Page 83 - josephus volume one
P. 83
נעם ורד
מעלים הצרים לנצורים גדיים במקום טלאים) ומתרחש נס ונמצא הקרבן הראוי בעזרה; ופעם אחרת
'מלכות הרשעה' ,כלומר הרומאים (שאז מעלים הצרים לנצורים חזיר) והתוצאה היא חורבן הבית.
כלומר ,ההקשר ההיסטורי שונה לחלוטין .יש להניח אפוא שהבבלי הכיר גם מסורת זו שבירושלמי וגם
מסורת קרובה מאוד לזו של יוספוס על מלחמת האחים החשמונאים ,וכתלמיד נאמן של מסורת חז"ל
הארץ־ישראלית הוא השתמש במבנה הספרותי שקיבל מרבותיו בארץ־ישראל ,אבל הרכיב את הפרטים
ההיסטוריים שמצא באגדת הורקנוס ואריסטובולוס על גבי מסד זה 3 .לפנינו אפוא מזיגה ברורה של
מסורת מ'טיפוס יוספוס' עם מסורת ארץ־ישראלית אחרת ,שהגיעה לבבלי בצינורות 'רבניים'.
ב .משפט הורדוס/ינאי :גם במקרה זה יש לשער שלעיני הבבלי עמדה גרסה תנאית כלשהי של סיפור על
משפט ,שבו דן שמעון בן שטח בין עני אחד ובין ינאי המלך .רק הדים למקור זה השתמרו במקורותינו
(סז"ד יט ,יז הקדום; ותנחומא שופטים ,ז המאוחר) 3 .הבבלי הכיר גרסה של 'מקור סמיאס' ובה
המסורת על משפט הורדוס ,שאותה הכיר גם יוספוס ,והדמיון בין שני הסיפורים (הסיפור התנאי על
ינאי שעמד למשפט והמסורת על הורדוס שעמד למשפט) הזדקר לעיניו .כמו במקרה של מלחמת האחים
החשמונאים ,שם לו הבבלי את המסורת הארץ־ישראלית שאותה למד מרבותיו כבסיס ,אך הלביש את
סיפור הורדוס וסמיאס על גביה (בבלי ,סנהדרין יט ע"א-ע"ב) .כך הפכו הורקנוס וסמיאס ,הנזכרים אצל
יוספוס ,לינאי ושמעון בן שטח בבבלי.
לשני מקרים אלה ,שניכרת בהם שיטה בבלית קרובה של עירוב מסורות משני המקורות האמורים ,יש
מרכיב משותף נוסף -שניהם מייצגים את שתי התחיבות העיקריות של חומר יהודי מובהק לתוך הרצף
ההיסטורי הלקוח מניקולאוס מדמשק בספר יד של קדמוניות (ועל מקור זה ,שהיה משותף ליוספוס
ולבבלי ,עמדנו לעיל ,ד .)7בהקשר של מלחמת האחים החשמונאים יש לעמוד על עוד סוג של פעולת
עריכה שנוקט הבבלי כדי לקרב את המסורות שבידו להקשר ההיסטורי שבו נולדו ,דהיינו צירופן למשנה
העוסקת באותו העניין .לא פעם מתברר שמקור ארץ־ישראלי ,שיש לו מקבילה אצל יוספוס ,מופיע
במדרשי הלכה או בירושלמי באופן תלוש ,המעיד על העדר היכרות עם הקשרו ההיסטורי .בבבלי ,לעומת
זאת ,המסורת מוצבת לצדה של משנה בעלת הקשר היסטורי קונקרטי המוכר גם מכתבי יוספוס .פעולת
עריכה בבלית זו מעידה על הבנה של הנסיבות ההיסטוריות שבהן נוצרה המסורת.
א .בית חוניו :הירושלמי מביא סיפור על מחלוקת בין הכוהנים ,בניו של שמעון הצדיק ,שגרמה לאחד
מהם לברוח למצרים ולהקים שם מזבח .הסיפור מובא במסכת יומא -שם מתואר שמעון הצדיק
כאחרון הענקים שלאחריו הלך הדור ופחת ,והריב בין בניו ,שגרם להקמת מזבח לא לגיטימי במצרים,
מוצג כראשית הנפילה (ירושלמי ,יומא ו ,ג [מג ע"ג-ע"ד]) .ההקשר של הסיפור הוא אפוא כמעט מיתי.
בתלמוד הבבלי ,לעומת זאת ,בחרו עורכיו להצמיד את אותו הסיפור למשנת בית חוניו המופיעה במסכת
מנחות (יג ,י) 3 .בפעולה זו קובע הבבלי נחרצות שבית חוניו ,הנזכר במשנה במנותק מכל הקשר גאוגרפי
או היסטורי ,הוא הוא המזבח שבנה חוניו בנו של שמעון הצדיק ,במצרים ,לפי הברייתא .קישור זה,
הנעשה בבבלי לראשונה ,איננו מובן מאליו ,ולראיה -אין כל סימן שהירושלמי היה ער לו 3 .על פי
319לדעת ורד נעם נעוצים שורשיהן של מסורות שני התלמודים באותו סיפור המצוי גם אצל יוספוס ,אך בגרסת הירושלמי
הוא השתבש ללא הכר ,ולאחר זמן שבה גרסה משובשת זו והשפיעה על הנוסח המקורי שנשתמר בבבלי.
3 20ראו בערך משפט הורדוס/ינאי.
3 21ראו בבלי ,מנחות קט ע"ב וראו גם בערך בית חוניו.
3 22נכון שאין לירושלמי גמרא למסכת מנחות ,אך אין בנימוק זה די כדי לגרוע מפעולת העריכה ההיסטורית של הבבלי.
72
