Page 229 - עידן האימפריות
P. 229

‫מידת ה'בת' במקרא והנפח של קנקני האגירה היהודאיים  ‪227‬‬

‫כנרות ו'אבן‪.‬שערא' שנמצאה בדיר עלא‪ 60.‬אפעל ונוה טענו‪ ,‬שהיות שקנקני 'למלך'‬
‫לא היו אחידים‪ ,‬נמדדה תכולתם לפני המילוי באמצעות קנקן בעל נפח מוגדר‪61.‬‬
‫ואילו זפסקי‪ ,‬פינקלשטיין ובננסון הציגו את הפתרון החישובי שלפיו נמדדה תכולת‬
‫הקנקנים באמצעות אלגוריתם משוער שאפשר לחשב את תכולת הקנקנים למרות‬
‫ההבדלים הגדולים בנפחם‪ 62.‬לדעתם‪ ,‬מדידת נפח הקנקנים התבצעה על בסיס‬
‫ממדיהם החיצוניים‪ ,‬והאלגוריתם היה פשוט בהכרח‪ ,‬ומבוסס על מדידה לינארית‬

                                                            ‫וחיסור של מספר קבוע‪63.‬‬
‫משמעותה של משוואה זו היא‪ ,‬שבימי קדם היה אפשר לחשב את נפח הקנקן‬
‫בעשירונים‪ ,‬ובדיוק ממוצע של ‪ 3%‬עד ‪ 4%‬באמצעות חיבור חצי ההיקף האופקי‬
‫של הקנקן עם חצי מהיקפו האנכי בעשירונים‪ ,‬והפחתה של שתי אמות‪ .‬החוקרים‬
‫הציעו משוואה זו משום שהיא מתחשבת בשני מדדים ואינה מסתכמת על מדד אחד‬

                                                                               ‫בלבד‪64.‬‬

‫ראו אפעל ונוה‪' .1993 ,‬מערכת השער' שהציעו אפעל ונוה אינה מערכת מידות מוגדרת; היא‬                 ‫‪	60‬‬
‫מבוססת על שני שברים של קנקן‪ ,‬אבן אחת ומשקולת ממוצא לא ידוע (ראו גם קלטר‪,1998 ,‬‬                  ‫‪6	 1‬‬
‫עמ' ‪ ,2009 ;148-147‬עמ' ‪ .)360‬על הכלי מדיר עלא ראו הופטייזר וואן דר קויי‪ ,1976 ,‬עמ' ‪.275‬‬         ‫‪6	 2‬‬
‫ייתכן שפקידי המלך בדקו את תכולת הכלים של סוחרי העיר‪ ,‬אך אין בכך עדות לקיומה של‬                  ‫‪	63‬‬

                                                                                ‫מערכת מידות‪.‬‬    ‫‪	64‬‬
                                                                ‫ראו אפעל ונוה‪ ,1993 ,‬עמ' ‪.62‬‬
                                                       ‫ראו זפסקי‪ ,‬פינקלשטיין ובננסון‪.2009 ,‬‬
‫ראו זפסקי‪ ,‬פינקלשטיין ובננסון‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .62-61‬לצורך הצגת האלגוריתם השתמשו חוקרים‬
‫אלה במידת הבת כמידה הבסיסית לתכולת נוזלים בימי קדם‪ ,‬ואליה הוסיפו‪ ,‬שלא בצדק‪ ,‬את‬
‫מידת העשרון‪ .‬כמידות אורך השתמשו חוקרים אלה באצבע ובאמה‪ .‬על בסיס נקודות המוצא‬
‫הללו הם הציעו שתי משוואות אפשריות‪ V(a)=P(f)-16f :‬או ‪ ,V(a)=L(f)-19f‬וזאת כאשר‪:‬‬
‫)‪ = V(a‬נפח הקנקן בעשירונים; )‪ = P(f‬חצי מההיקף האופקי של הקנקן; )‪ = L(f‬חצי מההיקף‬
‫האנכי של הקנקן‪ .‬משמעותן של משוואות אלה היא‪ ,‬שניתן לחשב את נפח הקנקן (בעשירונים)‬
‫על ידי מדידת היקף הקנקן או גובהו והפחתה של מספר קבוע‪ .‬אף שמשוואות אלו מדויקות‬
‫למדי בניבוי הנפח (‪ ,)4%–3%‬המחברים מודים שהקבועים ‪ 16f‬ו‪ 19f-‬אינם משמעותיים‪ .‬נוסף‬
‫על כך‪ ,‬חישוב זה 'מסוכן' משום שהוא מסתמך באופן בלעדי על )‪ P(f‬או על )‪ ,L(f‬שהרי אם‬
‫נפלה ולו טעות קטנה באחד המדדים‪ ,‬היא תשליך באופן ישיר על הנפח המחושב של הקנקן‪.‬‬
‫על רקע הקשיים הללו הציעו זפסקי‪ ,‬פינקלשטיין ובננסון משוואה שלישית‪ ,‬שאליה הוכנס‬
‫משתנה נוסף — ‪=( 2c‬שתי אמות)‪ .V(a)=P(f)+L(f)-2c :‬השימוש במשוואה זו מצריך שלושה‬
‫שלבים‪ )1( :‬חישוב אורך ‪( P‬ההיקף האופקי) ו‪( L-‬ההיקף האנכי) באצבעות; (‪ )2‬הפחתת ‪2‬‬
                                   ‫אמות; (‪ )3‬הסכום באצבעות הוא בקירוב הנפח בעשירונים‪.‬‬

                                                                                   ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.65‬‬
   224   225   226   227   228   229   230   231   232   233   234