Page 18 - etmo 89

‫אחד העם וידידיו בתל־אביב‪ :‬ביאליק‪ ,‬בן־עמי ורבניצקי‬ ‫נשואי הבת‬

‫חולה‪ ,‬לא היה לו נימוק להישאר בלונדון‪ .‬בימים ההם‬ ‫״אבא לא ניסה לכוון את דרך חיי אבל הוא ניסה להשפיע‬
‫החלטתי לנסוע לארץ־ישראל ואז הסכמנו שכולנו ניסע יחד‪,‬‬ ‫על חיי אחותי הצעירה ואז קרה מה שכבר כתבו עליו‪ .‬נדמה‬
‫הדבר היה בסוף ‪] .1921‬המשפחה הגיעה לארץ בינואר‬ ‫לי שז׳בוטינסקי פתח את האופנה ליהודים לנסוע ללמוד‬
‫באיטליה וגם אחותי נסעה לרומא ללמוד שם ‪ .‬הכירה‬
‫‪.[1922‬‬ ‫סופר רוסי גולה‪ ,‬אוסורגין‪ ,‬כתב של עתון רוסי גדול‪,‬‬
‫״אבא גר בתל־אביב‪ .‬העיריה העמידה בית לרשותו‪,‬‬ ‫והתחתנה אתו אחרי שהוא קיבל גט מאשתו‪ .‬יעצתי לו‬
‫שהוקדש אחרי מותו כספריה )הבית נהרס עם גימנסיה‬ ‫להתגייר כביכול‪ ,‬כדי להקל על אבא‪ .‬לי לא היה הדבר‬
‫׳הרצליה׳ ב״‪ .(1959‬אני עברתי לגור בירושלים כי מצאתי‬ ‫איכפת כלל‪ .‬ראיתי גם מנהיגים ציונים נשואים לגויות‪.‬‬
‫עבודה בממשלה בתור מפקח על בתי״הספר העבריים‪.‬‬ ‫אוסורגין אמנם נסע לפאריס‪ ,‬לאיזה רב שהיה מקל בגיור‪,‬‬
‫בארץ לא יכול להתבודד‪ ,‬כי אחת מתוצאות מחלתו‪,‬‬ ‫וכביכול התגייר‪ .‬אני לקחתי על עצמי לספר על הנשואין‬
‫דפרסיה ]דיכאון[ היתה הצורך בחברה‪ .‬אותו איש שהיה‬ ‫לאבי והאמנתי שאשפיע עליו להסכים להם‪ ,‬אבל לא כך‬
‫בוחר לו איזה כפר אנגלי או עיר אנגלית שאין לו בה גם‬ ‫קרה‪ .‬זאת היתה הטרגדיה שלו‪ .‬הוא הפסיק להתכתב עם‬
‫מכר אחד‪ ,‬כדי לנוח בקיץ‪ ,‬היה זקוק עכשיו לחברת בני‬
‫אדם‪ :‬בני משפחתו וידידים‪ .‬הידידים הוותיקים מרוסיה היו‬ ‫אחותי‪ ,‬קרע‪ ,‬כביכול‪ ,‬את היחסים‪.‬‬
‫בני החברה שלו‪ .‬גימנסיה ׳הרצליה׳ שהיתה סמוכה לביתו‪,‬‬ ‫״אחרי כמה שנים השלים אתה‪ .‬היא באה אלינו וטיפלה‬
‫עזרה הרבה‪ :‬היה מתעניין בה‪ ,‬והולך לישיבות מוריה‪ .‬אבל‬ ‫בו כאשר היה חולה‪ .‬אבל לכמה שנים זו היתה הטרגדיה‬
‫שלו‪ ,‬שלו יקרה דבר כזה! אבל אני לא יכול להבין דבר אחד‬
‫היה כבר אדם אחר‪ ,‬לא אותו אחד העם״‪.‬‬ ‫עד היום‪ :‬אם בן אדם מחשיב כל כך עניינים כאלה איך הוא‬
‫שלמה גינוסר סיים את דבריו‪ :‬״אף פעם לא רציתי להיות‬ ‫לא חושב שעליו לחנך את בתו‪ ,‬לשבת אתה‪ ,‬לא לשלוח‬
‫אחד העם‪ ,‬אף פעם לא חשבתי את עצמי שווה לו או יורש‬ ‫אותה למקום שרוב תושביו הם גויים? לא חושבים על זה?‬
‫כשרונותיו או אומנותו‪ :‬אינני סופר בנו של סופר‪ .‬אני כותב‬ ‫כולם חיים חיים נורמליים וחושבים שלהם לא יקרה מה‬
‫בנו של סופר‪ .‬ההבדל ביני ובין אבא היה בשתי נקודות‪:‬‬ ‫שקורה אצל אחרים‪ .‬נשואים אלו השפיעו לרעה במשך כמה‬
‫אני יודע לכתוב אבל הוא היה מאסטר ]רב״אמן[ בשפה‬ ‫שנים על אבי ובעידנא דריתחא‪ ,‬אמר לי שלא יכתוב עוד‪.‬‬
‫העברית‪ .‬אני אינני שולט בשום שפה כסופר אמיתי‪ .‬דבר‬ ‫ואומנם‪ ,‬חוץ ממאמר אחד או שניים כמעט שלא הוסיף‬
‫שני‪ :‬הוא היה אומנם סקפטיקן ]ספקן[ במובן ידוע‪ ,‬אבל היו‬ ‫לכתוב‪ .‬כשקורה דבר כזה קל יותר לאנשים שמדברים‬
‫לו אמונה ושורשים‪ ,‬אמונה שעומדת בפני כל דבר‪ ,‬עד‬ ‫הרבה‪ ,‬מספרים הרבה ומתלוננים מאשר לאנשים שהולכים‬
‫שאתה נעשה לדפרסיבי‪ :‬אצלי האמונה תמיד מוגבלת על'‬
‫ידי השכל‪ .‬היה לו יותר שכל מאשר לי‪ ,‬אבל הוא לא הרס‬ ‫מפינה לפינה ושותקים‪.‬‬
‫את אמונתו‪ .‬אצלי השכל הורם אותה לפעמים‪ .‬לכן אני יכול‬ ‫״אבי חשב לעלות לארץ־ישראל כשהיה כבן חמישים‪,‬‬
‫לכתוב על כל מיני דברים‪ ,‬אבל אין לי תורה לתת לאנשים‪.‬‬ ‫אבל אמרו לו שלא ימצא פה עיסוק‪ .‬כשיצא בדימוס והיה‬
‫בשביל תורה צריך להאמין לא על ידי השכל‪ .‬זה היה לו וזה‬
‫‪18‬‬
‫אין לי‪.‬״‬

‫הביאה לדפוס‪ :‬שולמית לסקוב‬