Page 86 - josephus volume one
P. 86
מבוא
( ,)Ὀνίαςולאור השם הזהה הרווח במק"ב ובממצא ממצרים ,ברור שחוניו הוא השם המקורי .הנה
מתברר שמסורת הנוסח הבבלית של המשנה משקפת כאן נוסח ארץ־ישראלי המתועד בתוספתא ,כפי
שלימדנו משה בר־אשר' :כמה מקווי הלשון המייחדים את הענף הבבלי [של המשנה] ומבדילים אותו
מהענף הא"י יש בהם קדמות מופלגת .בחלק מהם ניכרת בבירור זיקה לארץ־ישראל של מוצאי הבית
השני' 3 .לעניננו חשוב כאן להצביע על העובדה שנוסח בבל של המשנה קרוב יותר למקור של יוספוס
מנוסח הירושלמי ומנוסח ארץ־ישראל של המשנה.
.2מעניין לשים לב כיצד מסיים הבבלי את סיפור הקמת מקדש (או מזבח) חוניו .הוא דן בדרשה
בברייתא ,הקושרת את הפסוק בישעיהו יט 9אל מקדש חוניו (שהוא ,כפי שהראינו ,הפריט היחיד
המקשר את סיפור יוספוס לסיפור אצל חז"ל) .מכאן משתמע שהוא מודע לעובדה שגרסותיו של הפסוק
הזה אינן יציבות .מסתבר שהבבלי ידע שאפשר לדרוש את אחת מגרסות הפסוק על העיר 'הליופוליס',
שבה שכן אותו מקדש.
ה .תרגום השבעים :מתוך הברייתא התנאית המונה את השינויים שהכניסו הזקנים בלשון התורה
לתלמי המלך (מכילתא דר"י בא ,מסכתא דפסחא יד) ,וכן לפי המסורת הבבלית ,הגורסת' :כתבו לי תורת
משה רבכם' ,לא ברור כלל שהמדובר בתרגום או בכתיבת התורה ביוונית .הירושלמי (מגילה א ,יא ,עא
ע"ד) סמך את רשימת השינויים שהכניסו הזקנים בתורה למשנה הדנה בהיתר לכתוב ספרים ביוונית
(מגילה א ,ח) .ואולם המרחק בין דברי המשנה (ע"ב) לבין המקום שבו נמסרת רשימת השינויים שעשו
עבור תלמי (ע"ד) ,והנושאים הרבים הנידונים בין הצעת המשנה ושילוב הרשימה ,משכיחים מן הקורא
את הנושא שלשמו הובאה ולא ברור ממנה כלל שמה ש'שינו' לתלמי המלך ביוונית היה .הבבלי (מגילה
ט ע"א-ע"ב) ,לעומת זאת ,מביא את המסורת על אותה משנה ,אך מוסיף ברייתא ובה דברי הסבר
נוספים מפיו של התנא ר' יהודה ,ממש לפני שיבוץ המעשה בתרגום השבעים' :תניא :אמ' ר' יהודה :אף
כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה משום מעשה שהיו' .מיד לאחר מילים אלה מופיעה
מסורת השבעים' :דתניא :מעשה בתלמי המלך שלקח שבעים ושנים זקנים וכו' .'...הברייתא המוסרת
את ההסבר של ר' יהודה תפקידה אפוא לקשר את המסורת על השינויים שהכניסו עבור תלמי לנושא
התרגום ליוונית ,שאיננו משתמע ממנה כשלעצמה .ואכן ,מאיגרת אריסטיאס ובעקבותיה מיוספוס
מוכח שהשינויים שנעשו בעבור תלמי המלך ,בתרגום התורה ליוונית היו .יש לשים לב שמסורת בבלית
זו ,הקרובה באופן כללי לסיפור תרגום השבעים המצוי באיגרת אריסטיאס ,שעליה הסתמך יוספוס,
מצויה גם היא רק בבבלי ולא בשום מקור ארץ־ישראלי .אמנם ברור שאין כאן המצאה בבלית אלא
מסורת ארץ־ישראלית נוספת ,שלא הכירוה עורכי המכילתא והאמוראים או עורכי הירושלמי; מכל
מקום אנו רואים שאין הבבלי מסתפק במקור התנאי הקטוע ,אלא מסבירו באמצעות מקור נוסף ,דוגמת
המקור שעמד לנגד עיניו של יוספוס.
לבסוף נצביע על עוד נקודה שעמדנו עליה ,שבה מפגין הבבלי היכרות מרשימה עם ההיסטוריה של
ימי הבית השני ועם המקורות התנאיים ,אף שאין מדובר במקבילה כלשהי .במקור הבבלי על תולדות
הורדוס מיוחסת להורדוס ההנחה שחכמים דורשים כנגדו את הפסוק' :מקרב אחיך תשים עליך מלך'
(דברים יז ,)15בטענה שייחוסו פגום ,הגם שמוצאה האדומי של המשפחה אינו נזכר בשום מקום בבבלי.
והנה רק במקום אחד בספרות התנאית נדרש פסוק זה על מלך מימי בית שני ,ודווקא על אגריפס -
3 31בר־אשר ,מחקרים ,א ,עמ' .102ראו גם רוזנטל ,עבודה זרה ,עמ' .187-153
75
