Page 84 - josephus volume one
P. 84
מבוא
המידע שמוסר יוספוס אנו יודעים שזיהויו של הבבלי בין המזבח המתואר באגדת האחים לבין המקדש
הנזכר במשנה הוא זיהוי נכון.
ב .מלחמת האחים החשמונאים :על פי סיפור מלחמת האחים החשמונאים שהזכרנו זה עתה ,הן
בירושלמי והן בבבלי הסכימו שני המחנות הנלחמים שהצרים ישלמו כסף והנצורים יעלו להם קרבנות
תמיד .ההסכם הופר כאשר פעם אחת שלחו הצרים לנצורים חזיר במקום טלאים ,והעונש היה רעידת
אדמה .המקור בירושלמי כאן הוסמך אל המשנה (תענית ד ,ו) על המילים 'ובטל התמיד' 3 .ואולם
הבבלי (מנחות סד ע"ב) סומך מסורת זו למשנה ,מנחות י ,ב' 3 :מצות העומר לבוא מן הקרוב .לא ביכר
קרוב לירושלם ,מביאין אותו מכל מקום .מעשה שבא מגנות־צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר'.
הסמכת המעשה דווקא אל משנה זו (הרומזת על התייבשות התבואה בעונה הסמוכה לפסח -כלומר
לעומר) מלמדת על היכרות עם נסיבותיו של המאורע ,כפי שסופרו בפי יוספוס (הטוען שמדובר היה
בקרבנות פסח ובעונש בדמות שידפון) ,ולא עם נסיבותיו כפי שהן בתלמודים ,ואף בבבלי עצמו (קרבנות
תמיד וחורבן המקדש בירושלמי; קרבנות תמיד ורעידת אדמה בבבלי) .הדבר מלמד שהעורך ,שסמך את
הסיפור למשנת מנחות ,היה מודע לגרסתו המוקדמת של הסיפור הסומכת אותו לפסח ,הדומה למה
שמצוי אצל יוספוס ,לפני שחלו בו ידיים.
סוג אחר של עריכה שאנו מוצאים בבבלי הוא מה שניתן לכנות תיקון כרונולוגי .יש שהבבלי מסדר
שורה של אירועים הנמסרים באופן לא מסודר במקורו הקדום ,על פי הסדר הכרונולוגי ההיסטורי שבו
אירעו.
א .נס הגשם :סיפור נס הגשם בימי הורדוס מסופר בספרא (בחוקותי ,פרק א ,א) ביחד עם סיפור
על נס גשם אחר בימי בית שני -בימי המלכה שלומציון .הספרא ,מטעמיו הפרשניים ,הקדים את
מעשה הורדוס למעשה שלומציון ,אך הבבלי (תענית כב ע"ב-כג ע"א) החזיר ,מעשה היסטוריון ,את
הכרונולוגיה על כנה -קודם המלכה החשמונאית ואחר כך הורדוס.
ב .בנות הקול :באופן דומה אפשר להבין גם את פעולת העריכה של הבבלי במסורות על הקולות ששמעו
יוחנן כוהן גדול ושמעון הצדיק מבית קודש הקודשים 3 .כפי שהראינו בערך יוחנן ובת הקול ,סימנים
שונים מלמדים שהבבלי ירש את שתי המסורות על הכוהנים הגדולים ,בדומה להופעתן בירושלמי,
בסדר הפוך מן הסדר הכרונולוגי (כפי שהוא לנכון בתוספתא) :קודם הסיפור המאוחר על גזרת קליגולה
ואחריו הסיפור המוקדם ממנו על ימי יוחנן הורקנוס .הסדר בירושלמי נובע מטעות היסטורית ,שלפיה
הכוהן הפעיל בימי קליגולה מזוהה עם הכוהן הקדום שמעון הצדיק .מכיוון שכך ,ומכיוון שאין ספק
מצד אחד ,אף אם אין ירושלמי למנחות ,הרי שאת משנה מנחות ודאי הכירו עורכיו ,והם יכלו להזכיר משנה זו בהקשר
לסיפור ריב האחים והקמת המזבח במצרים .מצד אחר ,גם הבבלי היה יכול באופן סביל להשאיר את המסורת על הקמת
המזבח בתוך מקבץ הברייתות שמצוי בו במסכת יומא באותו המקום שבו הן משולבות בירושלמי -הרי באופן כללי
רצף הסוגיה על שמעון הצדיק במסכת יומא קרוב מאוד למקבילה בירושלמי (וראו בפירוט בערך בית חוניו).
323בירושלמי נוספה בגוף הסיפור הערה הקושרת אותו גם אל המאורע הנרמז במשנה ,עדויות ו ,א -הקרבת קרבן התמיד
בשעה מאוחרת -ומקרה זה מזוהה עם סיפורנו .משום כך הוסמך הסיפור בירושלמי גם אל המשנה ,ברכות ד ,א,
העוסקת בזמנה של תפילת השחר ,שכן זמנה נלמד ,לפי הסוגיה ,מזמנו של קרבן התמיד.
324הבבלי סומך מסורת זו בשני מקומות אחרים (בבא קמא פב ע"ב; סוטה מט ע"ב) אל שתי משניות נוספות -איסור גידול
חזירים בארץ־ישראל (בבא קמא ז ,ז) ואיסור לימוד יוונית (סוטה ט ,יד) ,אך הקשרה ההיסטורי המובהק ,על פי שיטת
הבבלי עצמו ,היא המשנה במנחות.
3 25ראו הערכים יוחנן ובת הקול וצלם בהיכל.
73
