Page 7 - etmol_126
P. 7
נשדדו בידי הנאצים ועקבותיהם תחמושת .בשנות ה־ 40המאוחרות השונים בתוך הספרים ,או פיתקאות
נעלמו .שונמי נקט בדרך מקורית ,קשה הוצאו מאופנבאך מאות ארגזים ובהם ׳אקס ליבריס׳ וכדומה״ .שלום מוסיף,
ואפילו נועזת :הוא החליט לאתר את רבבות ספרים ,כאשר רובם )היחסי( שהוא אישית בדק כ־ 600כתבי־יד
הספרנים לשעבר של ״מטה רוזנברג״, מופנים לבית־הספרים הלאומי הנמצאים במקום ,ומצא לא מעט כתבי־
אותם נאצים אדוקים ,שהיו אמורים בירושלים ,והאחרים -למרכזים
לדעת טוב יותר מכל אחד מה עלה יד בעלי ערך היסטורי.
בגורל הספךים .וכך כתב שונמי: יהודיים באירופה ובארצות־הברית. שלום מוסיף :״במקרה שהאוסף
״בארכיון של העיר פרנקפורט קראתי אופנבאך היה המקום אליו היה צריך בנימס איננו עוד ,או שאי־אפשר
מכתבים של מנהל ספריית מוסד להפנות ,על פי הוראות שלטונות להצילו למען עם ישראל ,יהיה למחסן
רוזנברג ,המבקש מראש העיר הכיבוש האמריקניים ,״את כל הספרים, אופנבאך ערך מופלג ,בהיותו כמעט
בתקיפות הרחבת שטח הספרייה ,למען החומר הארכיוני וחפצי תרבות המזכרת היחידה לחיי הרוח היהודיים
מצוא מקום למשלוחים הרבים שהגיעו יהודיים אחרים שיימצאו משרידי בארצות השדודות ,בגרמניה ,פולין
תכופות .מנהל הספרייה אינו חוסך השוד ,או משרידי המוסדות היהודיים והארצות הבלטיות ...רוב החומר הוא
בביטויים נלהבים ,כדי לתאר את יקר שאינם קיימים עוד״ ,בלשונו של שלום. כזה ,שיוכל להיות לברכה רבה
ערכו של החומר הנפלא המגיע אל ואולם ,הוא ממהר להדגיש ,כי גם אם למוסדות תורה ,לספריות של מוסדות
המוסד .במשך ימים חיטטתי בארכיון הוראה זו תקויים ,אין לצפות ליותר תרבות כגון בתי־ספר ,סמינרים,
רוזנברג ,בחפשי אחר עקבות אוצר מדי :״בעצם לא נמצא כמעט כלום קיבוצים וכיוצא בזה״ .לעומת זאת ,לא
הספרים היקר וכתבי־היד היהודיים מחוץ למחסן חחוא בשטח האמריקני״. תלה שלום תקוות מרובות בגילוי
שנעלמו .ואם קראתי לא מעט על ספרים רבים וחשובים במקומות
הספרים עצמם ,לא מצאתי אף דבר שונמי יוצא לדרך אחרים .להערכתו ,בקהילות דרום
וחצי דבר על המקום לשם הובאו גרמניה שרדו ״פה ושם ספרים ,ובעיקר
כשההפצצות על פרנקפורט גברו. לשם טיפול שוטף בנושא הספרים, חפצים יהודיים ,כגון ספרי תורה או
לאחר שהחיפושים בארכיונים לא שיגר בית־הספרים הלאומי דברי אמנות ,אלא שכל זח נשתמר
הביאו לידי תוצאות של ממש ,ריכזתי לפרנקפורט את שלמה שונמי ,מבכירי בכמות מועטה ,וכדי למצוא אותם
את מאמצי במציאת שמותיהם הספרנים שלו .כה גדולה היתה ולאסוף אותם ,היו צריכים ללכת
וכתובותיהם של ספרנים שפעלו מסירותו של שונמי ,עד שעשרים שנה ממקום למקום במשך זמן ארוך ולחקור
באירגון שוד הספרים .בייחוד חקרתי מאוחר יותר ,בסוף שנות ה־ ,60עוד את השדידים״ .ועוד כותב שלום:
אחר עובדי ספריית מוסד רוזנברג, ראה חובה לעצמו לטפל בבעיה שלא ״בבדלין אין המצב שונה .גם שם לא
ובעיקר אחר מנהלה ,הד׳ר וילהלם באה על פתרונח לאחר השואה :כתבי־ נשארו שום דברים חשובים .הכל
גראו״ .הוא איתר ספרן אחד ,אך הלה הועבר בשעתו אל חגסטאפו ,לרבות
סירב לשתף פעולה ,ורק שבועות היד היהודיים שנעלמו. הספריות הפרטיות העולות לכמות
אחדים מאוחר יותר ,הצליח שונמי בקיץ 1966נשלח שונמי לאירופה עצומה .הרבה מהספרים האלה ,עד כמה
לאתר את גראו והוא מספר על על־ידי משרד־הדתות והאוניברסיטח, שהיו בעלי תוכן מדעי כללי ,הועברו
במטרה לאתר כתבי־יד וספריות אשר לספריות גרמניות ציבוריות ונעלם
מאופקנו ...והיה צורך בפעולות
הספרים שנתגלו נשלחו לארץ בארגזי תחמושת צבאיים ארוכות ומסובכות מאוד כדי לגלות
אותן במחסניהן של ספריות
ציבוריות״ .שלום הביע ספק בדבר
הסיכוי להחזיר ספרים אלו לבעלות
העם היהודי.
לאור כל זאת אין פלא ,שבשנים
הבאות תופסת אופנבאך את המקום
המרכזי בפעילות ועד אוצרות הגולה.
הוועד קיבל משלטונות הכיבוש אישור
להוציא מן המחסנים את הספרים
היהודיים ,והם נארזו במאות ארגזי