Page 9 - etmo 89

‫ערטוף נכשל לגמרי‪ .‬הממשלה לא‬ ‫הרבה נכתב על המושבות הראשונות‬ ‫מעשה‬
‫התירה למתיישבים לבנות בתים‪ ,‬והש­‬ ‫‪ -‬ראשון־לציון וזכרון־יעקב ועל מצוק­‬ ‫באב‪,‬‬
‫מועה אמרה כי יש בדעתם לחזור אל‬ ‫תן‪ ,‬עד שנכנסו תחת כנפי חסותו של‬ ‫בבן‬
‫חיק היהדות הואיל ולא צמחה להם‬ ‫הבארון‪ ,‬פחות ידוע גורלם של מאות‬ ‫ובמיסיון‬
‫תועלת מדתם החדשה‪ .‬ואכן‪ ,‬אחרוני‬ ‫יהודים פליטים יוצאי רומניה ורוסיה‪,‬‬
‫המתיישבים עזבו את ערטוף‪ ,‬לא בקיץ‬ ‫שהתגלגלו באותם ימים‪ ,‬הם ומשפחו­‬ ‫‪fk‬‬
‫תרמ״ה‪ ,‬כפי שכתוב ברוב המחקרים על‬ ‫תיהם‪ ,‬בחוצות ירושלים‪ ,‬בתנאים‬
‫הפרק הנוצרי בקורותיה של הר‪-‬טוב‪,‬‬ ‫קשים‪ ,‬על סף הרעב ובלי סעד ועזרה‪.‬‬ ‫מאת נקדימון רוגל‬
‫אלא מאוחר יותר‪ ,‬ב‪ .1887-‬בחודש מאי‬ ‫נציג חברת כל‪-‬ישראל‪-‬חברים )כי״ח(‬
‫של אותה שנה עדיין השתתפו עשרה‬ ‫בירושלים‪ ,‬נסים בכר‪ ,‬מסר כי בתחילת‬
‫מבני המקום בתפילה שערך שם הקאנון‬ ‫‪ 1883‬היו בירושלים ‪ 123‬משפחות של‬
‫הייסטינגז קלק‪ ,‬הבכיר באנשי הכנסיה‬ ‫פליטים חסרי‪-‬כל מרוסיה‪ ,‬יחד ‪539‬‬

‫האנגליקאנית בירושלים‪.‬‬ ‫נפשות‪ .‬התייחסו אליהם כאל ״נודדים״‪,‬‬
‫״אספסוף של בטלנים״‪ .‬אפילו חובב‬
‫חזרה לחוץ לארץ‬ ‫ציון הנאמן וחם‪-‬הלב יחיאל מיכל פינס‬
‫כינה אותם ״הנבהלים יוצאי החפזון״‪.‬‬
‫עם החמרת מצבם של הפליטים ונוכח‬ ‫היישוב היהודי בירושלים לא היה מוכן‬
‫הצלחתו של המיסיון‪ ,‬התגייסו כמה‬
‫מראשי היישוב ופרנסיו לפעולה‪ .‬בחש­‬ ‫לתמוך ב״גולים״ האומללים האלו‬
‫וון תרמ״ג הטילו רבני ירושלים חרם‬ ‫ובעולי תימן‪ ,‬שבאו באותה שנה‪ ,‬ולספ‪-‬‬
‫על כל מי שיסתייע במיסיון‪ .‬נאספו‬ ‫חם אל הסמוכים על שולחן החלוקה‪ .‬גם‬
‫כספים לתמיכה והתפתחו מוסדות‬
‫חלופיים‪ ,‬לספק אותם הצרכים שסיפקו‬ ‫פתרונות קונסטרוקטיביים‪ ,‬כגון עבודה‬
‫המיסיונרים‪ .‬אחת הפעולות העיקריות‬ ‫של ממש‪ ,‬לא היו בנמצא‪ .‬הם חסרו לא‬
‫הייתה סיוע לעולים לשוב אל ארצות‪-‬‬ ‫רק לחם לאכול אלא גם קורת‪-‬גג לרא­‬
‫המוצא שלהם‪ .‬מאות יהודים עזבו את‬ ‫שם‪ ,‬בגדים ונעליים וילדיהם בטלו‬
‫הארץ בתמיכתם של הרבנים‪ ,‬של‬ ‫מלימודים‪ .‬משאת נפשם ‪ -‬אדמה שיוכ­‬
‫מוסדות כגון חברת כל‪-‬ישראל‪-‬חברים‬
‫ושל קרנות צדקה‪ ,‬שמימנו יהודים‬ ‫לו לעבדה ‪ -‬הייתה מהם והלאה‪.‬‬
‫גרמנים‪ ,‬אותם ייצג בירושלים ד״ר‬ ‫על רקע זה של מצוקה ויאוש פעלו‬
‫וילהלם זאב הרצברג‪ .‬גם המיסיון סייע‬ ‫בהצלחה לא מבוטלת ציידי הנפשות של‬
‫ליהודים לחזור למולדתם‪ ,‬בתנאי שיש­‬ ‫המיסיון הפרוטסטאנטי‪ .‬לפי הסטטיס­‬
‫אירו את ילדיהם בארץ‪ ,‬בידי המיסיונ­‬ ‫טיקה של ״החברה הלונדונית להפצת‬
‫רים‪ .‬בראשית תרמ״ד קמה בירושלים‬ ‫הנצרות בין היהודים״‪ ,‬כ‪ 400-‬עד ‪500‬‬
‫״חברת עזרת נדחים לתפארת משה‬
‫ויהודית ]מונטפיורי[״‪ .‬מייסדיה היו‬ ‫מפליטי ‪ 1883-1882‬באו תחת השפעת‬
‫הרב ישראל דב פרומקין‪ ,‬בעל ״החבצ­‬ ‫המיסיון‪ ,‬אף כי רק מעטים המירו את‬
‫לת״‪ ,‬אליעזר בן‪-‬יהודה ונסים בכר‪,‬‬
‫מנהל בית‪-‬הספר ״התורה והמלאכה״‬ ‫דתם‪ .‬ב‪ ,1884-‬שנת השיא בהמרה‪,‬‬
‫של כי״ח‪ .‬אולם גם חברה זו‪ ,‬שפעלה‬ ‫נטבלו ‪ 12‬יהודים לנצרות‪ .‬בדרך כלל‬
‫נגד המיסיון וסייעה לעולי תימן להתיי­‬ ‫היה מספר המומרים ‪ 6-5‬בשנה‪ .‬כה‬
‫שב בכפר‪-‬השילוח‪ ,‬היקצתה את אמצ­‬ ‫גדול היה הסבל וכה קצרה יד היישוב‬
‫עיה הכספיים לא רק ״להצלת נפשות‬ ‫הירושלמי להושיע‪ ,‬עד שהרב שמואל‬
‫מהמיססיאן ותמיכה לפי שעה״ ‪ -‬כדב­‬ ‫סלאנט‪ ,‬הרב הראשי לעדת האשכנזים‪,‬‬
‫ריה ‪ -‬כולל סיוע ל״גולי ארטוף״‪ ,‬אלא‬ ‫הכריז על היתר לעבוד אצל המיסיון‪,‬‬
‫בתנאי שהנעזרים לא ימכרו את נשמתם‬
‫גם ״להוצאות הדרך לחוץ‪-‬לארץ״‪.‬‬
‫שליחי המיסיון הלונדוני לא הסתפקו‬ ‫ל״מסיתים״‪.‬‬
‫בציד נפשות בירושלים‪ .‬מצודתם הייתה‬ ‫עד מהרה נתמלאו מוסדות המיסיון‬
‫פרושה גם על יפו והמושבות הסמוכות‪.‬‬ ‫פליטים אומללים‪ .‬הם מצאו שם לחם‪,‬‬
‫שליח המיסיון בא גם אל בני ביל״ו‪,‬‬ ‫עבודה‪ ,‬בית־ספר לילדיהם וטיפול‪.‬‬
‫שאחרי מות מיטיבם קארל נטר‪ ,‬היו‬ ‫רפואי‪ .‬ולא זו בלבד‪ :‬מתוך הבנת הדחף‬
‫שרויים בייאוש‪ .‬השליח בא לבית אנטון‬
‫איוב‪ ,‬שבו גרו הביל״ויים‪ ,‬כדי ״להכי­‬ ‫של הפליטים‪-‬העולים לעבודת האדמה‪,‬‬
‫רם״ ולהציע להם את עזרת ״החברה‬ ‫החליט המיסיון לערוך מגבית מיוחדת‬
‫הלונדונית״‪ .‬נציג המיסיון הרמאן‬ ‫באנגליה‪ ,‬לרכוש קרקע ולהקים בה‬
‫פרידלנדר תואר כ״חובב נלהב של‬
‫רעיון ישוב ארץ‪-‬ישראל״‪ .‬עד שעמדו‬ ‫כפר ליהודים‪ ,‬בתקווה כי המתיישבים‬
‫על טיבה של אותה ״חברה״‪ ,‬כמעט‬ ‫יכירו טובה למושיעיהם ויקבלו את דתם‬
‫נתפתו הביל״ויים לדברי החלקות של‬ ‫ואת אמונתם‪ .‬כך קמה ערטוף )הר־טוב(‬
‫שליח המיסיון‪ ,‬וכנראה שאחד מחבורת‬ ‫של המיסיונרים‪ ,‬אחרי חג הסוכות‬
‫ביל״ו בירושלים‪ ,‬הלל מינץ שמו‪ ,‬לא‬
‫תרמ״ד )סוף ‪ .(1883‬למרות ההשקעה‬
‫עמד בנסיון ונטבל לנצרות‪.‬‬ ‫העצומה‪ ,‬ערטוף לא היתה סיפור של‬
‫הצלחה‪ .‬לחוסר הנסיון‪ ,‬לניהול הכושל‬

‫ולקשיים האובייקטיביים נתוספה‬
‫המועקה של ההטפה המיסיונרית‪,‬‬
‫שהייתה חלק בלתי נפרד מן ההווי של‬
‫היישוב‪ .‬התחלופה הייתה גדולה‪ :‬כ‪200-‬‬
‫נפש עברו במושבה‪ ,‬אך רק שלוש‬
‫משפחות ‪ 11 -‬נפשות ‪ -‬נטבלו לנצרות‪.‬‬
‫ב‪ 1885-‬כתב לורנס אוליפאנט כי עניין‬