Page 5 - etmol_126

‫איינשטיין מבקר בתל‪-‬אביב‬ ‫בן־גוריון ואיינשטיין—שניהם פעלו להעברת הספריה‬

‫אלא שבשל המלהמה לא הספיקו להוציאו‪ ,‬ואין זה מתקבל‬ ‫אפשר להקטין את הנזק אם ייסדו ברוסיה ספריה שתאפשר‬
‫על דעתם של אנשי תרבות שהוא לא יוחזר לבעליו בשל כך‪.‬‬ ‫לימוד ומהקר של התרבות היהודית והיא תזדקק להוצאה של‬
‫איינשטיין הודיע בשם בית־הספרים שאין שום אפשרות‬ ‫‪ 15‬אלף לי״ש לפהות‪ .‬התשלום שהציע איינשטיין בשם‬
‫לשלם ‪ 15‬אלף לי״ש‪ ,‬אבל בההלט נראית לו ההצעה להקים‬ ‫האוניברסיטה ‪ 3000 -‬לי׳׳ש ‪ -‬אינו מספיק כמובן‪ ,‬אבל עדיין‬
‫ועדת בוררים של שלושה‪ ,‬בהרכב נציג רוסי‪ ,‬נציג של בית־‬
‫נשארה פתוהה האפשרות של ועדת בוררים‪.‬‬
‫הםפרים ויו״ר ששניהם יסכימו עליו‪.‬‬ ‫מן התיעוד על הנושא הנמצא באוסף גינצבורג בארכיון‬
‫על מכתב זה ענה פוקורובסקי כעבור חמישה חודשים‪,‬‬ ‫ההיסטורי של בית־הספרים הלאומי‪ ,‬מתקבל הרושם‬
‫במאי ‪ ,1925‬וחזר על הנימוקים והדרישות שהעלה במכתבים‬ ‫שאיינשטיין מאס בטרדות הכרוכות בפניות ההוזרות‬
‫קודמים והוסיף טענה נוספת‪ :‬הספריה הוחרמה כרכוש‬ ‫ונשנות אל לונצ׳ארסקי ופוקורובסקי‪ ,‬וקרוב לוודאי שהיתה‬
‫לו גם ביקורת על צורת הטיפול של ההנהלה הציונית‪ .‬את‬
‫תרבותי ללא בעלים‪.‬‬ ‫המכתב שקיבל מפוקורובסקי העביר איינשטיין ללווה מבלי‬
‫למכתב זה לא היה המשך וכך תם למעשה המשא והמתן‬ ‫שנמסר לו שוויצמן וההנהלה הציונית בלונדון הפסיקו את‬
‫עם שלטונות רוסיה שהסתכם בכישלון חרוץ‪ .‬אמנם היו עוד‬ ‫פעילותו של לווה בעניין מאחר שהציג את עצמו כמנהל בית‬
‫כמה נסיונות להחיות את המשא ומתן‪ ,‬כמו הצעתו של נשיא‬ ‫הספרים בירושלים בשעה שאת בית הספרים ניהל פרופ׳‬
‫האוניברסיטה העברית י‪.‬ל‪ .‬מאגנס בשיתוף עם ברנרד כהן‬ ‫הוגו ברגמן‪ .‬לווה שלח שני מכתבים בוטים וביקורתיים‬
‫נציג הג׳וינט בברלין‪ ,‬שאנשי הג׳וינט הנוסעים לרוסיה‬ ‫להנהלה הציונית בלונדון‪ ,‬אבל מלונדון הודיעוהו שאל לו‬
‫יהקרו באופן דיסקרטי את אפשרות הוצאת הספריה‪ ,‬אך‬ ‫לטפל עוד בעניין זה‪ .‬מלונדון כתבו לאיינשטיין אבל לא‬
‫קיבלו תשובה‪ ,‬ועל כן ביקשו את התערבותו של ארתור‬
‫תוכניות אלו גוועו מאליהן‪.‬‬ ‫ורבורג‪ ,‬שהתקשר עם איינשטיין והבין ממנו כי מכתבם של‬
‫כשלון המאמצים להחזיר את האוסף לבעליו החוקיים לא‬ ‫הרוסים נמצא בידי לווה ושתנאיהם נוקשים‪ .‬היחסים בין‬
‫שינה את תחושתם של אנשי האוניברסיטה בירושלים מאז‬ ‫ההנהלה בלונדון לבין לווה היו מנותקים והיא פנתה‬
‫ועד היום‪ ,‬שאוסף גינצבורג שייך לאוניברסיטה וחייב‬ ‫באמצעות אישים שונים ללווה שישלח אליהם את מכתבו‬
‫להימסר לידיה‪ .‬אגב‪ ,‬בשנת ‪ 1987‬ביקרה רחל אדלמן‪ ,‬מנהלת‬ ‫של פוקורובסקי המוחזק בידיו‪ .‬הוא טען שכבר שלח העתק‬
‫הוצאת הספרים ״שוקן״‪ ,‬נכדתם של יוסף ושושנה פרסיץ‬
‫ונינתו של התורם זלטופולסקי‪ ,‬במוסקבה בספריית לנין‪,‬‬ ‫ללונדון‪ ,‬שלא נתקבל‪ ,‬והסכים לשלוח מיד העתק נוסף‪.‬‬
‫מקום שם נמצא האוסף‪ ,‬ובבית המגורים של הסב בתקופת‬
‫הצאר‪ ,‬שאיחסן את הספרים‪ ,‬ופירסמה את רשמיה מן‬ ‫איינשטיין פועל שוב‬
‫הביקור‪ .‬בשנים האחרונות מתנהל משא ומתן עם נציגי‬
‫ממשלת רוסיה‪ ,‬על החזרת אוצרות תרבות ומבנים בארץ‬ ‫בלונדון הבינו שרק בעזרתו של איינשטיין עוד ניתן‬
‫לידי הממשלה הרוסית‪ .‬יש רבים התובעים כי במסגרת‬ ‫לעשות משהו בנידון‪ .‬למרות אי הנוחות בהטרדת איינשטיין‬
‫המשא והמתן תדרוש ישראל את החזרת ספריית גינצבורג‬ ‫פעם נוספת‪ ,‬הם ביקשו ממנו לפנות שוב לפוקורובסקי והוא‬
‫נענה מיד לבקשתם‪ ,‬אבל הביע את הדעה שהעניינים יגעים‬
‫לאוניברסיטה העברית‪.‬‬
‫ושהסיכויים קלושים‪.‬‬
‫לעיון נוסף‪ :‬לתולדות המאמצים להבאת אוסף דוד גינצבורג אל בית‬ ‫ב־‪ 21‬בדצמבר ‪ 1924‬שלח איינשטיין את מכתבו האחרון‬
‫הספרים הלאומי— מ‪ .‬נדב ב״מדעי היהדות״ ‪ ,35‬הנ״ל‬ ‫לפוקורובסקי‪ .‬איינשטיין דחה את הטענה שהאוסף הוא‬
‫ב״מסות ומחקרים בספרנות‪ ,‬מוגשים לקורט וורמן״‪.‬‬ ‫רכוש תרבותי רוסי‪ .‬האוסף הוא רכושו של בית־הספרים‪,‬‬