Page 8 - etmol_126

‫״השני שנפגשתי איתו ‪ -‬כותב‬ ‫את הדעה‪ ,‬שמפחד השלטונות הוא חי‬ ‫שער אחד הספרים שנתגלו‬
‫שונמי ‪ -‬היה ספרן ממגנצא‪ ,‬שהיה‬ ‫עתה בשם בדוי״‪.‬‬
‫ממונה על אירגון שוד הספרים בצרפת‬ ‫הפגישה‪:‬‬
‫הכבושה‪ ,‬אותו ביקרתי במפתיע בביתו‪.‬‬ ‫שונמי סיכם את הדו״ח הארוך‬ ‫״לא אאריך כאן בתיאור הפגישה‬
‫אך הוא נשבע לי‪ ,‬שלא היתה לו כל יד‬ ‫באומרו‪ :‬״אם לא הושגו הישגים של‬ ‫הדרמתית עם מי שהיה אחד מראשי‬
‫בשוד הספרים היהודיים‪ ,‬כי הם לא היו‬ ‫ממש לגילוי אוצרות התרבות היקרים‬ ‫האידיאולוגיה הנאצית בשטה היהדות‪.‬‬
‫כלל בגדר סמכותו‪ .‬וכששאלתיו לשמו‬ ‫שנגזלו על ידי הנאצים‪ ,‬הרי הסיבה‬ ‫סוף סוף עמדתי פנים אל פנים עם‬
‫של האדם שהדבר היה בגדר סמכותו‪,‬‬ ‫העיקרית לכך הוא גורם הזמן‪ .‬עשרים‬ ‫האדם שהלש על כמעט כל הרכוש‬
‫ענה לי שזה היה איש צבא‪ ,‬אך שמו לא‬ ‫שנה ויותר עברו מאז מפלת גרמניה‪,‬‬ ‫התרבותי היהודי באירופה הכבושה‬
‫ידוע לו‪ .‬אין כל ספק‪ ,‬שהיה קשר הדוק‬ ‫ובינתיים קצר הזמן את קצירו‪ .‬אנשים‬ ‫בידי הנאצים‪ .‬אסתפק לציין‪ ,‬שאחרי‬
‫בין השניים‪ ,‬ואף אין להאמין שבאמת‬ ‫רבים‪ ,‬וביניהם אנשי מפתח‪ ,‬שהיו‬ ‫רגעי ההפתעה והתדהמה הראשוניים‪,‬‬
‫לא היה לו כל חלק בשוד הספרים‬ ‫יכולים להיות בעזרנו‪ ,‬מתו במשך‬ ‫קיבל אותי בסבר פנים יפות‪ .‬במשך זמן‬
‫היהודיים‪ .‬אך גם כאן לא היו לי‬ ‫השנים האלה״‪ .‬הוא הציע מספר דרכים‬ ‫שהותי בביתו ‪ -‬כשעתיים ‪ -‬השתדל‬
‫הוכחות מספיקות‪ ,‬ועלי היה לעזוב‬ ‫לנסות ולאתר בכל זאת את הספרים‬ ‫לשכנעני‪ ,‬שהוא מעולם לא היה נאצי‬
‫וכתבי־היד‪ ,‬ובהן‪ :‬איתור המנהל‬ ‫ממש‪ ,‬ובתפקידו כמנהל ספריית מוסד‬
‫אותו ‪ -‬לפי שעה ‪ -‬לנפשו״‪.‬‬ ‫האחרון של הספרייה‪ ,‬בדיקת חומר‬ ‫רוזנברג היו כל מאווייו להציל ולארגן‬
‫השלישי היה גראו‪ ,‬שעל המפגש‬ ‫ארכיוני בהמבורג ובקובלנץ ועריכת‬ ‫את הספרים שנשדדו לא על ידו‪...‬‬
‫איתו כבר סיפר שונמי ‪ 3‬שנים קודם‬ ‫והפתיעני ביותר כשאמר‪ ,‬שבדעתו היה‬
‫לכן‪ .‬כאן הוא הוסיף פרט שנודע לו‬ ‫חקירה מקיפה בברלין‪.‬‬ ‫לשלוה את הספרים היהודיים‬
‫מאז‪ :‬מחליפו של גראו‪ ,‬ד׳ר שיקרט‪ ,‬מת‬ ‫דומה‪ ,‬ששונמי לא מצא מנוה‪,‬‬ ‫שבספרייתו )הפרטית ‪ -‬א‪.‬ל‪ (.‬לבית־‬
‫ובשנים הבאות המשיך ‪ -‬והפעם באופן‬ ‫הספרים הלאומי והאוניברסיטאי‬
‫בסוף שנות ה־‪.50‬‬ ‫פרטי ‪ -‬במאמצים לאתר את אוצרות‬
‫הרביעי היה פרופ׳ פרידריך‬ ‫התרבות האבודים‪ .‬באוגוסט ‪1969‬‬ ‫בירושלים״‪.‬‬
‫קורנליוס‪ ,‬שהיה באותם הימים מרצה‬ ‫שיגר דו״ה סודי נוסף לראשי‬
‫באוניברסיטת מינכן‪ .‬שונמי הפתיע‬ ‫האוניברסיטה‪ ,‬ובו סיפר על איתורם‬ ‫גורם הזמן‬
‫אותו כאשר יצא מכיתתו‪ ,‬ומסר לו‬ ‫במאמצים רבים של ״ארבעה אנשים‬
‫גראו סיפר לשונמי פרטים מעניינים‬
‫כרטיס ביקור שלו‪ .‬שונמי מספר‪:‬‬ ‫שהיתה להם יד במפעל השוד׳‪:‬‬ ‫רבים על עבודת ספריית מטה רוזנברג‪,‬‬
‫״הוא היה מופתע מאוד‪ ,‬החזיר לי את‬ ‫הראשון היה ספרן מפרנקפורט‪,‬‬ ‫״אך בעניין עצמו שלשמו באתי‪ ,‬נועדה‬
‫כרטיס הביקור‪ ,‬אך ענה על שאלותיי ‪-‬‬ ‫שעבד במשך שנים רבות בספריית‬ ‫לי אכזבה קשה‪ .‬בשנת ‪ 1943‬פוטר ד׳ר‬
‫אם כי בהוסר רצון ניכר ‪ -‬בבהירות‪.‬‬ ‫רוזנברג‪ ,‬אך ״התחמק מתשובה על‬ ‫גראו מהנהלת הספרייה וגויים לצבא‪.‬‬
‫הוא סיפר לי‪ ,‬שבמארס ‪ 1945‬ראה את‬ ‫שאלותיי באומרו שאינו זוכר מאומה״‪.‬‬ ‫אין הוא יודע מה התרחש בספרייה‬
‫ארגזי הפלדה‪ ,‬שבהם היו ארוזים‬ ‫שונמי רב התושיה פנה לשגרירות‬ ‫אחר עוזבו‪ ,‬וגם לא ידוע לו מי היה‬
‫הדברים היקרים‪ ,‬מוצאים מהספרייה‬ ‫ישראל בגרמניה‪ ,‬ושם נאמר לו‪ ,‬שרק‬ ‫יורשו״‪ .‬שונמי איתר את שמו של‬
‫ומובלים למקום לא ידוע לו‪ .‬הוא משער‬ ‫בית־המשפט יכול לחייב את האיש‬ ‫היורש ‪ -‬ד׳ר קלאוס שיקרט‪ ,‬אך לא‬
‫שהובאו לבניין גדול בסביבת‬ ‫להעיד ‪ -‬אך לשונמי‪ ,‬כפי שהוא מודה‪,‬‬ ‫את כתובתו‪ .‬״כמה ספרנים הביאו בפני‬
‫פרנקפורט‪ ...‬גדולה היתה התרגשותי‪.‬‬
‫זוהי הפעם הראשונה שהנני שומע‬ ‫לא היה די מידע כדי לפנות לערכאות‪.‬‬
‫דברים ברורים מאדם שראה במו עיניו‬
‫את הוצאת הדברים היקרים מתוך‬

‫ספריית רוזנברג״‪.‬‬
‫״שבועות אחדים אחר שיחה זו‪- ,‬‬
‫ממשיך שונמי ‪ -‬בהיותי כבר בארץ‪,‬‬
‫העביר אלי ד׳ר שטרידל מכתב שקיבל‬
‫מהפרופסור־הספרן הזה‪ ,‬שבו הוא‬
‫מכחיש מה שסיפר לי‪ ,‬ומודיע‬
‫שהדברים חיקרים נשרפו‪ .‬לדעתי‪ ,‬אין‬
‫לתת כל אמון במכתב הזה‪ ,‬שהוא בא‪,‬‬
‫כנראה‪ ,‬אחרי התייעצות עם חברים‬

‫נאצים ואולי גםעם עורך־דין‪.‬‬
‫כשלעצמי‪ ,‬אין לי ספק שהפרטים‬
‫המפורטים שסיפר לי באופן ספונטני‪,‬‬

‫בהיותו מופתע‪ ,‬הם הנכונים״‪.‬‬
‫שונמי קבע בסיום דיווחו‪ ,‬כי הגיעה‬
‫העת לצאת למאבק ציבורי להחזרת‬
‫אוצרות התרבות‪ :‬״המדובר‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫בחלק היקר ביותר של הרכוש‬
‫התרבותי של יהדות אירופה‪ ,‬אוספים‬
‫ציבוריים ופרטיים‪ ,‬שנאצרו במשך‬
‫מאות בשנים‪ .‬מומחים מעריכים את‬
‫ערכו החומרי של אוסף עצום זה‬
‫בהרבה מיליונים דולרים‪ .‬לערכם‬
‫המדעי אין שיעור׳‪ .‬קרוב לוודאי‪,‬‬
‫שאוספים אלו עדיין טמונים בגרמניה‪,‬‬

‫ומחכים לחזור לידי העם היהודי‪.‬‬