Page 27 - Tel Hai Book
P. 27
מבוא 25
באירופה ,ובעיקר בפסל ההנצחה הראשון של תל חי של יעקב דב גורדון,
שנקרא 'הגליל ושומרותיו' .החל ב 1924-הוצב הפסל בחדר העלייה בחצר תל חי
שהציג למבקרים במקום את הסיפור הייחודי של נשים שנפלו בקרב ונטלו חלק
במיתוס הגבורה הלאומי .סיני מצביעה על התהליך שבו הצטמצם העיסוק הנפרד
בנופלות בתל חי ובמרכיב המגדרי-נשי של המיתוס החל בשנות השלושים ,כאשר
דראכלר וצ'יזיק נטמעו וטושטשו בהדרגה בהתייחסות רחבה ומעורפלת יותר
ל'טרומפלדור וחבריו'.
מאמרו של עוזי אלידע דן בתפקידה של העיתונות בהבניית דמות הגיבור
כמרטיר לאומי .הוא בוחן את הגיבור הלאומי כסמל קשור וארוג ביחסי
הנגדה ,קונפליקט או השלמה בתוך מערכת רחבה יותר של סמלי גבורה.
במאמר 'טרומפלדור מול שרה אהרונסון וגיבורי פתח תקווה :הבניית מיתוסים
מרטירולוגיים ומחוזות זיכרון בתקופת המנדט' ,נבחנת העיתונות לא רק כסוכן
זיכרון אלא גם כמחוז זיכרון .מוספי הזיכרון השנתיים יצרו קהיליית קוראים
סביב הפולחן השנתי של הנצחת הקרב והפכו את הקריאה לאקט של הזדהות
קולקטיבית עם הגיבור המת ועם הערכים שהוא מייצג .אלידע ממחיש טענה זו
בניסיון של 'דאר היום' להעמיד את גבורת אירוע ההגנה על פתח תקווה לאחר
מאורעות 1921כנגד גבורת תל חי וטרומפלדור .המלחמה התקשורתית על
ייצוגי הגבורה הלאומית מוצגת במאמר כביטוי למאבק סמלי בין ילידים לעולים
על שליטה במרחב הארץ-ישראלי בשנות העשרים ותחילת שנות השלושים.
ילידי הארץ עיצבו את גיבורי פתח תקווה כילידים מושרשים בנופה ובתרבותה
של הארץ ,שלא כדור העולים ,ולפיכך הם גם מציגים אנטיתזה לטרומפלדור.
יתר על כן ,בניגוד לטרומפלדור שלא הצליח למנוע את נפילת תל חי ,אבשלום
גיסין וחבריו מוצגים כסיפור הצלחה ,כיוון שהצליחו לשמור על מושבתם ולבלום
פלישה לאזור השפלה .בשלב השני של התהליך שאבחן אלידע ,ב ,1925-עם
הקמת המפלגה הרוויזיוניסטית ,ניסו ראשיה לנכס לעצמם הן את דמותו הסמלית
של טרומפלדור הן את דמויותיהם של ילידי הארץ ולצקת לתוכן תכנים שהולמים
את האידיאולוגיה התנועתית.
אביבה חלמיש בוחנת את יחסו של השומר הצעיר לתל חי מ 1920-עד
.1967מאמרה 'תל חי במסכת הרעיונית והחינוכית של השומר הצעיר' מציג את
יחסה המורכב של תנועה זו למשמעותה הסמלית של תל חי .חלמיש מציגה את
מסקנתה המרכזית ,שלמיתוס נשמר מקום שולי ולעיתים אף זניח בשומר הצעיר.
ההתייחסויות בעיתונות התנועתית ,גם סביב י"א באדר ,לא היו עקיבות והעניקו
את הרושם שנכתבו כדי לצאת ידי חובה .העלייה לתל חי לא הייתה ליעד מרכזי
במפת הטיולים התנועתית ובתוכניות ההדרכה ונראה ששני המיתוסים הציוניים
האחרים של לחימה וגבורה ,מצדה ומרד גטו ורשה ,שימשו כציר מרכזי באתוס
השומרי יותר מאשר סיפור תל חי .המאמר מראה שתנועת הנוער אימצה מרכיבים
