתח בין יהודים לשומרונים .לפי סיפור זה ,אביו
של הכוהן השומרוני מנשה ,מי שיזם את הקמת המקדש בהר גריזים לפי המסופר אצל יוספוס ,נרצח
במקדש בידי אחיו ובעקבות הרצח נטמא המקדש בידי הפחה הפרסי של יהודה (קדמ' יא 1 .)301-297
הד ספרותי נוסף מעין זה נמצא בגרסת הירושלמי לאגדת טיהורה של טבריה בידי ר' שמעון בר יוחי
שבה מתוארת הטמנת מת בזדון בידי שומרוני 1 .
בהתבסס על סיפורים אלו ועל תיאור פיזור העצמות אצל יוספוס ,נראה שבעת העתיקה המאוחרת
נוצר בארץ־ישראל קישור ספרותי בין שומרונים לבין טומאת המת ,ומוטיב זה היה משותף ליוספוס
ולספרות האמוראים הארץ־ישראלית ,והוא גם ייחודי לספרויות אלו .מן הספרות הנוצרית הקדומה
מצטיירת דווקא תמונה הפוכה ,הקרובה כנראה יותר לעובדות ההיסטוריות :השומרונים ידועים כמי
שמקפידים הקפדה יתרה על טומאת מת ,הקפדה שאבות הכנסייה התנגדו לה ולעגו לה 1 .הקישור
התמטי בין שומרונים למתים הוא אפוא ייחודי לספרות חז"ל ולקדמוניות ,והקבלה זו היא חלק מעמדה
פוליטית משותפת לשתי הספרויות 1כלפי השומרונים ככלל -הגדרתם כקבוצה קרובה ליהדות ,אך
מבודלת ועוינת .מסתמן אפוא שגם במקרה של העצמות שנמצאו במקדש יש התאמה בין קדמוניות
לבין ספרות חז"ל ,הן מבחינה נרטיבית והן מבחינה אידאולוגית.
היחס בין גרסת יוספוס לגרסת חז"ל
יוספוס וגם מקורות חז"ל מתארים פיזור עצמות במקדש .אפשר שמדובר במקרים שונים ,אבל ייתכן
ששני הקורפוסים מתייחסים למקרה אחד ,וההבדלים ביניהם הם רטוריים ואינפורמטיביים :יוספוס
השתמש במקרה כדי להלעיז על השומרונים ,ואילו המשנה והתוספתא השתמשו בו כדי לשמר הכרעה
הלכתית מימי הבית בדיני טומאת מת .כפי שהראתה נעם ,העניין ההלכתי שנמצא במוקד המקבילה
התנאית מטושטש בקדמוניות ,אך ניכר בתוכן העניינים הקדום המצורף לחיבור .כלומר ,זכרה הטראומטי
של ההתרחשות -או למצער ההתלבטות -ההלכתית אם להכריז על ירושלים טמאה ,מצוי גם אצל
יוספוס .זיכרון משותף זה מחזק את האפשרות שלפנינו אכן מקבילה היסטורית ,וכי יוספוס וחכמים
התכוונו לאותו מקרה עצמו .אם אמנם כך הוא ,הרי המסורת התנאית שימרה את מוקד העניין ההלכתי
בצורה אמינה יותר.
שלא כמו גרסת קדמוניות ,המזהה את מי שפיזרו את העצמות במקדש ,גרסת התנאים אינה עוסקת
כלל בשאלה כיצד הגיעו העצמות לדיר העצים ומי הניחן שם .אם אכן ייחוס המעשה לשומרונים הוא
1 71מקבילה לסיפור זה נמצאת באגדה בתוספתא ,כיפורים א ,יב .על הקבלה זו העיר טרופר ,כחומר ,עמ' .45-44וראו לעיל,
בנספח לערך בית חוניו.
1 72ירושלמי ,שביעית ט ,א (לח ע"ד) ,עמ' ;209ב"ר עט ,ו ,עמ' ;945-941פסדר"כ יא ,טז ,עמ' ;194-191בבלי ,שבת לג ע"ב;
קה"ר ח ,י; אסת"ר ג ,ג; מדרש תהלים יז ,יג .על הד ספרותי זה העיר גם ספראי ,העלייה לרגל ,עמ' .100
1 73כך למשל אפיפניוס‘ :הם [השומרונים] סולדים ממראה גופת מת ,אף שהם מתים במעשיהם בעצמם .לא עד אחד ,כי אם
הרבה מעידים שגופת המת אינה מטמאת' .אפיפניוס ,על המינויות ט ,1 ,4אצל פומר ,נוצרים קדומים ,עמ' ;157בדומה
לכך היירונימוס ,איגרת ‘ :2 ,1 ,109הוא איננו רואה כי בדברו כך הוא כשומרוני או כיהודי שחושבים שגופות המתים הן
טמאות ,ולדעתם אפילו כלים שהיו באותו בית עמהם טמאים' .אצל פומר ,נוצרים קדומים ,עמ' .203
174שיש לה הדים גם בברית החדשה ,וראו לעיל בסקירה ההיסטורית .אך בספרות הנוצרית לא נקשרו השומרונים לסיפורי
התנכלות באמצעות טומאת מתים.
491
