Page 82 - josephus volume one
P. 82
מבוא
ברוח דומה מקובלת היום במחקר הגישה כי אף ש'כרגיל הגרסא בירושלמי יותר קצרה ופחות מפותחת
מבחינה ספרותית .יתירה מכך ,העלילה [בו] היא כה קטועה שקשה לעקוב אחר רצף האירועים של סיבה
ותוצאה ושל סדרי הזמנים' 3 ,הרי הבהירות וההרחבה של המקבילה הבבלית אינן מייצגות מהימנות
ספרותית או היסטורית כי אם את היפוכה .הבבלי לא ביקש כלל לדייק את המקור שלו ,ולהתאימו
לסיטואציה ההיסטורית שבה צמח ,אלא שיבץ בו תוספות כיד הדמיון הטובה עליו ,שמטרתן לשנות
את המסר ולהתאימו לסיטואציה ההיסטורית של עורכי הבבלי עצמם ולעולמם הרוחני והתרבותי 3 .
המסורות הנידונות בסעיף זה ,דהיינו הברייתות שהגיעו לבבלי ושמקורן הארץ־ישראלי מצוי בידינו,
מיוחדות בכך שיש לפנינו מקור העשוי לשמש בקרה על פעולות העריכה שנקט הבבלי -הלוא הוא
יוספוס עצמו .והנה כשאנו משווים את הטקסטים התנאיים למקבילותיהם בבבלי ,ואת כל אחד מהם
בנפרד לכתבי יוספוס ,מתברר שרוב המסורות התנאיות בתלמוד הבבלי קרובות יותר ברוחן ובפרטיהן
לדברי יוספוס מאשר מקבילותיהן הארץ־ישראליות הקדומות .אין כוונתי לטעון שעורכי הבבלי השוו
את המקורות שקיבלו מארץ־ישראל לכתבי יוספוס עצמם ,שהרי כפי שהראינו לעיל ,ספרות חז"ל
הקלסית לא השתמשה מעולם בכתבי יוספוס .על כן יש להניח שהבבלי תיקן את מקורותיו על פי ידיעות
היסטוריות מסוגים שונים שהיו ברשותו 3 .על תופעה זו אצביע עתה .אעמוד על המקורות השונים כפי
שהגיעו לידי הבבלי ואראה כיצד הוא עיבד אותם -מעשה היסטוריון .אתחיל בשני מקורות שזוהו זה
עתה דווקא כייחודיים לבבלי ,דהיינו שלא הגיעו אליו באמצעות מקורות ארץ־ישראליים -מלחמת
האחים החשמונאים ומשפט הורדוס/ינאי .אראה ששניהם מורכבים למעשה ממקור ארץ־ישראלי
שעניינו אחר לגמרי ,ושעליו 'הלביש' הבבלי פרטים היסטוריים הלקוחים ממקור שכמותו עמד גם לעיני
יוספוס .היה זה להשערתי רצף של סיפורים על נפילת הממלכה החשמונאית ועליית הורדוס ,ששולבה
בו כמה פעמים דמותו של החכם סמיאס .אני מכנה רצף זה 'מקור סמיאס' 3 .
א .מלחמת האחים החשמונאים .סיפור זה הוא הוכחה ניצחת כנגד הטענה המקנה עדיפות אוטומטית
למקורות ארץ־ישראל על פני הבבלי .לפנינו יתרון מלכתחילה של המסורת הבבלית על מקבילתה הארץ־
ישראלית .הגרסה הבבלית ,המספרת על שני האחים החשמונאים ,ששמם -הורקנוס ואריסטובולוס -
נזכר במפורש ,הצרים זה על זה ,ועל הסכם ביניהם בדבר קרבנות ,שלא קוים ,קרובה מאוד לגרסת יוספוס
ומודעת היטב להקשר ההיסטורי המיוחד של ההתרחשות.
למסורת בבלית זו מקבילה בירושלמי ,והקשר הגנטי בין המקבילות איננו מוטל בספק -בשתיהן
מדובר במצור על ירושלים ,בשתיהן מתקיים הסכם בין צרים ונצורים בדבר קרבנות שיש להביא ,ובשניהם
מופר ההסכם כאשר הצרים שולחים לנצורים בהמה אחרת במקום קרבן טהור .ואולם לצד דמיון זה
ניכרים הבדלים עמוקים בין גרסות הירושלמי והבבלי .בירושלמי הצרים הם פעם אחת 'מלכות יון' (שאז
3 15רובינשטיין ,סיפורים תלמודיים ,עמ' .50–49דיונו שם מוסב על סיפור 'תנורו של עכנאי' בבבלי (בבא מציעא נט ע"א-
ע"ב) ,שהוא ברור והגיוני הרבה יותר ממקבילתו בירושלמי (מועד קטן ג ,א [פא ע"ג-ע"ד] עמ' .)810
3 16ראו שם ,עמ' ,60–58ולאחרונה גם גושן־גוטשטיין ,החוטא ,עמ' .17
3 17טענה זו כבר נתחדשה בעבודתו של מאיר בן שחר בלא להיזקק להשוואה עם כתבי יוספוס .ראו בן שחר ,היסטוריה,
עמ' .246–236המודעות ההיסטורית של הבבלי עולה ,לדידו ,מן הנטייה לשכתוב ,עריכה ויצירת נרטיבים רציפים מתוך
מסורות מקוטעות ,ומן הגישה הכמו־ביקורתית המשווה את המסורות לידיעות אחרות שהיו בידי העורכים .בן שחר
ייחס מודעות זו לזמן עריכתו הסופית של הבבלי ,שהייתה לשיטתו כבר תחת שלטון האסלאם (שם ,עמ' .)304–302
318ראו בערכים משפט הורדוס/ינאי ותולדות הורדוס.
71
