Page 492 - josephus volume one
P. 492
היכלב םלצ
הגזרה שהגיע בערב החג (סוכות) ,ותגובתו של שמעון במוצאי יום טוב -אין מקבילה בביאור השני.
כנגד שמות המקומות הנמנים בסכוליון א נזכרים ‘כרכים' בסכוליון פ .דומה שבסכוליון א נשתמרו
שרידים ללשון מקרא (‘מלאך' במובן שליח) ,ואפשר ,כפי שהציע קיסטר ,שהדבר מרמז על נוסח תשתית
שנשא מאפיינים לשוניים קדמוניים בדומה לאלה של אגדת ינאי והפרושים ,המשתמשת במליצות
ובצורות לשון מקראיות 1 .מכל מקום ,שרידים אלה כבר ניטשטשו בסכוליון פ.
מאפיין אחר שנשחק בסכוליון פ הוא הלשון הארמית ‘עד שנמות תיהוי דא' ,שנשתמרה בשיבוש
קל בסכוליון א ,אבל הומרה בסכוליון פ בתרגום עברי‘ :נמות ולא תהא זו' 1 .כבר שיערתי במקום אחר,
שמשפט זה הוא דוגמה אחת מתוך קרעי ניסוחים ארמיים עתיקים ששרדו באופן מקרי במקורות שונים
בספרות חז"ל .מהם שולבו אל תוך מגילת תענית גופה ,ומהם שרדו פה ושם בביאורה ,ובמקורות אחרים.
דומה שמן הסיפורים הארמיים האבודים נשתמרו בדרך כלל רק משפטי מפתח דרמטיים ,מנוסחים
בתמציתיות ,שסיכמו את המאורע או שיוחסו לאחת הנפשות הפועלות בסיפור‘ :עד שנמות תיהוי דא';
‘נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא באנטכיא'; ‘כד אנא נחת לקרבא כדמותיה אנא חזי ונצח' 1 .משפטים
אלה שוקעו לתוך גרסות עבריות מאוחרות יותר ומפותחות יותר של הסיפורים .דרך היסוס אפשר
להציע שגם הפועל הנדיר בצירוף ‘קדמו לפניו' נובע מתרגום לעברית של תשתית ארמית דוגמת ‘נפקו
קדמיה'.
כנגד זה ,נשתמרו בסכוליון פ הרחבות ניכרות של מעשה ההפגנה היהודית (ג) שאינן מצויות בסכוליון
א ,ובהן יסודות חשובים של הסיפור ,שאמתותם ההיסטורית מתאשרת מן הדיווחים החיצוניים ,כגון
הדיאלוג בין היהודים לבין ‘השליח' ,המתאים היטב לסיפוריהם של פילון ויוספוס (ראו להלן) .קיסטר
סבר שבכל הנוגע להתרחשות שבין ישראל לבין פטרוניוס‘ ,מתחת לשכבות העריכה והשיבושים מתגלה
דמיון רב ביניהם (=בין שני הסכוליה) ,דמיון המאפשר אף לשחזר ניסוח מקורי שעמד ביסוד שניהם' ,אלא
שלדעתו ,תחיבתה של המסורת הנבדלת בדבר ההתרחשויות במקדש לתוך סכוליון א ,היא שהרחיקה
את שני הביאורים מרחק רב זה מזה 1 .מאחר שלטעמי אין סיבה לזהות בסכוליון א מקורות נבדלים,
גם אין למצוא בו מסורת גרעינית עצמאית של ההפגנה היהודית שעמדה גם ביסוד התיאור המקביל
בסכוליון פ .שני הסכוליה משמרים ,למרות השחיקה שחלה בשניהם ,מסורות רציפות נבדלות ,ולפיכך
אין הם משקפים לדעתי מקור אחד שעובד בדרכים שונות ,אלא שתי גרסות אותנטיות של המעשה,
שבשתיהן שולבו גם יסודות זהים מתוך מסורת קדומה יותר.
1 09קיסטר ,על הסכוליה ,עמ' ,456הערה .18ראו מסקנותינו בערך הקרע עם הפרושים.
1 10על הנטייה של גרסות תנייניות לתרגם את הארמית שבגרסה הראשונית ראו גם קיסטר ,ביאורים ,עמ' ,491-487אף כי
שם הארמית היא ארמית גלילית שמקורה במקור אמוראי ,ולא ארמית בינונית שמקורה בטקסט מימי הבית.
1 11נעם ,מגילת תענית ,עמ' .284לעיל ,הערך הכוהן הגדול ואלכסנדר מוקדון ,עמ' .128 ,121ראו הערך יוחנן ובת הקול.
השוו גם להערתה של טל אילן בערך תולדות הורדוס בדבר ביטויים ייחודיים הבולטים ביציבות נוסחם בתוך הרצף הנזיל
של האגדה הבבלית ,ואפשר שאף הם שרדו מרובד קדום של אגדה זו .עם זה ,אגדת הורדוס נמסרת בלבוש אמוראי של
ארמית בבלית ,ואילו בדוגמאות שהזכרנו הרצף העוטף של משפטי המפתח הוא עברי ,קדם־תנאי .בערך גיבורי המלחמה
ברומא נידון מקרה נוסף של השתמרות מקור ארמי בתוך סיפור עברי מאוחר יותר ,אולם שם הרובד הארמי משקף מקור
בתר־תנאי בארמית גלילית .עם זה ,אפשר שביטוי קצר אחד ‘ -לפום תורא טיבחא' -הוא קדום יותר ,או למצער משקף
עיבוד של מקור קדום יותר.
1 12קיסטר ,על הסכוליה ,עמ' .459
481
