Page 64 - josephus volume one
P. 64
מבוא
מתיאור נסים ומחיקת הקישוט הלשוני המקראי ,הם מאפיינים צפויים של המעבר מסיפור רווח לנרטיב
היסטורי ,והם מעלים מחדש בזיכרוננו את תיאורו של פייר נורה' :הזיכרון ממקם את ההיזכרות בתחום
הקודש ,ההיסטוריה מנערת אותה משם ,רושמת הכל בפרוזה'.
יוספוס התערב במקורותיו גם בדרך של הערות פרשניות .התופעה בולטת בסיפור הקרע עם הפרושים,
שבו תחב אל תוך רצף הסיפור כמה ביאורים קצרים משלו בנוגע לטיבם של הפרושים והצדוקים ('שכן
הפרושים הוגים דעות אלה'; [הצדוקים] 'שדרכם היא כנגד דרך הפרושים'; 'ובפרט שהפרושים מטבעם
מקילים בעונשין' ,קדמ' יג ,)294 ,293 ,289והוא הדין בפסקה המפורסמת הנספחת אחרי הסיפור בעניין
חוקיהם של הפרושים ויחסם של הצדוקים לחוקים בלתי כתובים ( 2 .)298-297
במקרים אחרים ניכרות פעולות עריכה של חלוקת מקור אחד לכמה פסקאות ושילובן במקומות
שונים ,או צירופן של מסורות שונות זו לזו .הסיפור על הכוהן הגדול ואלכסנדר מוקדון חולק לשני
חלקים נפרדים ונארג לתוך הדרמה ההיסטורית הגדולה של מסע אלכסנדר למזרח ,שמקורה במידע
שלוקט והותאם מכתבי ההיסטוריונים של אלכסנדר .סיפור בית חוניו נפרש על פני ספרים יב ויג של
קדמוניות .בערך ינאי/הכוהן שנרגם באתרוגים העלינו שמדובר בתחיבה כפולה של שתי מסורות שונות,
הראשונה מספרת את מעשה האתרוגים (קדמ' 372א) והשנייה ,הפותחת במילות הקישור' :ונוסף על
כך' ,מספרת על הערעור על ייחוסו ועל כהונתו של ינאי (קדמ' 372ב) .כן התברר שם ,שהפרט של
הקמת גדר במקדש בידי ינאי (קדמ' 373ב) השתייך במקורו למסורת היהודית הראשונה בדבר הרגימה
באתרוגים ,אולם יוספוס ניתק אותו ממקורו ושילב אותו אחרי המעשה בדיבת השבי (קדמ' 372ב) וגם
אחרי אזכרת הריגתם של ששת אלפי היהודים (קדמ' 373א) ,שמקורה בנרטיב הבסיס של ניקולאוס.
גם המעשה במזימת הורדוס ערב מותו חולק לחטיבות נבדלות ,הן במלחמת הן בקדמוניות (מלח' א
;666 ,660-659קדמ' יז ,)193 ,181-173בעוד מקבילתו הנבדלת בספרות חז"ל (סכוליון פ על ב' בשבט)
מסופרת ברצף אחד .המקור המשוער שעסק בימי הורדוס ובקורות החכם סמיאס חולק בידי יוספוס
על פני הספרים יד ו־טו בקדמוניות .המקורות על שחיתות הכוהנים הגדולים פזורים על פני כל ספר כ
של קדמוניות.
ז .2עיבודים בספרות חז"ל
בספרות חז"ל ניכרות בצד תופעות ההשתמרות גם פעולות עיבוד ,שינוי ושחיקה עמוקות ,שהן צפויות
יותר נוכח אופיה הקיבוצי והאסוציאטיבי של הספרות הנידונה .אופיו של זיכרון כזה תואר בידי מוריס
האלבווקס ,וכמה מתובנותיו זכו לניסוח עברי קולע בפי עמוס פונקנשטיין:
הזכרון הקיבוצי חסר את הרגישות להבדלי תקופות ואיכויות זמן; הוא רדוד מבחינה
כרוניסטית ,כולו טופוצנטרי .בזכרון העבר הקיבוצי משמשים אישים ,מאורעות ומוסדות
היסטוריים כאב־טיפוס ואינם ניכרים בייחודם .הם חוליות בעבר מתמשך 2 .
הגמישות והנזילות המאפיינות ספרות קולקטיבית הנמסרת על־פה משך דורות רבים הולידו הסטה של
מסורות מזירה היסטורית אחת לרעותה ומגיבור אחד למשנהו .יעקב אלבוים ,שעיה כהן ואחרים העירו
2 42ראו מייסון ,יוספוס על הפרושים ,עמ' ,240-230 ,228ובערך הקרע עם הפרושים.
243פונקנשטיין ,תדמית ותודעה ,עמ' .17ראו האלבווקס ,זיכרון קולקטיבי.
53
