Page 232 - עידן האימפריות
P. 232
230פרק ז
בעבר .קוטר השפה של קנקן 'בת למלך' הוא 7.3ס"מ ,קטן בהרבה מהממוצע של
קנקני 'למלך' ,שקוטר השפה שלהם הוא 9.4-8.2ס"מ 75.עם זאת ,מכל הבחינות
האחרות — צורה ,חומר ופרופורציות גוף — קנקן 'בת למלך' מייצג את המאפיינים
הרגילים של הקנקנים הסגלגלים ,ולכן נראה שאין לקבל את קביעתם של אולברייט,
דירינגר ,צמחוני ואחרים ,שעל סמך קוטר שפת הקנקן החרות מלכיש שייכו אותו
לתת-קבוצה אחרת ושונה מזו של קנקני 'למלך' .יתרה מכך ,בהתאם לטיפולוגיה
של גיטין ,מקובל כיום לסווג את קנקני האגירה לפי צורתם ולא על פי המידות
שלהם 76.קנקן 'בת למלך' מלכיש ,שממנו שרדה רק השפה והחלק העליון של
הכתף אינו ניתן לסיווג ברור וודאי ,אך אין ספק שזהו קנקן אגירה ממשפחת
קנקני האגירה היהודאיים .על בסיס זה אפשר לחזור להצעתו של אינגה ,ולפיה
הבת המקראית היא הקנקן עצמו 77.מסקנה זו מתאימה לעדות המקראית ולממצא
האפיגרפי ,שלפיהם נספרו יחידות שמן או יין לפי הקנקנים שהכילו אותם ,ולא לפי
יחידות מידה קבועות של נפח.
.4ה'בת' המקראית כקנקן 'למלך'
לעיל נטען שבמאה הח' לפנה"ס הגיעו לשיאם תהליכים שהחלו ביהודה בתקופת
הברזל 2א ,אל נכון בהשפעת השלטון האשורי .בהיותה ממלכת חסות בשלטון אשור
פיתחה יהודה מערכת כלכלית ריכוזית ומסועפת ,שכללה מערך אחוזות מלך שנועד
לספק תוצרת חקלאית להעלאת המס ,וגם טכנולוגיות חדשות בייצור החקלאי
ומערכת משקולות תקנית .במקום בתי היוצר הקטנים ,שייצרו מגוון כלי חרס,
נבחרו בתי יוצר שהתמחו בייצור המוני במספר קטן של טיפוסים ,ובעיקר של קנקני
אגירה שהיו גדולים מקודמיהם.
במערכת כלכלית זו רוכז חלק נכבד מכלכלת יהודה בידי השלטון בירושלים,
אך קנקן האגירה הנפוץ של שלהי המאה הח' והמאה הז' ,ובעיקר הטיפוס שנבחר
לקנקן הרשמי של מערכת מנהל הקנקנים ,נפוץ ברחבי יהודה ושימש גם קנקן
האגירה המועדף על אנשים פרטיים .קנקן זה הוסיף לשמש גם בשלהי ימי הממלכה,
מתוך 120קנקנים שנמדדו ,רק לארבעה היה קוטר שפה קטן משמונה ס"מ ,ולאף קנקנן 75
'למלך' לא היה קוטר שפה קטן מ 7.5-ס"מ .מדידה של שישה קנקנים נוספים מטיפוס 'כמו
למלך' מחפירות בית שמש העלתה שקוטר השפה הוא בין 9.3לבין 10.6ס"מ — סטייה של 76
1.3ס"מ ,כאשר הממוצע גדול בהרבה מקוטרו של קנקן 'בת למלך' מלכיש .אני מבקש להודות 7 7
למנהלי החפירות הארכיאולוגיות בתל בית שמש פרופ' שלמה בונימוביץ וד"ר צבי לדרמן על
הרשות למדוד את הקנקנים.
ראו גיטין.2006 ,
אינגה ,1941עמ' .109
