Page 70 - josephus volume one
P. 70

‫מבוא‬

          ‫אם הכיר יוספוס מאגרים של מסורות מנוסחות וניצל אותן בספרו קדמוניות היהודים בכתבו על מרד‬
          ‫החשמונאים‪ ,‬מדינת החשמונאים‪ ,‬ימי הורדוס ותקופת הנציבים‪ ,‬עד ערב המרד‪ ,‬מדוע לא השתמש בהם‬
          ‫בכתבו על אותן תקופות עצמן בספרו הקודם‪ ,‬מלחמת היהודים? הדבר נובע בראש ובראשונה מאופיו‬
          ‫המקיף והרחב בהרבה של קדמוניות‪ ,‬המכיל מגוון גדול של מקורות שנעדרו מקודמו‪ .‬בכתבו את מלחמת‬
          ‫היהודים התמקד יוספוס בעיקר בתיאור המרד הגדול‪ .‬מכיוון שכל המאורעות שהובילו למרד‪ ,‬מאז ימי‬
          ‫החשמונאים‪ ,‬שימשו לו מעין מבוא לעיקר עניינו (מלח' א ‪ ,)18‬הסתפק ההיסטוריון בדרך כלל בשימוש‬
          ‫במקורו העיקרי לימי החשמונאים ולימי הורדוס ‪ -‬ניקולאוס איש דמשק‪ .‬ואולם בכתבו את קדמוניות‬
          ‫היהודים‪ ,‬שעניינו תולדות ישראל בכלל‪ ,‬שילב בהרצאתו מקורות רבים נוספים ובהם גם מסורות יהודיות‪.‬‬
          ‫מאיר בן שחר העיר‪   2 ,‬כי במלחמת יוספוס עוקב אחרי האידאל התוקידידאי לספר את אירועי הזמן‬
          ‫הקרוב מתוך שאיפה לאמת‪   2 ,‬ואילו אופיו של קדמוניות מזכיר יותר את דרכו של הרודוטוס‪ ,‬שביקש‬
          ‫לדאוג 'שלא יאבד זכרם של מעשי בני־אדם עם הזמן' (היסטוריה‪ ,‬א‪ ,‬פתיח)‪ ,‬וטען‪' :‬אני חייב לספר את‬

                    ‫מה שמספרים‪ ,‬אבל איני חייב להאמין בכל דבר‪ ,‬ועיקרון זה חל על כל חיבורי' (שם‪ ,‬ז ‪  2 .)152‬‬
          ‫אף על פי כן‪ ,‬מציאותו של מקור יהודי אחד‪ ,‬שוודאי אין מקורו בכתבי ניקולאוס ‪ -‬מזימת‬
          ‫הורדוס ‪ -   2‬בחלקים הראשונים של מלחמת‪ ,‬מלמדת שכבר כשכתב יוספוס את מלחמת היו לפניו‬

                          ‫מקורות יהודיים (או למצער מקור יהודי ‪ )  2‬מן הסוג שבו עשה שימוש נרחב בקדמוניות‪.‬‬
          ‫נכונותו של יוספוס לשלב בכתביו המאוחרים מסורות יהודיות שלא היו ראויות לשימוש בעיניו‬
          ‫בעת שכתב את ספרו הראשון עשויה לרמוז גם על תופעה חשובה יותר ‪ -‬שינוי בזהותו היהודית‬
          ‫ובדימויו העצמי של יוספוס‪ .‬לעיל (ד‪ )6‬תיארנו את אופיו הפרו־יהודי ונימתו היהודית יותר של קדמוניות‬

                       ‫היהודים‪ ,‬ומסתבר ששינוי זה עומד גם הוא ברקע שילובן של המסורות היהודיות בספר זה‪.‬‬

                                                                       ‫ח ‪ .2‬תפוצת הסיפורים אצל חז"ל‬

          ‫ההקבלות ליוספוס פזורות לכאורה בכל מרחביה של ספרות חז"ל‪ ,‬מן המשנה‪ ,‬התוספתא ומדרשי‬
          ‫ההלכה התנאיים ועד שני התלמודים ומדרשי אגדה קדומים ומאוחרים‪ .‬על אלה יש להוסיף את מגילת‬
          ‫תענית‪ ,‬חיבור קדם־תנאי שאומץ בידי חכמינו ונתפרש על ידם‪ ,‬ואת הפירוש המכונה בספרות המחקר‬

                                                                        ‫'סכוליון'‪ ,‬שהגיע לידנו בכמה מהדורות שונות‪.‬‬
          ‫ואולם בחינה מדוקדקת יותר מלמדת שככל שהדברים אמורים במגילת תענית ובמשנה‪ ,‬אין המדובר‬
          ‫בדרך כלל ב'מקבילה ספרותית'‪ ,‬כלומר בסיפור אגדה או אנקדוטה היסטורית שסופר בדרך דומה בשני‬
          ‫הקורפוסים‪ ,‬אלא באזכור קצר של דמות או מאורע היסטורי שהסיפור הנוגע להם סופר במלואו דווקא‬
          ‫במקורות חז"ל אחרים‪ ,‬מאוחרים יותר‪ ,‬וגרסה מורחבת זו היא המקבילה לעדותו של יוספוס‪ .‬המקבילות‬

                                                                                                                           ‫‪ 	263‬בדברים שבעל־פה‪.‬‬
            ‫‪ 2	 64‬יוספוס מודיע‪ ,‬בעקבות הצהרתו המפורסמת של תוקידידס‪ ,‬שחיבורו לא נכתב 'לשם שעשוע' (מלח' א ‪ ,30‬והשוו‬

                                                                                                                        ‫לתוקידידס‪ ,‬א‪.)4 ,22 ,‬‬
                                                                                      ‫‪ 2	 65‬הציטוטים על פי הרודוטוס‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬עמ' ‪.397 ,39‬‬

                                                                                                ‫‪ 2	 66‬שטרן‪ ,‬מחקרים‪ ,‬עמ' ‪ .453‬ראו גם לעיל‪ ,‬ה‪.1‬‬
            ‫‪ 	267‬על כך שאולי יותר ממקור יהודי אחד כזה משוקע בחלקו הראשון של מלחמת היהודים (ספרים א וחצי ב) ראו אילן‪,‬‬

                                                                               ‫שילובן של נשים‪ ,‬עמ' ‪ ,109–108‬וכן בערך תולדות הורדוס‪.‬‬

‫‪59‬‬
   65   66   67   68   69   70   71   72   73   74   75