Page 17 - etmo 89

‫אחד העם‬ ‫רוסיה״ ‪ -‬סיפר גינוסר ‪ -‬״והיו לו מעט מאוד ספרים‬
‫רוסיים‪ .‬הספרים שלו היו בעיקר בגרמנית‪ ,‬אנגלית‬
‫באנגליה ‪ -‬חייתי שם עם הורי‪ .‬גם כאן היה אבי מבודד‪.‬‬ ‫וצרפתית‪ .‬הוא אהב פילוסופיה וכל הדברים הקשורים‬
‫אבא לא התיידד עם יהודים אנגלים‪ ,‬אבל היתה לו ידידות‬ ‫למדעי היהדות ועברית‪ .‬ביליטריסטיקה ]ספרות יפה[ כמעט‬
‫מסויימת עם יהודים רוסיים שחיו באנגליה‪ .‬גם בלונדון היה‬ ‫לא היתה לו‪ ,‬רומנים לא ראיתי‪ .‬אלה היו החיים שלו‪:‬‬
‫מקבל אורחים בערב שבת‪ .‬רובם היו יהודים רוסים שישבו‬ ‫הספרים שהוא קורא‪ ,‬המחשבות שהוא חושב‪ ,‬הדברים‬
‫בלונדון או מכרים עוברים ששהו בעיר‪ .‬בלונדון התרכזו‬
‫רוב היהודים ברובע מיוחד‪ ,‬וייטצ׳פל‪ ,‬אבל לאבי לא היה‬ ‫שהוא כותב ועורך‪ .‬לא היו לו חיים ציבוריים מפותחים‪.‬‬
‫קשר אתו‪ .‬פעם או פעמיים הרצה שם‪ ,‬אבל שם דיברו‬ ‫״את בדידותו לא כפה על הילדים‪ .‬אחיותי למדו בגימנ­‬
‫יידיש והיו שם מפלגות סוציאליסטיות רבות ולאבי היה‬ ‫סיה ממשלתית‪ .‬הגדולה‪ ,‬לאה‪ ,‬היתה חולה מנעוריה‪ ,‬האחות‬
‫מעט מאוד משותף אתם‪ ,‬וכך גם עם הציונים הרשמיים‪,‬‬ ‫השניה היתה דומה‪ ,‬לפי הטמפרמנט שלה‪ ,‬יותר לאמא‬
‫אנשי ההסתדרות הציונית‪ .‬הוא היה הולך בבוקר למשרד‪,‬‬ ‫שהיתה ממשפחת שניאורסון ‪ -‬מלאת חיים ומרץ‪ .‬גם עלי‬
‫חוזר בשעה ‪ 6-5‬אחרי הצהריים עייף מאוד‪ .‬במשרד לא‬ ‫לא כפה שום דבר‪ .‬הוא רצה שאלמד וכשלא למדתי טוב לא‬
‫היה לו היכן לנוח בשעות הצהרים‪ ,‬וכשמזכירו‪ ,‬איש אנגלי‪,‬‬ ‫היה מרוצה‪ .‬אבל לא אמר כלום‪ .‬לא היה לו זמן בשבילנו‬
‫דיבר על לבו שיסכים להכניס מיטה למשרד‪ ,‬ושיסגרו‬ ‫וגם לא כשרון או נטיה לשיחות עם ילדים‪ .‬אתי התיידד רק‬
‫לשעה את חדרו למען ינוח‪ ,‬סירב אבי‪ ,‬כי לדעתו אין זה‬ ‫בשנה האחרונה באודיסה ואחר־כך בלונדון‪ .‬כשהייתי ילד‬
‫הולם את הכבוד של ה׳סיטי׳‪ .‬הוא סבר‪ ,‬כי צריך לנהוג לפי‬ ‫לא היתה לו קירבה אלי‪ .‬בכל זאת אני זוכר כי היה נהוג‬
‫הרגלי המקום ולא לפי הרגלים באודיסה‪ .‬אני בטוח שמחל­‬ ‫אצלנו להיכנס אליו לפני השינה לנשקו ולקבל ממנו נשיקה‬

‫תו בסוף חייו באה לפני הזמן מחוסר שינה זה‪.‬‬ ‫וכך היה תמיד‪.‬‬
‫״אחרי העבודה היה אבא קורא עיתונים וכותב הרבה‬ ‫״לא מדויק לגמרי להגיד שעיקר החינוך היה בידי אמא‪.‬‬
‫מאוד מכתבים‪ .‬היה מתכתב עם ידידים ותיקים והיה משיב‬ ‫עד כמה שהחינוך היה לימוד‪ ,‬אבא התעניין בו‪ .‬אבל דאגה‬
‫לכל כותב בלשון שכתב‪ .‬זה היה עקרון שלו‪ .‬הוא שמר גם‬ ‫יום־יומית לחיינו היתה בידי אמא וכן הנהגת כל הבית‪ .‬היא‬
‫על עותקי המכתבים שכתב‪ .‬בשבת או בימי ראשון‪ ,‬כשלא‬ ‫היתה ׳ידישע מאמע׳ מהטיפוס הישן‪ .‬דאגה לבריאותנו‪,‬‬
‫היה הולך למשרד‪ ,‬היה נוסע למרכז לונדון‪ ,‬מטייל‬
‫שעה‪-‬שעה‪-‬וחצי‪ ,‬שותה תה בבית תה וחוזר הביתה‪ .‬אינני‬ ‫לנקיוננו‪ ,‬אבל השפעה חינוכית לא היתה לה‪.‬‬
‫זוכר שהיה יוצא למטרה אחרת‪ ,‬למשל לתיאטרון או‬ ‫״אבא ואמא התחתנו על״ידי שידוך‪ .‬סבא שלי מצד אבא‬
‫לראינוע‪ .‬אולי הלך פעם או פעמיים לתיאטרון יהודי‪ .‬בקיץ‬ ‫היה איש אמיד ורצה כלה עם יחוס‪ .‬אמא היתה‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫היה יוצא לחופשה של שישה שבועות‪ .‬היה בוחר במקום‬ ‫ממשפחת שניאורסון‪ ,‬מצאצאי הצדיקים מלובביץ‪ ,‬אמא‬
‫שאין בו הרבה יהודים כדי שלא יטרידוהו‪ ,‬המנוחה‬ ‫היתה אשה פקחית‪ ,‬לפי דעתי ‪ -‬כשרונית‪ ,‬אבל לא קיבלה‬
‫שום חינוך‪ ,‬גם לא ידעה רוסית‪ ,‬אותה למדה רק אחרי‬
‫האמיתית שלו היתה להיות לבדו‪.‬‬ ‫נשואיה‪ .‬המטבח בביתנו היה כשר ואמא היתה שומרת‬
‫״כשלמדתי בפאריס הייתי בא לכל פגרה ללונדון ובאותן‬ ‫מצוות פחות או יותר באודיסה ולא כל כך בלונדון‪ .‬כשהיי­‬
‫שנים שוחחתי הרבה עם אבא‪ .‬כבר קראתי את מאמריו‬ ‫תי בר מצוה אבא לא הביא אותי לבית הכנסת אלא ביקש‬
‫ויכולתי להתווכח אתו אבל לא על דעותיו‪ .‬לא רציתי‬ ‫מביאליק שיקח אותי‪ .‬אינני זוכר שאבא ביקר אי‪-‬פעם‬
‫להתווכח עם אבא יתר על המידה וגם הסכמתי לחלק‬ ‫בבית‪-‬הכנסת‪ .‬אולי ביקר אבל אני אינני זוכר זאת‪ .‬הוא היה‬
‫מדעותיו‪ .‬למשל‪ ,‬הוא לא האמין בקיבוץ גלויות‪ ,‬כי חשב‬ ‫רחוק מהעולם הדתי ורחוק מיהודים דתיים או מתבוללים‪,‬‬
‫שרוב היהודים ישארו בגולה‪ .‬גם אני חשבתי כך וגם היום‬ ‫הוא היה יוצא דופן‪ :‬מאוד יהודי אבל יהדותו לא היתה של‬
‫זו דעתי‪ .‬כנגד זה הוא חשב דהאמין בארץ ישראל כמרכז‬
‫רוחני ליהודי הגולה‪ .‬אני מזמן כבר לא מאמין בכך וגם‬ ‫דת אם‪-‬כי הוא היה בקי מאוד בכתבי הקודש היהודיים״‪.‬‬

‫כתבתי על זה‪.‬‬ ‫אהב לנסוע‬

‫‪17‬‬ ‫על עבודתו של אחד העם כמפקח בחברת ויסוצקי סיפר‬
‫גינוסר כי הוא אהב מאד לנסוע‪ ,‬אהב את עצם הנסיעה ואת‬
‫מה שראה‪ ,‬אפילו אם הפריע לו הדבר בעבודתו הספרותית‪.‬‬
‫כמה שנים אחרי שעבר לעבוד בחברה‪ ,‬פתח ויסוצקי סניף‬
‫בלונדון‪ .‬סניף זה לא דרש ממנהלו להיות סוחר טוב‪ ,‬אלא‬
‫קודם כל אדם שאפשר לתת בו אמון בלתי‪-‬מוגבל‪ ,‬שכן‬
‫עברו בו כספים רבים‪ .‬ב‪ ,1907-‬נתבקש אבא לעבור‬
‫ללונדון‪ ,‬לנהל את הסניף שם‪ .‬בלונדון כמעט שלא היו לנו‬
‫ידידים‪ .‬וייצמן‪ ,‬שהתגורר במנצ׳סטר היה לן אצלנו בלונדון‬
‫כי לא היה לו כסף למלון‪ .‬בלונדון היה אבי חבר בוועד‬
‫שהכין את הצהרת בלפור והתווכח על כל מילה ומילה של‬
‫ההצהרה‪ ,‬וכל פעם שוייצמן היה הולך לפקידי הממשלה‬
‫האנגלית בקשר עם ההצהרה‪ ,‬וחוזר עם איזה תיקון‪ ,‬היה‬
‫ויכוח ארוך‪ ,‬כמו אם יש להגדיר את ארץ־ישראל בתור ׳אי‬
‫ניישונל הום׳ ]בית‪-‬לאומי[ או ׳דה ניישונל הום״ ]הבית‬
‫הלאומי[‪ .‬אנחנו היינו כותבים ׳דה׳‪ ,‬והאנגלים היו מוחקים‬

‫את ה׳דה׳ וכותבים ׳אי׳‪.‬‬
‫״אחותי הבכירה לא עברה אתנו ללונדון‪ ,‬היא היתה אז‬
‫בארץ‪-‬ישראל עם בעלה‪ ,‬שמואל פבזנר‪ ,‬ממייסדי הדר‬
‫הכרמל‪ .‬אחותי השניה‪ ,‬רחל‪ ,‬למדה ברומא והיתה באה‬
‫לעתים לביקור באנגליה‪ .‬אני נסעתי ללמוד בפאריס ובאתי‬
‫ללונדון בכל פגרה‪ ,‬ובמשך ארבע השנים האחרונות‬