Page 234 - עידן האימפריות
P. 234

‫‪  232‬פרק ז‬

‫מיכאל הלצר טען שהמספרים הללו מכוונים למידות נפח קבועות של הכלים‬

‫שנקראו 'נבל'‪ .‬עם זאת‪ ,‬חשוב להעיר שבכל המקרים המספרים הנלווים ל'נבל'‬
‫מציינים את מספר הכלים‪ 86.‬במקרה זה‪ ,‬יש להניח שנפחו של ה'נבל' היה קבוע‬

‫וידוע‪ ,‬או שלפחות‪ ,‬כמו במקרה של קנקני 'למלך'‪ ,‬צורתו של הכלי וגודלו היו‬

‫סטנדרטיים ואחידים לעין‪ .‬תמונה זהה עולה מאוסטרקון שנמצא באשקלון‪ ,‬המוסיף‬

‫את עולמן של ערי החוף הפלשתיות והפניקיות‪ :‬יין‪ ,‬שיכר ושמן נמנו ביחידות‪,‬‬
                                                      ‫בדומה לאוסטרקון מירושלים‪87.‬‬

‫נראה שבשלהי המאה הז' ובתחילת המאה הו' לפנה"ס המשיכה מדידת השמן‬
‫לפי יחידות של כלים שנפחם היה קבוע וידוע‪ .‬במכתבי ערד נמנה השמן ביחידות‪88,‬‬
‫בעוד היין נמנה ביחידות בשם 'בת'‪ 89.‬הנוסחה השלטת במכתבי ערד הייתה‪' :‬יין‬

‫ב‪ + /‬כך וכך קווים אנכיים'‪ .‬לדעת אהרוני‪ ,‬התיבה 'ב‪ '/‬הייתה קיצור למילה 'בת'‪,‬‬
‫והקווים האנכיים ציינו את מספר הבתים‪ 90.‬בהמשך לאהרוני טען שמעון גיבסון‪,‬‬
‫שכל הקווים (אלה הצמודים לב' ואלה האנכיים) ציינו את מספר הבתים‪ 91,‬ואילו‬

                           ‫נוה ראה רק בקו הצמוד לב' כזה המתייחס למידת הבת‪92.‬‬
‫באופן דומה מופיעה התיבה 'ב‪ '/‬על גבי קנקן שלם משכבה ‪ II‬בלכיש‪ 93.‬על‬

‫בסיס תיבה זו טען אוסישקין שתכולת הקנקן (‪ 21.15–20.85‬ליטר) שווה למידת‬
‫הבת‪ 94.‬לקנקן זה יש להוסיף את קנקן 'בת למלך' שנדון לעיל‪ ,‬וגם קנקן משכבה ‪I‬‬

                                                                    ‫ראו שטרן‪ ,1962 ,‬עמ' ‪.855‬‬     ‫‪	86‬‬
‫ראו קרוס‪ ,2008 ,‬עמ' ‪ .372-333‬כך למשל באוסטרקון ‪ 1.5‬נאמר‪' :‬שכר | | | | |' ; באוסטרקון‬             ‫‪	87‬‬
‫‪' :1.7‬ש(מן?;כר?) ||'; והשוו לנאמר באוסטרקון ‪ ,1.10‬שבו נמנים החטים לפי מידה (קרוס‪,‬‬
                                                                                                 ‫‪8	 8‬‬
                                                                               ‫‪ ,2008‬עמ' ‪.)345‬‬   ‫‪	89‬‬
‫כך למשל במכתב ‪ 10‬נאמר‪' :‬יינ‪.‬ב‪][ /‬מ‪.‬אמתיים‪.‬ושמנ‪ .'.../‬ראו אהרוני ‪ ,1981‬מכתב ‪ ,10‬שורה‬              ‫‪9	 0‬‬

                                                                               ‫‪.4 ,17 ;3 ,14 ;3‬‬  ‫‪	91‬‬
‫ראו אהרוני‪ ,‬תשל"ו‪ ,‬מכתב ‪ ,1‬שורה ‪.2 ,61 ;3 ,11 ;2 ,10 ;3 ,9 ;5 ,8 ;22 ,7 ;3 ,4 ;2 ,3 ;2 ,2 ;3‬‬     ‫‪9	 2‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪ .13‬ראו גם דובס‪-‬אלסופ ואחרים‪ ,2005 ,‬עמ' ‪ .10‬חיזוק לראיית הבת ככלי ולא כמידה‬
‫ניתן באופן עקיף מפרשנות אהרוני לאוסטרקון ‪ 34‬מערד (תשל"ו‪ ,‬עמ' ‪ .)64-62‬באוסטרקון זה‪,‬‬               ‫‪9	 3‬‬
‫היין (הסימן ‪ d‬לפי אהרוני שם‪ ,‬עמ' ‪ )64‬מופיע לצד סימן המייצג 'קדרה' (הסימן ‪ ,)e‬ולא לצד‬             ‫‪	94‬‬

  ‫מידה‪ ,‬ה'חקאת'‪ ,‬המופיעה בשאר המכתב‪ .‬נראה להקביל בין שני כלי אגירה‪ :‬הבת והקדרה‪.‬‬
                                                                 ‫ראו גיבסון‪ ,1971 ,‬עמ' ‪.52-51‬‬

‫ראו נוה‪ ,1992 ,‬עמ' ‪ .53-52‬ראו בעקבותיו אחיטוב‪ ,2005 ,‬עמ' ‪ .84‬מכיוון שלדעתו של נוה‬
‫הייתה הבת מידה שנפחה קבוע וידוע‪ ,‬הוא הציע לפרש את הקווים האנכיים כמבטאים את‬
‫מידת ההין‪ ,‬שנהוג היה להבינה במשמעות של שישית הבת‪ .‬השערתו של נוה בעייתית‪ ,‬שכן‬
‫אם נקבל את האות ב' כקיצור למילה בת‪ ,‬אזי אין בשום מקום בטקסט עדות‪ ,‬רמז או קיצור‬
‫למילה הין‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬מידת ההין אינה מוכרת כאמור בטקסטים מימי הבית הראשון‪ ,‬ואין‬

                         ‫כל עדות לקיומה כמידת נוזלים שנהגה ביהודה בימי הבית הראשון‪.‬‬
                                                   ‫ראו אוסישקין‪ ,1978 ,‬עמ' ‪ ,87-85‬ואיור ‪.29‬‬

‫שם‪ ,‬עמ' ‪ ,87‬הערה ‪ .9‬קלטר (‪ ,2009‬עמ' ‪ )363‬שגה בהצגת הקנקן הזה כקנקן שעליו נחרתה‬
‫הכתובת 'בת'‪ ,‬ובעקבות אוסישקין (שם) השתמש בו כטיעון לקביעת השיעור המירבי של הבת‪.‬‬
   229   230   231   232   233   234   235   236   237   238   239