Page 17 - etmo 89
P. 17
אחד העם רוסיה״ -סיפר גינוסר -״והיו לו מעט מאוד ספרים
רוסיים .הספרים שלו היו בעיקר בגרמנית ,אנגלית
באנגליה -חייתי שם עם הורי .גם כאן היה אבי מבודד. וצרפתית .הוא אהב פילוסופיה וכל הדברים הקשורים
אבא לא התיידד עם יהודים אנגלים ,אבל היתה לו ידידות למדעי היהדות ועברית .ביליטריסטיקה ]ספרות יפה[ כמעט
מסויימת עם יהודים רוסיים שחיו באנגליה .גם בלונדון היה לא היתה לו ,רומנים לא ראיתי .אלה היו החיים שלו:
מקבל אורחים בערב שבת .רובם היו יהודים רוסים שישבו הספרים שהוא קורא ,המחשבות שהוא חושב ,הדברים
בלונדון או מכרים עוברים ששהו בעיר .בלונדון התרכזו
רוב היהודים ברובע מיוחד ,וייטצ׳פל ,אבל לאבי לא היה שהוא כותב ועורך .לא היו לו חיים ציבוריים מפותחים.
קשר אתו .פעם או פעמיים הרצה שם ,אבל שם דיברו ״את בדידותו לא כפה על הילדים .אחיותי למדו בגימנ
יידיש והיו שם מפלגות סוציאליסטיות רבות ולאבי היה סיה ממשלתית .הגדולה ,לאה ,היתה חולה מנעוריה ,האחות
מעט מאוד משותף אתם ,וכך גם עם הציונים הרשמיים, השניה היתה דומה ,לפי הטמפרמנט שלה ,יותר לאמא
אנשי ההסתדרות הציונית .הוא היה הולך בבוקר למשרד, שהיתה ממשפחת שניאורסון -מלאת חיים ומרץ .גם עלי
חוזר בשעה 6-5אחרי הצהריים עייף מאוד .במשרד לא לא כפה שום דבר .הוא רצה שאלמד וכשלא למדתי טוב לא
היה לו היכן לנוח בשעות הצהרים ,וכשמזכירו ,איש אנגלי, היה מרוצה .אבל לא אמר כלום .לא היה לו זמן בשבילנו
דיבר על לבו שיסכים להכניס מיטה למשרד ,ושיסגרו וגם לא כשרון או נטיה לשיחות עם ילדים .אתי התיידד רק
לשעה את חדרו למען ינוח ,סירב אבי ,כי לדעתו אין זה בשנה האחרונה באודיסה ואחר־כך בלונדון .כשהייתי ילד
הולם את הכבוד של ה׳סיטי׳ .הוא סבר ,כי צריך לנהוג לפי לא היתה לו קירבה אלי .בכל זאת אני זוכר כי היה נהוג
הרגלי המקום ולא לפי הרגלים באודיסה .אני בטוח שמחל אצלנו להיכנס אליו לפני השינה לנשקו ולקבל ממנו נשיקה
תו בסוף חייו באה לפני הזמן מחוסר שינה זה. וכך היה תמיד.
״אחרי העבודה היה אבא קורא עיתונים וכותב הרבה ״לא מדויק לגמרי להגיד שעיקר החינוך היה בידי אמא.
מאוד מכתבים .היה מתכתב עם ידידים ותיקים והיה משיב עד כמה שהחינוך היה לימוד ,אבא התעניין בו .אבל דאגה
לכל כותב בלשון שכתב .זה היה עקרון שלו .הוא שמר גם יום־יומית לחיינו היתה בידי אמא וכן הנהגת כל הבית .היא
על עותקי המכתבים שכתב .בשבת או בימי ראשון ,כשלא היתה ׳ידישע מאמע׳ מהטיפוס הישן .דאגה לבריאותנו,
היה הולך למשרד ,היה נוסע למרכז לונדון ,מטייל
שעה-שעה-וחצי ,שותה תה בבית תה וחוזר הביתה .אינני לנקיוננו ,אבל השפעה חינוכית לא היתה לה.
זוכר שהיה יוצא למטרה אחרת ,למשל לתיאטרון או ״אבא ואמא התחתנו על״ידי שידוך .סבא שלי מצד אבא
לראינוע .אולי הלך פעם או פעמיים לתיאטרון יהודי .בקיץ היה איש אמיד ורצה כלה עם יחוס .אמא היתה ,כאמור,
היה יוצא לחופשה של שישה שבועות .היה בוחר במקום ממשפחת שניאורסון ,מצאצאי הצדיקים מלובביץ ,אמא
שאין בו הרבה יהודים כדי שלא יטרידוהו ,המנוחה היתה אשה פקחית ,לפי דעתי -כשרונית ,אבל לא קיבלה
שום חינוך ,גם לא ידעה רוסית ,אותה למדה רק אחרי
האמיתית שלו היתה להיות לבדו. נשואיה .המטבח בביתנו היה כשר ואמא היתה שומרת
״כשלמדתי בפאריס הייתי בא לכל פגרה ללונדון ובאותן מצוות פחות או יותר באודיסה ולא כל כך בלונדון .כשהיי
שנים שוחחתי הרבה עם אבא .כבר קראתי את מאמריו תי בר מצוה אבא לא הביא אותי לבית הכנסת אלא ביקש
ויכולתי להתווכח אתו אבל לא על דעותיו .לא רציתי מביאליק שיקח אותי .אינני זוכר שאבא ביקר אי-פעם
להתווכח עם אבא יתר על המידה וגם הסכמתי לחלק בבית-הכנסת .אולי ביקר אבל אני אינני זוכר זאת .הוא היה
מדעותיו .למשל ,הוא לא האמין בקיבוץ גלויות ,כי חשב רחוק מהעולם הדתי ורחוק מיהודים דתיים או מתבוללים,
שרוב היהודים ישארו בגולה .גם אני חשבתי כך וגם היום הוא היה יוצא דופן :מאוד יהודי אבל יהדותו לא היתה של
זו דעתי .כנגד זה הוא חשב דהאמין בארץ ישראל כמרכז
רוחני ליהודי הגולה .אני מזמן כבר לא מאמין בכך וגם דת אם-כי הוא היה בקי מאוד בכתבי הקודש היהודיים״.
כתבתי על זה. אהב לנסוע
17 על עבודתו של אחד העם כמפקח בחברת ויסוצקי סיפר
גינוסר כי הוא אהב מאד לנסוע ,אהב את עצם הנסיעה ואת
מה שראה ,אפילו אם הפריע לו הדבר בעבודתו הספרותית.
כמה שנים אחרי שעבר לעבוד בחברה ,פתח ויסוצקי סניף
בלונדון .סניף זה לא דרש ממנהלו להיות סוחר טוב ,אלא
קודם כל אדם שאפשר לתת בו אמון בלתי-מוגבל ,שכן
עברו בו כספים רבים .ב ,1907-נתבקש אבא לעבור
ללונדון ,לנהל את הסניף שם .בלונדון כמעט שלא היו לנו
ידידים .וייצמן ,שהתגורר במנצ׳סטר היה לן אצלנו בלונדון
כי לא היה לו כסף למלון .בלונדון היה אבי חבר בוועד
שהכין את הצהרת בלפור והתווכח על כל מילה ומילה של
ההצהרה ,וכל פעם שוייצמן היה הולך לפקידי הממשלה
האנגלית בקשר עם ההצהרה ,וחוזר עם איזה תיקון ,היה
ויכוח ארוך ,כמו אם יש להגדיר את ארץ־ישראל בתור ׳אי
ניישונל הום׳ ]בית-לאומי[ או ׳דה ניישונל הום״ ]הבית
הלאומי[ .אנחנו היינו כותבים ׳דה׳ ,והאנגלים היו מוחקים
את ה׳דה׳ וכותבים ׳אי׳.
״אחותי הבכירה לא עברה אתנו ללונדון ,היא היתה אז
בארץ-ישראל עם בעלה ,שמואל פבזנר ,ממייסדי הדר
הכרמל .אחותי השניה ,רחל ,למדה ברומא והיתה באה
לעתים לביקור באנגליה .אני נסעתי ללמוד בפאריס ובאתי
ללונדון בכל פגרה ,ובמשך ארבע השנים האחרונות