Page 242 - עידן האימפריות
P. 242

‫‪  240‬פרק ח‬

‫ליהודה היה מעתה גבול ישיר עם אשור‪ .‬גבול ישיר עם ממלכות וסאליות ועם‬
‫פחוות אשוריות היה במערב הממלכה‪ ,‬שכן ההסדרים האשוריים בשפלת פלשת‬
‫נקבעו גם הם בשלהי המאה הח' לפנה"ס‪ ,‬בימי שלטונם של סרגון ב' וסנחריב‪9:‬‬
‫אשדוד הייתה פחווה אשורית מבודדת בין ממלכות וסאליות של אשור‪ .‬בראש‬
‫הפחווה עמד מלך מקומי ולצידו נציב אשורי‪ 10.‬מצפון ומדרום לאשדוד המשיכו‬
‫להתקיים הממלכות הווסאליות של אשקלון‪ ,‬עקרון ועזה‪ .‬ממלכות אלה התחזקו‬
‫טריטוריאלית וכלכלית בשלטון מלכי אשור‪ 11,‬ככל הנראה בשל ההכרה בחשיבותה‬
‫האסטרטגית של פלשת כשער הכניסה למצרים‪ ,‬כמו גם בזכות ההכרה בחשיבותה‬
‫הכלכלית‪ 12.‬אשקלון הייתה נמל חשוב ומרכז מסחרי מרכזי‪ ,‬ופרחה בה תעשייה‬
‫גדולה של יין‪ 13.‬עקרון‪ ,‬שהייתה מרכז חשוב לייצור שמן‪ ,‬וגם לטקסטיל ככל‬
‫הנראה‪ 14,‬הייתה הזוכה העיקרית מהמכה הקשה שהוכתה יהודה במסע סנחריב‪.‬‬
‫פריחתה במאה הז' תחת שלטון אשור קשורה ישירות להיחלשות יהודה ולפגיעה‬
‫בשטחיה שבאזור השפלה‪ 15.‬עזה הייתה הדרומית ביותר בין ערי פלשת ושימשה‬
‫נמל המוצא העיקרי לסחורות שהגיעו במסגרת הסחר הערבי‪ .‬חשיבותה גרמה לכך‬
‫שעיקר מאמצי אשור בימי תגלת פלאסר הג' ובראשית ימי סרגון ב' התמקדו סביבה‪,‬‬

‫הסדרים אלה היו בתוקפם עד מות אשורבניפל ופרוץ המרד בבבל בשנת ‪ 627‬לפנה"ס‪ ,‬ואין‬                    ‫	‪9‬‬
‫לקבל שחזורים היסטוריים שלפיהם כבר לפני כן חלו שינויים מקיפים במרחב‪ ,‬אם בעקבות‬                  ‫‪	10‬‬

                  ‫פלישה סקיתית ואם בעקבות החדירה המוקדמת של מצרים לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬                  ‫‪1	 1‬‬
‫מכתובת של סרגון ב' עולה שבאשדוד הוצב נציב אשורי (ככל הנראה בשנת ‪ 712‬לפנה"ס)‪,‬‬                   ‫‪1	 2‬‬
‫ונציב של העיר אשדוד כיהן בתפקיד האפונים של שנת ‪ 669‬לפנה"ס‪ .‬פחוות אשדוד הוסיפה‬                  ‫‪1	 3‬‬
‫להתקיים בתקופה הפרסית‪ ,‬ולפניה הייתה ככל הנראה בשלטון בבל‪ ,‬כך שנראה שההסדרים‬                    ‫‪	14‬‬
‫של סרגון ושל סנחריב נותרו על כנם כל ימי השלטון האשורי‪ ,‬והיו הבסיס הטריטוריאלי‬                  ‫‪	15‬‬
‫והמנהלי להסדרים של השלטון הבבלי והפרסי‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ידוע כי בימי סנחריב היה‬
‫באשדוד מלך‪ .‬להסבר הכפילות המיוחדת ויוצאת הדופן הזאת ראו תדמור‪ ,‬תשכ"ד‪ ,‬עמ' ‪–272‬‬
‫‪ .276‬לביקורת על הצעת תדמור ולהצעה שונה ראו נאמן‪ ,‬תשל"ט‪ ,‬עמ' ‪ ;142‬תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪,11-9‬‬

                                                                           ‫ושם ספרות נוספת‪.‬‬
‫בימי סנחריב נקרעו שטחים מיהודה והועברו לשלוש ממלכות פלשת‪ ,‬ככל הנראה כדי לבססן‬
‫ולחזקן‪ .‬הרווח האשורי היה כפול‪ :‬גם ביסוס השליטה בגבולה הדרומי‪-‬המערבי של האימפריה‪,‬‬
‫סמוך לגבול מצרים‪ ,‬וגם רווח כלכלי גדול מהפריחה של ערי הממלכה הללו ושילוב נמליהן‬

                              ‫בסחר הערבי‪ .‬לספרות בנושא זה ראו גיטין‪ ,1997 ,‬עמ' ‪.100-99‬‬
                       ‫ראו אילת‪ ,1978 ,‬עמ' ‪ ,1990 ;34-30‬עמ' ‪ ;88-67‬עודד‪ ,1982 ,‬עמ' ‪.168‬‬
‫בשלהי המאה הח' לפנה"ס‪ ,‬לפני מסע סנחריב‪ ,‬כלל שטחה של אשקלון את המובלעת שסביב‬
‫יפו‪ .‬אין עדות שהמצב הטריטוריאלי באזור זה השתנה בשלב כלשהו תחת שלטון אשור‪ ,‬אם‬
‫כי נראה לקבל את ההשערה שמובלעת זו הועברה בשלב כלשהו לשלטונה של עקרון‪ ,‬ששכנה‬
 ‫סמוך לה‪ .‬ראו סטייגר‪ ,1996 ,‬עמ' ‪ ;*74–*61‬גיטין‪ ,1997 ,‬עמ' ‪ ;84‬נאמן‪ ,1998 ,‬עמ' ‪.223-222‬‬

                                                                  ‫ראו גיטין‪ ,1997 ,‬עמ' ‪.93-87‬‬
‫ראו דותן וגיטין‪ ,‬תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪ ;25-18‬גיטין‪ ,1997 ,‬עמ' ‪ ,1998 ;104-77‬עמ' ‪ ;278-274‬מזר‪,‬‬

                                          ‫‪ ,1994‬עמ' ‪ .263-260‬ראו על כך גם לעיל‪ ,‬פרק ו‪.2 ,‬‬
   237   238   239   240   241   242   243   244   245   246   247