Page 12 - etmo 89
P. 12
הורד בימיו של המלך הורדום הגיעה הארץ להישגים כלכליים
רבים שאיפשרו להורדוס ,שמלך בשנים 437לפני הספירה,
גירולים חרשים ,מסחר מפוז להקים מפעלי בנייה שלא היו כמותם בארץ וכמה מהם לא
מאו היו דומים להם גם בעולם.
עושרו של הורדוס היה כה רב עד שיכול היה להוציא הון
צפיפות האוכלוסים הגיעה אז לרמה שלא היתה כמותה עצום לא רק על מפעלי הבניה בארץ אלא גם על מפעלי
כמעט בכל תולדות הארץ עד למאה העשרים. ראוה בחוץ לארץ .ידועים לנו עשרים מבנים גדולים
שהורדום בנה בארץ ומהם ארבעה שלא היו כמותם בשום
כיבושי אלכסנדר ״הרחיבו״ את גבולות העולם והביאו מקום :הרחבה המלאכותית בהר״הבית שהיתה הגדולה
להפצת גידולים חדשים .בין אלה נזכיר את האורז)שחשי בעולם! הארמון בהרודיון ,שהיה הגדול בשעתו בעולם ,רק
בותו לגבי ארץ־ישראל מועטה ,שהרי הוא זקוק למים רבים 60שנה אחרי מות הורדום בנה הקיסר נירון ארמון גדול
ואלה נמצאים בארץ במשורה( ואת הכותנה )גידול בעל, יותר :הסטיו המלכותי בן 270המטר -שהיה הבנין הארוך
שחשיבותו גדולה( .הסופר פאוסאניאס מזכיר את הכותנה ביותר בעולם ונמל קיסריה שהיה הנמל המעולה בין נמלי
המעולה של ארץ העברים .הרבה מיני ירקות ופירות העולם העתיק .בין מפעליו האחרים -מצודות וארמון
התאזרחו בארץ ,כפי שמעיד עליהם שמם היווני ,כגון בירושלים ,ארמון־מצודה במצדה ,ארמונות ביריחו ,הערים
התורמוס או אגסי קרוסטומלין .כמה מיני ירקות נקראים על שומרון ,קיסריה ,גבע ואנטיפטרים ומפעלי השקאה בעמק
הירדן .יוסף בן מתתיהו מספר על עשרות ערים בחוץ לארץ
שם מצרים -כגון חרדל מצרי ,פול מצרי ועוד. שנהנו מנדבת ידו של הורדוס -מבנייני פאר ועד לתמיכה
בתקופה זו נוצלו כמעט כל הקרקעות הניתנות לעיבוד. בבנייני צי ,״לטריפולי ,לדמשק ולפטולמאיס בנה הורדוס -
פרופ׳ רייפנברג העריך שבתקופה הביזאנטית 65%- 70% כך מספר בךמתתיהו -גמנסיונים ,לגבל חומה ,לביירות
מן הקרקעות בארץ היו מעובדות .אין ספק ,שגם בתקופת
הורדוס היה השיעור דומה .נוכל להיטיב ולהעריך את אכסדרות ,סטווים ,מקדשים ושווקים״.
משמעותו של נתון זה אם נזכור שכיום מעובדים בישראל, נשאלת השאלה כיצד הצליח הורדוס להשיג את הסכומים
הענקיים האלה לשם בניה מפוארת כל כך ,לחיות חיי פאר,
בכל השטח שמצפון לנגב 40% ,בערך.
בתקופת הורדום הגיע גם ניצול המים לצורכי השקאה להחזיק צבא ולהעלות מסים לרומי ,שהיה בן חסותה.
למקסימום .יוסף בן מתתיהו מספר על מפעלי הפיתוח אין ספק שהורדוס לחץ את נתיניו וסחט מהם מסים
שעשה הורדום ביריחו ובצפונה ,שתחילתם בוודאי עוד כבדים -המס הישיר על התוצרת החקלאית לבדו היה
בימי החשמונאים .לדבריו הגיע השטח המושקה לכדי בשיעור של שליש או רבע מן התבואה וחצי מן הפירות.
48,000דונם .לארץ המעובדת נוספו אז גם חבלים חדשים: וזהו רק אחד מן המסים -מסים ישירים ,מסים עקיפים,
בנגב )מפעלם של הנבטים( ,בגולן ובחורן )שם הקים מסים קבועים ומסים זמניים )״מתנות״( .אבל ברור ,שהארץ
נהנתה אז גם משגשוג כלכלי וניתן היה להפיק ממנה
הורדוס התיישבות מתוכננת(. עודפים ניכרים ,ומכאן יכל הורדוס להשיג את הכספים
ייתכן מאוד שבאותה תקופה הגיעה צפיפות האוכלוסים
בארץ לרמה הגבוהה ביותר בתולדותיה עד המאה ה־20 לבנייניו ושגיונותיו.
)אפשר שבתקופה הביזאנטית היא היתה גבוהה מעט יותר(.
מחמת ריבוי האוכלוסים היגרו חלק מתושביה .בכך יש כדי פיתוח חקלאי נמרץ
להסביר בין השאר ,את היווצרות הגולה הגדולה. התקופה ההלניסטית והתקופה הרומית היו תקופות של
פיתוח חקלאי נמרץ :הוכנסו גידולים חדשים ,נוצלו כל
מסחר ויצוא הקרקעות הניתנות לעיבוד וכל המים האפשריים להשקאה.
הכניסה לבית־המקדש של הורדוס ,דגם במלון ״הולי־לנד״
ארץ־ישראל ייצאה מעט בעת העתיקה ,בעיקר כמויות
צנועות של תוצרת חקלאית ,כגון תבואה ושמן .מוצר
הייצוא היחיד שהכניס לארץ הכנסה גדולה הוא שרף
האפרסמון .ארץ-ישראל היתה המקום היחיד בתחום האימפ
ריה הרומית שבו גדל שיח זה .האפרסמון גודל בנאות
המדבר שבסביבות יריחו ובערבות מואב ובעין-גדי .סופרי
העת העתיקה מרבים לספר על האפרסמון של יריחו ,על
מחירו הגבוה ועל הדרישה הגדולה למוצר זה .גידול אחר
שהיה בעל חשיבות כלכלית בתקופה זו היה עץ הכופר
)הידוע לנו היום בשמו הערבי חנה( .מצמח זה מפיקים צבע
ששימש ,ומשמש גם היום לצביעת הציפורניים ,הידיים
והשיער ,ולפעמים גם לצביעת בדים .גם את תוצרת הכופר
היתה ארץ-ישראל מייצאת.
חשיבות רבה היתה למסחר בקטורת ,בתבלינים ובשמים,
שהתנהל בתקופה זו בין אגן הים התיכון לארצות דרום
ערב ,ובאמצעותם של הערבים גם עד הודו וצילון .סחורה
מיובאת זו היתה מוצר יקר מאוד יחסית למשקלה .העולם
הרומאי צרך כמויות עצומות של סחורות אלה ,ובעיקר את
12
