Page 243 - עידן האימפריות
P. 243

‫מערכות הקנקנים המוטבעים בהקשר כרונולוגי‪-‬היסטורי‪-‬ארכיאולוגי  ‪241‬‬

‫ולכן אין להתפלא שהיא הייתה וסאלית נאמנה לאשור עד התמוטטות השלטון‬
                                                                      ‫האשורי באזור‪16.‬‬

‫יהודה נותרה הממלכה הווסאלית היחידה באזור ההר‪ ,‬כאשר ממזרח לה‬
‫השתעבדו ממלכות עבר הירדן‪ :‬עמון‪ ,‬מואב ואדום‪ .‬נוכחות אשור במרחב ארץ‪-‬‬
‫ישראל המשיכה להיות דומיננטית‪ ,‬ונראה שלממלכות הווסאליות ובהן יהודה‪ ,‬לא‬
‫היה מרחב תמרון רב‪ 17.‬הן הוכרחו לשמור על נאמנותן‪ ,‬לשלם מיסים שנתיים בזמן‬
‫ולציית להוראות של מלך אשור באמצעות נציגיו שנכחו באזור‪ .‬בכתובת אשורית‬
‫משנת ‪ 717‬לפנה"ס מכונה סרגון 'המשעבד את ארץ יהודה שמקומה רחוק'‪ ,‬ותוארו‬
‫זה מכוון למסע של שנת ‪ 18.720‬יש להניח שבשנה זו עדיין מלך אחז ביהודה‪ ,‬ששמר‬
‫על נאמנות לאשור‪ ,‬וזו הוסיפה לבסס את כוחה במרחב ולפתח את האינטרסים‬
‫הכלכליים שלה‪ .‬במכתב מימי סרגון‪ ,‬שזמנו לפני שנת ‪ 712‬לפנה"ס‪ 19,‬ואולי אף‬
‫סמוך ל‪ 715-‬לפנה"ס‪ 20,‬מדווח המושל של כלח למלך סרגון על הגעתה של משלחת‬
‫נציגים מממלכות במערב ובהם השליח מיהודה‪ .‬בתעודה אחרת‪ ,‬מאותו פרק זמן‬
‫ככל הנראה‪ ,‬נזכרים נציגים מיהודה ברשימה של מקבלי יין‪ 21.‬משמעות הדבר‬

                   ‫שיהודה שמרה על נאמנותה לאשור והוסיפה להעלות מס ומנחה‪.‬‬

                                  ‫ראו תדמור‪ ,‬תשכ"ד‪ ,‬עמ' ‪ ;271‬קצנשטיין‪ ,1994 ,‬עמ' ‪.38-37‬‬                                         ‫‪	16‬‬
‫לאחר חורבן שומרון המשיך סרגון למסע נוסף בסוריה וארץ‪-‬ישראל דרומה‪ .‬לפי הכתובות‬                                                    ‫‪1	 7‬‬
‫האשוריות הוא נלחם בעזה‪ ,‬שלעזרתה הופיע צבא מצרי‪ ,‬והגיע עד רפיח‪ .‬מטרתו של סרגון‬
‫הייתה להשתלט על מוצא הסחר הערבי בנמלי הים התיכון ועל חלקים מנתיביו באמצעות‬                                                      ‫‪1	 8‬‬
‫ייסוד מרכזים כלכליים והקמת בתי מכס ומערך של מצודות בנקודות מפתח‪ .‬את השליטה‬                                                      ‫‪1	 9‬‬
‫באזור הוא ניסה לבסס בעזרת גולים שהביא מאזורים מרוחקים‪ ,‬והסכמים שחתם עם ראשי‬                                                     ‫‪	20‬‬
‫השבטים המקומיים‪ .‬ראו נאמן‪1979 ,‬ב; ‪ ;2001 ;1993‬נאמן וצדוק‪ .2000 ;1988 ,‬כך למשל‬                                                   ‫‪2	 1‬‬
‫בכתובת שתוארכה לשנת 'ראשית מלכותו' של סרגון נאמר‪' :‬פתחתי את גבול מצרים הסגור‪.‬‬
‫אשורים ומצרים בוללתי וגרמתי לכך שיסחרו אלה עם אלה'‪ .‬כחלק מניסיונות הפיתוח של‬
‫הגבול עם מצרים העביר סרגון לאזור שבויים רבים שנלקחו במסע המלחמה בשנת ‪716‬‬
‫לפנה"ס לרמת איראן‪ .‬לפי ה'מנסרה' של סרגון‪ ,‬חלק מהשבויים הללו הועברו לאזור נחל‬
‫מצרים‪ ,‬שם הופקדו בידי השיח' של העיר לבן‪ .‬סרגון המשיך והגלה לפחוות שומרון חלק‬
‫מ'בני ערב הרחוקים היושבים במדבר' לאחר המסע בשנת ‪ ,715‬ובשנת ‪ 711-712‬לפנה"ס נלחם‬
‫באשדוד‪ ,‬כבש וסיפח אותה והפכה לפחווה‪ .‬בכתובת האשורית המתארת מסע זה מסופר על‬
‫שעזורי מלך אשדוד זמם למרוד באשור‪ .‬לפי הכתובת הוא ניסה לערב במרד את שאר מלכי‬
‫פלשת‪ ,‬ואת יהודה‪ ,‬אדום ומואב‪ ,‬אולם נראה שמלכים אלה לא השתתפו במרד ולכן גם לא‬
‫נפגעו‪ .‬הד למסע האשורי הזה נשמר בדברי ישעיהו (כ ‪ִּ' :)1‬בְׁש ַנת ּב ֹא ַתְר ָּתן ַאְׁשּדֹו ָדה ִּבְׁשֹלַח‬

                                                ‫ֹאתֹו ַסְרגֹון ֶמ ֶלְך ַאּׁשּור ַוִּיָּל ֶחם ְּב ַאְׁשּדֹוד ַוִּי ְלְּכ ָדּה'‪.‬‬
                                         ‫ראו וינקלר ‪ ,I ,1889‬עמ' ‪ ,168‬שורה ‪ ;8‬נאמן‪1994 ,‬ב‪.‬‬

                                                     ‫ראו דלר‪ ,1985 ,‬עמ' ‪ ,1987 ;330‬עמ' ‪.219‬‬
                                              ‫ראו וייפרט‪ ,2010 ,‬עמ' ‪ ,349‬ושם ספרות נוספת‪.‬‬
             ‫ראו דלר‪ ,1985 ,‬עמ' ‪ ;329-328‬וייפרט‪ ,2010 ,‬עמ' ‪ ,350-349‬ושם ספרות נוספת‪.‬‬
   238   239   240   241   242   243   244   245   246   247   248