Page 77 - josephus volume one
P. 77
נעם ורד
מלמד במקרים רבים על קדמותן ,אינן משקפות מקור משותף עם יוספוס אלא משיקות לו בלבד 2 .מכאן
שאין כל ראיה לתלות של מקבילות אלה בכתבי יוספוס .שנית ,והוא עיקר ,יש להבחין בכל המסורות
הללו ,מקבילות ומשיקות כאחד ,בין שני סוגים של חומרים.
ציטוט תנייני
התלמוד הבבלי מרבה כידוע לצטט חומרים תנאיים מארץ־ישראל :הלכות ,מדרשי הלכה ומסורות
מסוגים שונים ,שאנו נוהגים לכנות בשם הכולל 'ברייתות' .חלק ניכר מהמסורות המקבילות לכתבי
יוספוס שוקעו תחילה במקורות חז"ל ארץ־ישראליים מוקדמים יותר ,כגון תוספתא ,ספרא וספרי ,ואלה
האחרונים צוטטו בתלמוד הבבלי 2 .גם כאשר מסורת המקבילה לעדות יוספוס מופיעה בבבלי במסגרת
של ביאור לפסקה של מגילת תענית 2 ,ברי שהמדובר ב'סכוליון' שהיה מונח לפני התלמוד ,ולא בדברי
התלמוד עצמו .לשון אחר ,הסיפור שוקע בספרות חז"ל בארץ־ישראל ולא בבבל ,כביאור למגילת תענית
ולא כחלק מסוגיה תלמודית ,בתקופה קדם־תלמודית ולא בתקופת האמוראים 2 .הדבר ניכר גם מכוח
ביאור זהה או קרוב שהשתמר בגרסת הסכוליון המוכר לנו 2 .
עובדה זו מלמדת שיש לנהוג זהירות בהשערתו של קלמין שהמסורות של יוספוס הגיעו לבבל
באמצע המאה הד' 2 .במקרים כאלה ,נוכחותן של המסורות בתלמוד הבבלי היא תניינית בלבד .נקודת
נס הגשם בימי הורדוס (תענית כב ע"ב-כג ע"א); יוסף בן אילם (יומא יט ע"ב; מגילה ט ע"ב; הוריות יב ע"א); מפקד
האוכלוסין בימי אגריפס/קסטיוס (פסחים סד ע"ב).
2 89תרגום השבעים (מגילה ט ע"א-ע"ב); בית חוניו (מנחות קט ע"ב); ינאי/הכהן שנרגם באתרוגים (סוכה מח ע"ב); גפן־גן
של זהב בבית המקדש (יומא כא ע"ב ,לא ע"ב); צלם בהיכל (סוטה לג ע"א); אלעזר בן דיניי (כתובות כז ע"ב); שחיתות
הכוהנים הגדולים (פסחים נז ע"א ,כריתות כח ע"א); ביטול הקרבן לשלום הקיסר (גטין נה ע"ב-נו ע"א); הנבואה
לאספסיינוס (גיטין נו ע"א-ע"ב); שמעון בן גמליאל (שבת טו ע"א); שרפת אוצרות התבואה (גטין נו ע"א); האם שאכלה
את בנה (יומא לח ע"ב); טיטוס בקודש הקודשים (גטין נו ע"ב); התאבדות הכוהנים בעת שרפת המקדש (תענית כט
ע"א); פתיחת שערי המקדש (יומא לט ע"ב); ביזת כלי המקדש (גטין נו ע"ב ,שבת סג ע"ב ,יומא נז ע"א ,מעילה יז ע"ב).
ראו גם הנספחים :רצח כוהן במקדש (יומא כג ע"א) לערך בית חוניו; יונים הורדוסיות (חולין קלט ע"ב) לערך תולדות
הורדוס; שמעון בן קמחית (יומא מז ע"א) לערך יוסף בן אילם; נקדימון בן גוריון (גטין נו ע"א) לערך שרפת אוצרות
התבואה.
2 90הסיפורים על יוחנן ובת הקול (השוו תוספתא סוטה יג ,ה); ינאי/הכוהן שנרגם באתרוגים (השוו תוספתא סוכה ג ,טז);
יוסף בן אילם (השוו תוספתא כיפורים א ,ד); הנספח שמעון בן קמחית (השוו תוספתא כיפורים ג ,כ); צלם בהיכל (השוו
תוספתא סוטה יג ,ו); שחיתות הכוהנים (השוו תוספתא מנחות יג ,יח ו־כא; זבחים יא ,טז) מקורם בתוספתא או בקובץ
תנאי קרוב שהוכר לבבלי .הסיפורים על נס הגשם בימי הורדוס (השוו ספרא בחוקותי ,פרק א ,א) ועל האם שאכלה את
בנה (השוו ספרא בחוקותי ,פרק ו ,ג) מקורם בספרא או בגרסה אחרת של מדרש זה שהוכרה לבבלי ,והסיפור על טיטוס
בקודש הקודשים מופיע בספרי דברים ,שכח .הסיפורים על בית חוניו ועל פתיחת שערי המקדש נעדרים מקבילה תנאית,
אך סגנונם (בית חוניו) ו/או לשון ההצעה שלהם מלמדים שהם בבחינת ברייתות תנאיות .שניהם גם מופיעים כבר
בירושלמי.
291הכוהן הגדול ואלכסנדר מוקדון ,יומא סט ע"ב; הניצחון על ניקנור ,תענית יח ע"ב.
292מה שהטעה את החוקרים היא העובדה שהסכוליון שבידנו נערך עריכה אחרונה בתקופה מאוחרת ואינו מוגדר חיבור
תנאי .מאחר שהבבלי מצטט יותר מעשר חטיבות סכוליון ,ברי שמהדורה כלשהי של חיבור זה כבר הייתה מונחת לפניו,
וזמנה כזמנם של חומרים תנאיים אחרים ששימשו אותו .להרחבה ולראיות לדבר ראו נעם ,מגילת תענית ,עמ' .375-363
293למעשה אלכסנדר השוו סכוליון א ו־פ לכ"א בכסלו; למעשה ניקנור השוו שני הסכוליה לי"ג באדר.
2 94כך ,למשל ,קלמין ,בבל היהודית ,עמ' ,152-151מייחס את פרטי הסיפור על המחלוקת עם הצדוקים בירושת הבת ,בבא
בתרא קטו ע"ב-קטז ע"א ,לעיבוד בבלי .ואולם אין המדובר בסיפור בבלי ,שכן הסוגיה מצטטת שם את מגילת תענית
עם הסכוליון שעליה ,הלוא הוא הסכוליון שעמד לפני הבבלי במהדורה ארץ־ישראלית מתקופת התנאים .ראו גם כהן,
66
