Page 418 - Tel Hai Book
P. 418

‫‪  416‬עמית עסיס‬

‫לתיאוריה הפסיכואנליטית‪ 10,‬וגם יצירת המופת של הפילוסוף היהודי‪-‬גרמני‬
‫פרנץ רוזנצווייג‪' ,‬כוכב הגאולה'‪ ,‬שכתיבתה החלה על גבי גלויות מן החזית באותה‬
‫מלחמה‪ ,‬נפתחת במוות‪' :‬מן המוות‪ ,‬מאימת המוות מתחילה כל הכרת המכלל'‪11,‬‬
‫ויוצאת ממנו כנקודת פרידה מהפילוסופיה התיאורטית אל הדיון באנושי‬

                                                                         ‫הקונקרטי‪12.‬‬
‫היידגר הקפיד לראות במוות חוויה המעצימה את היותו של היחיד עולם‬
‫לעצמו‪ ,‬שכן איש אינו יכול למות את מותו של הזולת‪ 13.‬אך פרשנים המתארים את‬
‫ה'היות לקראת המוות' כחוויה דורית הקשורה לחוויית החזית של מלחמת העולם‬
‫הראשונה‪ ,‬נוטים להדגיש את עיסוקו של היידגר בנוכחותו של הפרט בהיסטוריה‬
‫בהוויה ובזמן‪ 14.‬היידגר ראה במצב ההיסטורי את היותו של האדם מושלך לתוך‬
‫מציאות חברתית מסוימת שבה הניח אותו עברו‪ .‬פעולה של אדם מתוך מודעות‬
‫למותו משחררת אותו לחיות את העתיד‪ ,‬את האפשרות‪ ,‬בתוך מציאות המוגבלת‬
‫על ידי העבר‪ ,‬ולכן היידגר רואה בפעולה ההיסטורית הזאת את הגילום האותנטי‬
‫ביותר של היות האדם בתוך הזמן‪ 15.‬אלא שכפי שהבחין ז'אק דרידה בפרשנותו‬
‫לתפיסתו של היידגר‪ ,‬גם כשאדם נותן את חייו למען מטרה או אדם אחר אין בכך‬
‫השוואה בין ערכם של חיי האדם ובין ערכה של המטרה‪ ,‬אלא בראש ובראשונה‬
‫מהלך קיומי שבו האדם שם את נפשו בכפו ומביא בחשבון את מותו כאפשרות‪.‬‬

                                ‫המטרה שלשמה הוא מוסר את נפשו היא משנית‪16.‬‬
‫פילוסופים כהיידגר ורוזנצווייג ניסחו את הדברים בחדות‪ ,‬אבל הלוך רוח דומה‬
‫רווח גם בדיון על מילותיו האחרונות של טרומפלדור עוד לפני ש'כוכב הגאולה'‬
‫ו'הוויה וזמן' יצאו לאור‪ .‬רבי בנימין (יהושע רדלר‪-‬פלדמן)‪ ,‬פציפיסט ומאנשי‬
‫העלייה השנייה‪ ,‬מחה על האופי המיליטנטי של המשפט האחרון של טרומפלדור‬
‫ש'נחקק לזכרון כפתגם קלסי‪ ,‬הסטורי'‪ 17,‬אך זיהה את הערך הקיומי‪-‬אוניברסלי‬
‫שבמסירות הנפש‪ .‬הוא השווה את טרומפלדור לרוברט סקוט‪ ,‬שעמד בראש‬
‫משלחת בריטית אל הקוטב הדרומי ומצא את מותו בסופת שלגים בדרכו חזרה‬
‫משם‪' :‬שורש הנפש‪ ,‬שורש הגבורה אחד הוא‪ .‬רוברט סקוט הלך לתקוע את דגל‬

‫‪Historical Destiny and National Socialism in Heidegger’s Being and Time,‬‬                      ‫‪	10‬‬
                                                                                              ‫‪	11‬‬
                                                                 ‫‪Berkeley, CA 1999, pp. 2–3‬‬   ‫‪	12‬‬
                  ‫י' שטיין‪ ,‬הלא מודע במדע ובפסיכואנליזה‪ ,‬ירושלים תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪.75–74‬‬
                                                                                              ‫‪1	 3‬‬
                        ‫פ' רוזנצווייג‪ ,‬כוכב הגאולה‪ ,‬תרגם י' עמיר‪ ,‬ירושלים תש"ל‪ ,‬עמ' ‪.46‬‬       ‫‪1	 4‬‬
‫א' נאמן‪ֹ ,‬אמר ואש‪ :‬שערים להגותו ולחייו של פרנץ רוזנצוויג‪ ,‬אלון שבות תשע"ו‪,‬‬                    ‫‪1	 5‬‬
                                                                                              ‫‪	16‬‬
                                                                                  ‫עמ' ‪.42–30‬‬  ‫‪1	 7‬‬
                                                      ‫היידגר (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)3‬עמ' ‪.241–238‬‬
                     ‫אלטמן (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)9‬עמ' ‪ ;80–79‬פריטש (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)9‬עמ' ‪.3–2‬‬
                                                      ‫היידגר (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)3‬עמ' ‪.387–382‬‬
                    ‫ז' דרידה‪ ,‬מתת המוות‪ ,‬תרגמה מ' בן נפתלי‪ ,‬תל אביב ‪ ,2008‬עמ' ‪.54–49‬‬
                          ‫רבי בנימין‪ ,‬על הגבולין‪ :‬רשימות ומאמרים‪ ,‬וינה תרפ"ג‪ ,‬עמ' ‪.314‬‬
   413   414   415   416   417   418   419   420   421   422   423