Page 73 - josephus volume one
P. 73
נעם ורד
בית חוניו) ,אבל גם ההבדלים רבים .דרך ספק אפשר למנות בין המסורות המשיקות גם את המסורת
בספרי זוטא דברים (יט ,יז) על ינאי המלך ,ששרדה בידנו ברמז בלבד .אפשר שהשריד הקטוע נשתייר
מסיפור דומה למעשה במשפט ינאי בבבלי (סנהדרין יט ע"א-ע"ב) ,המקביל באופן חלקי לסיפור על
משפט הורדוס אצל יוספוס (קדמ' יד 2 .)176-169ואולם לדעת טל אילן המדובר בסז"ד בסיפור אחר
לגמרי ,שגרסה מלאה שלו השתמרה בתנחומא (שופטים ז) 2 .
סיכום הממצא בספרות התנאים
לסיכום הממצא בספרות התנאים נעיר שמיעוט המקבילות שמצאנו בה לכתבי יוספוס אינו אלא
סימפטום לתופעה רחבה יותר .ספרות זו אינה נוטה לספר אגדות שאינן מוסבות על המקרא .המשנה
עניינה בהלכה ,ומדרשי ההלכה עוסקים בכתוב ,אם בהלכה ואם באגדה .יצאה מכלל זה התוספתא,
שהאופק שלה ותחומי עניינה רחבים כנראה מעט יותר .אפשר להציע בזהירות שדין התוספתא בתוך
ספרות התנאים כדין הבבלי בקרב הספרות האמוראית -מקיפה יותר ,סקרנית יותר ,מגוונת יותר.
אשר לתוכנם של הסיפורים בספרות התנאים ,גם המקבילים ליוספוס ממש וגם ה'משיקים' לו בלבד,
בולטת העובדה שכולם סובבים בדרך זו או אחרת את המקדש ועבודתו .כך במסורות הקדומות במשנה:
הלני תרמה מתנות למקדש ,במקדש עמדה גפן הזהב ,שם גם אירעה התקרית המביכה בעת ניסוך המים
ונמצאו העצמות המטמאות .גם בסיפורו של חוני ,שלכאורה אינו עוסק ישירות בחיי המקדש ,נזכרים
ירושלים והר הבית ,ואילו 'בית נחוניון/חוניו' נידון במשנה כניגודו וכמתחרהו של המקדש שבירושלים.
גם בתוספתא המקדש והכהונה הם מכנה משותף מובהק בין המסורות .שתיים מהן מספרות בשבחם
של כוהנים גדולים שזכו למעין נבואה ,שלוש עוסקות במינוי כוהנים -האחת מאירה באור חיובי את
מינויו המפתיע של כוהן אנונימי שנלקח מאחרי המחרשה ,השנייה מתארת בנימה חיובית שני אחים
ששמשו בכהונה גדולה באותו יום בשל טומאתו של אחד מהם ,והשלישית מלגלגת כמדומה על כוהן
ממלא מקום שזכה מן ההפקר אבל לא ניתן לו להמשיך ולכהן .מסורת אחרת מספרת על מספרם
העצום של עולי הרגל בפסח לאור מפקד שנעשה בסיועם של הכוהנים .ארבע מסורות נוספות מספרות
על מאורעות מביכים במקדש -כוהן ביתוסי שנהג שלא כהלכה ונרגם באתרוגים ,טומאה שנתגלתה
במקדש ,כוהנים אלימים ומושחתים ,ואפילו רצח כוהנים בידי כוהנים במקדש .ממצא זה מתיישב היטב
עם מאפייניהן של המסורות העתיקות הנידונות בספר זה ,כפי שנסקרו לעיל (סעיפים ו ,1ו.)4
בספרא עוסקת מסורת אחת בנס שהתרחש בעת שיפוץ המקדש 2 ,ואחרת במינויו של כוהן.
השלישית ,המספרת את המעשה הנורא באם שאכלה את בנה בעת המצור על ירושלים ,לכאורה אינה
קשורה ישירות למקדש .והנה גם כאן לא נפקד מקומו של מוטיב מקדשי -בימים הטובים הייתה האם
2 78ראו בערך משפט הורדוס/ינאי.
279בספרי דברים מב מובא המעשה בברכת הגשם בימי שלומציון המלכה .סיפור זה אמנם הובא בספרא (בחוקותי פרק א,
א) בצמוד למסורת דומה על נס הגשם בימי הורדוס ,שיש לו מקבילה אצל יוספוס ,אבל למסורת שלומציון ,שמקורה
בספרי ,אין מקבילה כזאת (ראו נס הגשם בימי הורדוס) .בספרי דברים רמא (ומקבילתו בבבלי) נזכר 'מעשה הירודס'
שמקורו במסורת שהאשימה את הורדוס בנקרופיליה ,האשמה המופיעה גם בסיפור על הורדוס בבבא בתרא ג ע"ב-ד
ע"א (ראו בערך תולדות הורדוס) .אף שסיפור זה מכיל הקבלות שונות ליוספוס ,ההאשמה בנקרופיליה נטולת מקבילה
בכתבי ההיסטוריון.
280במסגרת הספרא כבר נשחק מוטיב זה של הסיפור המקורי ,ששרד בגרסת יוספוס ושוחזר גם בבבלי .ראו בערך נס הגשם
בימי הורדוס.
62
