Page 78 - josephus volume one
P. 78
מבוא
המפגש בין המסורת העתיקה לבין מקורות חז"ל התרחשה לא בבבל של המאות ג'–ו' לספירה ,כי אם
בארץ־ישראל של שתי המאות הראשונות לספירה ,כמוהן כמסורות שמצאנו בתוספתא ובספרא ,ולפיכך
יש להגדירן בתוך הקטגוריה של ספרות תנאית.
מסורות קדם־תנאיות שהגיעו ישירות לבבלי
הסוג השני של מסורות בית שני הן אלה שהגיעו באופן ישיר לבבל ,לחכמי התלמוד הבבלי או לעורכיו,
בלא תיווך תנאי .והנה ,מתברר שאליבא דאמת יש רק חמש מסורות כאלה! הבבלי הוא חיבור אינקלוסיבי,
מקיף ומגוון ביותר ,שכינס לתוכו חומרים רבים מסוגים שונים' ,דגמרת בבל בלול מכולם' 2 .מסתבר
שהבבלי קיבל ושימר גם מסורות חוץ־תנאיות או קדם־תנאיות ,שלא נכללו בקבצים התנאיים הרשמיים,
והן המעניינות אותנו כאן .כיצד נזהה ונבודד את המסורות האלה? שאלה זו אינה פשוטה ,והיא דורשת
כמה אסטרטגיות נבדלות .ראשית חכמה יש לחפש בתלמוד הבבלי מסורות המקבילות לכתבי יוסף
שסופרו בתלמוד בלשונו שלו -ארמית בבלית -בלא לשונות הצעה כלשהם .בנידון דידן ,דווקא
הארמית הבבלית המאוחרת והעדר לשונות הצעה הן סימן טהרה .מסירה כזאת מלמדת שהמסורת
האמורה לא הגיעה מארץ־ישראל כשהיא ארוזה זה כבר בקופסה תנאית ,אלא התגלגלה באופן עצמאי
וחופשי לבבל ,רווחה בחברה הבבלית והתנסחה בלשונה הטבעית של חברה זו.
דוגמה לתופעה זו הוא המעשה הבבלי בצוואת ינאי (סוטה כב ע"ב) .סיפור זה נעדר לשון הצעה וחלקו
מסופר בארמית בבלית ,אבל הדמיון הכללי בינו לבין הסיפור של יוספוס על דברי ינאי לאשתו בעניין
הפרושים (קדמ' יג )404–398והרמז להאשמת הפרושים בצביעות ,האשמה מוכרת היטב ממקורות
הבית השני ,כגון כתבי קומראן והברית החדשה ,מלמדים על הקדמות והאותנטיות של מסורת זו .לפנינו
בלא ספק סיפור מימי הבית השני שהתגלגל לבבל באופן עצמאי ,שלא במסגרת תנאית .כיוצא בזה גם
סיפור תולדותיו של הורדוס במסכת בבא בתרא (ג ע"ב-ד ע"א) ,המסופר כולו בארמית בבלית ואינו
מוצג כברייתא כי אם כחלק אינטגרלי מרצף הסוגיה .כפי שהראה דניאל שוורץ והורחב בספר זה ,מקור
זה מכיל ,מלבד הקווים העיקריים של העלילה ההיסטורית ,גם ידיעות שונות ,פרטים רבים והלכי רוח
המוכרים מכתבי יוספוס ואשר אינם יכולים להיות פרי המצאה של מספרים בבבל הססאנית 2 .גם כאן
מדובר כנראה במסורת מימי הבית השני שהתגלגלה לבבל והולבשה מחלצות בבליות 2 .הסיפור על
משפט ינאי (סנהדרין יט ע"א-ע"ב) יונק כנראה משתי מסורות ארץ־ישראליות שונות ,אחת תנאית,
והאחרת היא מסורת קרובה לזו שמספר יוספוס על הורדוס (קדמ' יד .)176–171גם בו מעורבת ארמית
בבלית ,וגם הוא אינו מוגש בלשון הצעה של ברייתות.
לעומת זה נתקלנו גם במקרה שבו שימר הבבלי מסורת קדם־תנאית שהגיעה אליו בלשונה המקורית,
ואף הציג אותה כהבאה ולא כחלק בלתי נפרד של הנרטיב שלו עצמו .מחקרנו מלמד שמעשה הקרע עם
הפרושים (קידושין סו ע"א) אינו אלא טקסט פרושי פולמוסי מימי הבית השני ,שסגנונו העברי ,בטוייו
מסורות היסטוריות מקבילות ,עמ' ,13המייחס למספר הסיפור בבבלי ,יומא סט ע"ב היכרות עם יוספוס .אבל לא בבלי
כאן אלא סכוליון.
295תוספות קידושין ל ע"א ,ד"ה 'לא צריכא ליומי'.
296ראו בערך תולדות הורדוס.
297על השפעה אפשרית של סיפור ססאני על עיצובה של מסורת זו בבבלי ראו רובינשטיין ,הורדוס בחצר ארדשיר ,והדיון
בערך תולדות הורדוס.
67
