Page 5 - etmol_126
P. 5
איינשטיין מבקר בתל-אביב בן־גוריון ואיינשטיין—שניהם פעלו להעברת הספריה
אלא שבשל המלהמה לא הספיקו להוציאו ,ואין זה מתקבל אפשר להקטין את הנזק אם ייסדו ברוסיה ספריה שתאפשר
על דעתם של אנשי תרבות שהוא לא יוחזר לבעליו בשל כך. לימוד ומהקר של התרבות היהודית והיא תזדקק להוצאה של
איינשטיין הודיע בשם בית־הספרים שאין שום אפשרות 15אלף לי״ש לפהות .התשלום שהציע איינשטיין בשם
לשלם 15אלף לי״ש ,אבל בההלט נראית לו ההצעה להקים האוניברסיטה 3000 -לי׳׳ש -אינו מספיק כמובן ,אבל עדיין
ועדת בוררים של שלושה ,בהרכב נציג רוסי ,נציג של בית־
נשארה פתוהה האפשרות של ועדת בוררים.
הםפרים ויו״ר ששניהם יסכימו עליו. מן התיעוד על הנושא הנמצא באוסף גינצבורג בארכיון
על מכתב זה ענה פוקורובסקי כעבור חמישה חודשים, ההיסטורי של בית־הספרים הלאומי ,מתקבל הרושם
במאי ,1925וחזר על הנימוקים והדרישות שהעלה במכתבים שאיינשטיין מאס בטרדות הכרוכות בפניות ההוזרות
קודמים והוסיף טענה נוספת :הספריה הוחרמה כרכוש ונשנות אל לונצ׳ארסקי ופוקורובסקי ,וקרוב לוודאי שהיתה
לו גם ביקורת על צורת הטיפול של ההנהלה הציונית .את
תרבותי ללא בעלים. המכתב שקיבל מפוקורובסקי העביר איינשטיין ללווה מבלי
למכתב זה לא היה המשך וכך תם למעשה המשא והמתן שנמסר לו שוויצמן וההנהלה הציונית בלונדון הפסיקו את
עם שלטונות רוסיה שהסתכם בכישלון חרוץ .אמנם היו עוד פעילותו של לווה בעניין מאחר שהציג את עצמו כמנהל בית
כמה נסיונות להחיות את המשא ומתן ,כמו הצעתו של נשיא הספרים בירושלים בשעה שאת בית הספרים ניהל פרופ׳
האוניברסיטה העברית י.ל .מאגנס בשיתוף עם ברנרד כהן הוגו ברגמן .לווה שלח שני מכתבים בוטים וביקורתיים
נציג הג׳וינט בברלין ,שאנשי הג׳וינט הנוסעים לרוסיה להנהלה הציונית בלונדון ,אבל מלונדון הודיעוהו שאל לו
יהקרו באופן דיסקרטי את אפשרות הוצאת הספריה ,אך לטפל עוד בעניין זה .מלונדון כתבו לאיינשטיין אבל לא
קיבלו תשובה ,ועל כן ביקשו את התערבותו של ארתור
תוכניות אלו גוועו מאליהן. ורבורג ,שהתקשר עם איינשטיין והבין ממנו כי מכתבם של
כשלון המאמצים להחזיר את האוסף לבעליו החוקיים לא הרוסים נמצא בידי לווה ושתנאיהם נוקשים .היחסים בין
שינה את תחושתם של אנשי האוניברסיטה בירושלים מאז ההנהלה בלונדון לבין לווה היו מנותקים והיא פנתה
ועד היום ,שאוסף גינצבורג שייך לאוניברסיטה וחייב באמצעות אישים שונים ללווה שישלח אליהם את מכתבו
להימסר לידיה .אגב ,בשנת 1987ביקרה רחל אדלמן ,מנהלת של פוקורובסקי המוחזק בידיו .הוא טען שכבר שלח העתק
הוצאת הספרים ״שוקן״ ,נכדתם של יוסף ושושנה פרסיץ
ונינתו של התורם זלטופולסקי ,במוסקבה בספריית לנין, ללונדון ,שלא נתקבל ,והסכים לשלוח מיד העתק נוסף.
מקום שם נמצא האוסף ,ובבית המגורים של הסב בתקופת
הצאר ,שאיחסן את הספרים ,ופירסמה את רשמיה מן איינשטיין פועל שוב
הביקור .בשנים האחרונות מתנהל משא ומתן עם נציגי
ממשלת רוסיה ,על החזרת אוצרות תרבות ומבנים בארץ בלונדון הבינו שרק בעזרתו של איינשטיין עוד ניתן
לידי הממשלה הרוסית .יש רבים התובעים כי במסגרת לעשות משהו בנידון .למרות אי הנוחות בהטרדת איינשטיין
המשא והמתן תדרוש ישראל את החזרת ספריית גינצבורג פעם נוספת ,הם ביקשו ממנו לפנות שוב לפוקורובסקי והוא
נענה מיד לבקשתם ,אבל הביע את הדעה שהעניינים יגעים
לאוניברסיטה העברית.
ושהסיכויים קלושים.
לעיון נוסף :לתולדות המאמצים להבאת אוסף דוד גינצבורג אל בית ב־ 21בדצמבר 1924שלח איינשטיין את מכתבו האחרון
הספרים הלאומי— מ .נדב ב״מדעי היהדות״ ,35הנ״ל לפוקורובסקי .איינשטיין דחה את הטענה שהאוסף הוא
ב״מסות ומחקרים בספרנות ,מוגשים לקורט וורמן״. רכוש תרבותי רוסי .האוסף הוא רכושו של בית־הספרים,