Page 79 - josephus volume one
P. 79
נעם ורד
המיוחדים ומליצותיו המקראיות משמרים באופן מפליא את סגנון התקופה ,וחריגים ביותר בבבלי
ובספרות חז"ל כולה 2 .סיפור זה ,אף שאין הוא בשום פנים בגדר ברייתא תנאית ,מובא בסוגיה בלשון
ההצעה האופיינית להבאת הלכות תנאיות' :דתניא' .אין בכך כדי להפתיע ,שהרי כך דרכו של תלמוד
להתייחס לכל מסורת בתר־מקראית הקודמת לזמנו שלו -ואיננה משנה -כאל ברייתא 2 .מכאן אנו
למדים שסימני היכר של חומרים תנאיים בבבלי ,כגון שפתם העברית ולשונות הצעה האופייניים להם
(תניא ,תנו רבנן ודומיהן במקרים של ברייתות) עשויים להתקיים גם במסורות הקדם־תנאיות שהגיעו
לבבלי במישרין .גם אלה עשויות להימסר בעברית ,וגם אותן עשוי סתם התלמוד למסור בלשונות הצעה
כגון 'תניא' ו'תנו רבנן' .לקבוצה זו עשויה להשתייך האגדה על תרגום השבעים (מגילה ט ע"א-ע"ב),
המוצעת בלשון 'דתניא' .כפי שהציע קלמין ,אגדה זו משמרת מסורת ארץ־ישראלית מוקדמת שלא זרמה
בצינורותיה של ספרות חז"ל ,שכן תכניה נבדלים משל כל מסורות חז"ל הארץ־ישראליות העוסקות
בתרגום זה .ועם זאת ,מוטיבים מקבילים במקורות אלכסנדרוניים מוקדמים וכן במקורות נוצריים בני
זמנו של התלמוד מעידים על מקוריותם 3 .
כמוה גם המסורת על מלחמת האחים החשמונאים (סוטה מט ע"ב; בבא קמא פב ע"ב; מנחות סד
ע"ב); 3וכן המסורות המשיקות על הצווחות שצווחה העזרה (שחיתות הכוהנים הגדולים ,פסחים נז
ע"א; כריתות כח ע"א) ועל התאבדות הכוהנים בעת שרפת המקדש (תענית כט ע"א) .שלושתן מוצעות
בלשון 'תנו רבנן' ,שלושתן מוסרות בעברית 3ידיעות ייחודיות ומדויקות על תקופת הבית ,ולשלושתן
לכאורה 3אין מקור תנאי מוכר.
אם כן שבה קושיה למקומה .אם גם מסורות ששוקעו תחילה במקורות תנאיים ,ובבבלי אינן
אלא בגדר ציטוט תנייני ,וגם מסורות 'כמו־יוספיות' קדם־תנאיות ,שהגיעו לבבלי במישרין ,נמסרות
לעתים בעברית ומוצעות בלשונות כגון 'תניא' ו'תנו רבנן' ,כיצד נבחין ביניהן? כאן אפשר לפעול בדרך
האלימינציה .בכל מקום שיש למקור המצוטט בבבלי מקבילה תנאית 3 ,וכן בכל מקום שהמקור שלו
2 98ראו בערך הקרע עם הפרושים.
299אף שבמקרים חריגים צוטטו גם משניות בלשון הצעה זו .למקרים מיוחדים מסוגים שונים של שימוש בלשון 'תניא' ראו
אפשטיין ,מבוא ,עמ' 817 ,692ואילך; נעם ,מגילת תענית ,עמ' ;363-361על מסורת חוץ־תנאית הנמסרת בלשון הצעה
של ברייתא ראו קלמין ,נס השבעים ,עמ' .253
300קלמין ,נס השבעים .ראו בערך תרגום השבעים.
3 01וגם לא לגלגוליה המעובדים בירושלמי ,וראו בסעיף הקודם.
302למעט האגדה על יששכר איש כפר ברקאי עם המלך והמלכה הנמסרת בארמית בבלית ונראית כתוספת פרשנית על
המסורת המקורית ,וראו בערך שחיתות הכוהנים הגדולים.
303ואולם יש לציין שהמסורת על הצווחות בעזרה ,שאינה לפנינו בנוסחי התוספתא המוכרים ,מופיעה במפתיע בקטע
גניזה T-S F2( 2).76של תוספתא מנחות יג ,אחרי הלכה כא (ראו באתר 'אוצר עדי הנוסח לספרות התנאים':
.)http://www.biu.ac.il/js/tannaimראו לפי שעה שרמר ,אוצר כתבי היד ,עמ' ,258וראו הערך שחיתות הכוהנים
הגדולים.
304הסיפור על יוסף בן אילם (יומא יט ע"ב; מגילה ט ע"ב; הוריות יב ע"א) מסופר מפי התנא ר' יוסי ומופיע בתוספתא
(כיפורים א ,ד) .סיפור בנות הקול ששמעו יוחנן ושמעון הצדיק (סוטה לג ע"א) ,מעשה הרגימה באתרוגים (סוכה מח
ע"ב) ,שתיים מהמסורות על שחיתות הכוהנים (גזל העורות' ,אוי לי' ,פסחים נז ע"א) ,נס הגשם (תענית כב ע"ב-כג ע"א)
והמעשה באם שאכלה את בנה (יומא לח ע"ב) הם כולם תנאיים .לשלושת הסיפורים הראשונים יש מקבילה בתוספתא
(סוטה יג ,ו; סוכה ג ,טז; מנחות יג ,יח-כא; זבחים יא ,טז) ולשני האחרונים בספרא (בחוקותי ,פרק א ,א; שם ,פרק ו ,ג).
68
