Page 31 - Tel Hai Book

‫מבוא ‪29‬‬

‫מאמרם של ענת קדרון ומיכאל אזבנד מתמקד באופן שבו מיתוס תל חי‬
‫נחווה ועוצב במרחב האזורי של הגליל העליון בשנים שלאחר הקמת מדינת‬
‫ישראל‪ .‬המאמר 'בין אתוס לאומי לזיכרונות מקומיים‪ :‬תודעת תל חי בקריית‬
‫שמונה ובגליל העליון' בוחן את הזיכרון המתעצב בקהילות מקומיות בצפון‬
‫הארץ שסמוכות למחוז הזיכרון ולאתר ההנצחה‪ .‬העיירה והקיבוצים הסמוכים לה‬
‫נבדלו ברקע החברתי והתרבותי של תושביהן‪ ,‬אך הנצחת תל חי נקשרה בשמן‬
‫ובמועד הקמתן‪ :‬קריית שמונה קרויה על שם נופלי תל חי והמועצה האזורית‬
‫הגליל העליון השכנה נוסדה‪ ,‬לא במקרה‪ ,‬ביום השנה השלושים לקרב‪ .‬בשנים‬
‫שבהן דעך המיתוס התמודדו יישובי האזור עם אתגרי החיים על גבול הלבנון‬
‫כפריפריה הרחוקה ממוקדי ההחלטות וחלוקת המשאבים‪ .‬ראשי עיריית קריית‬
‫שמונה והמועצה האזורית הגליל העליון שיתפו פעולה במאבק לשמור על המשך‬
‫קיומו של הטקס הממלכתי בי"א באדר ברחבת האריה השואג‪ .‬להנצחת תל חי‬
‫היה גם היבט פוליטי נוסף שמגמתו הייתה למשוך תשומת לב של הציבור הרחב‬
‫ושל מקבלי ההחלטות הפוליטיות והכלכליות לאזור‪ .‬עם זאת‪ ,‬המאמר מצביע‬
‫על הבדלים משמעותיים בתפיסת מיתוס תל חי בין אנשי קריית שמונה לאנשי‬
‫הקיבוצים באזור‪ ,‬שהעמיקו לקראת סוף המאה העשרים וראשית המאה העשרים‬
‫ואחת‪ .‬בעוד תהליכי ההתרחקות מהמיתוס בקיבוצי הסביבה היו דומים לתהליכים‬
‫הכלל‪-‬ארציים‪ ,‬בקריית שמונה‪ ,‬שרבים מתושביה השתייכו לקבוצה בישראל‬
‫שפחות הושפעה מהשיח הביקורתי והציני על המיתוסים‪ ,‬אפשר לזהות יציבות‬

‫בתפיסת הגבורה של מגיני תל חי ובראשם טרומפלדור‪.‬‬
‫במאמר המסכם של הקובץ בוחנת יעל זרובבל את יחסי הגומלין שבין זיכרון‬
‫לאומי לתרבות פופולרית כפי שהם באים לידי ביטוי בגלגולי דמותו של יוסף‬
‫טרומפלדור בתרבות הישראלית משנות השבעים של המאה העשרים ואילך‪.‬‬
‫בשנים אלה נוצרו ונפוצו טקסטים הומוריסטיים וסאטיריים על דמותו של‬
‫טרומפלדור וסמלים אחרים הקשורים למיתוס תל חי‪ .‬המאמר 'יוסף טרומפלדור‪:‬‬
‫בין סמל לאומי לדמות פולקלורית' עוקב אחר האופן שבו הזיכרון החתרני משכתב‬
‫את משמעותו של הזיכרון הרשמי של תל חי תוך כדי הצעת נרטיבים חלופיים‬
‫שמתמקדים באותם סמלים ומוטיבים מרכזיים שתרמו לעלייתו של המיתוס‪.‬‬
‫בטקסטים אלה ההומור מחליף את ההשגבה‪ ,‬החולין מנפץ את הקדושה‪ ,‬הייחודי‬
‫הופך לבנלי‪ ,‬שפת הרחוב תופסת את מקום המליצות והקללה ברוסית מחליפה את‬
‫האמירה הפטריוטית‪ .‬תופעת הטקסטים ההומוריסטיים מצביעה על המשך יצרנות‬
‫תרבותית‪ ,‬כאשר המיתוס ותגובת הנגד לו ממשיכים להתקיים זה לצד זה בזיכרון‬
‫הקולקטיבי ובתרבות הפופולרית‪ .‬המאמר מצביע על השניות בתפקידו של ההומור‬
‫החותר תחת המיתוס ומביע עמדה ספקנית לגביו‪ ,‬אך בה בעת ממשיך להנכיח‬
‫אותו בתרבות ובתודעה הקיבוצית ומשום כך אף תורם‪ ,‬ולו בעקיפין‪ ,‬לשימור‬

‫הזיכרון של האירוע ושל טרומפלדור בתרבות הישראלית‪.‬‬