Page 20 - etmol 21

‫‪4• -s‘94•eiu.‬‬ ‫>’ ‪+ +‬‬

‫תורה‪ ,‬ועד מהרה למד להוקיר את‬ ‫^־־‬ ‫‪l*f**i*l*^**i*l*y‬‬
‫הרופא הקפדן‪ ,‬שבשעת הצורך ידע‬ ‫־‪ 4•4‬׳‪ 4•4•4 4‬׳‪ 4•4‬׳‪<;4*4■4‬׳ ׳‪4‬‬
‫לחרף כפרחה וידע גם להיות רך כחמ­‬ ‫‪±+‬‬ ‫‪5+r+r+++*J'+'h+++X +‬‬
‫אה‪ ,‬כדי לשדל חולה לקבל את הטיפול‬
‫המתאים‪ .‬שמעו יצא בירושלים כולה‬ ‫ד\ ‪*%‬‬ ‫‪t ^4.‬‬
‫וגם הערבים היו משחרים לפתחו‪ .‬תוך‬
‫זמן קצר ידעו הכל‪ ,‬כי חנו של ״הרופא‬ ‫‪ • r‬־‪4 4 1‬‬
‫הצעיר״ בזעפו‪ :‬וידידו ואיש ריבו דוד‬
‫ילין‪ ,‬המורה והחוקר‪ ,‬כתב עליו‪ :‬״ד״ר‬ ‫־־?^־־ ־‪4‬‬
‫וואלך לא חשך כל עמל מנפשו יומם‬ ‫׳‪ 4‬־‪4‬‬
‫ולילה‪ ,‬לבקר חולים ולבוא אליהם בעת‬
‫מחלתם פעמיים ושלוש פעמים‪ ,‬גם‬ ‫‪44‬‬ ‫•־‬
‫בטרם דרשוהו‪ .‬ולחולים נצרכים אשר‬
‫השתתף תמיד בצערם וידע מחסורם‪,‬‬ ‫״‪1 4 5‬‬ ‫‪ '^ d tr‬־‪4‬‬
‫‪4‬‬
‫הרבה לפזר מכיסו גם כסף״‪.‬‬
‫ד״ר וואלר היה רופא נוח לחוליו‪,‬‬ ‫‪'^ 7 ' 4‬‬ ‫>‪4‬‬
‫אבל רחוק מלהיות נוח לבריות‪.‬‬ ‫‪44‬‬
‫באדיקותו עלה על כל הרופאים שהגיעו‬ ‫‪44‬‬ ‫‪ k‬׳** ‪4‬׳״^‬
‫לירושלים‪ .‬הוא נשאר ברווקותו כל‬ ‫‪4‬‬
‫ימיו‪ ,‬הסתפק במועט וישן ארבע שעות‬ ‫•ג ‪4>g»<- + ;< 4‬‬
‫ביממה‪ .‬שאר הזמן הקדיש לחוליו‪ .‬עם‬ ‫‪i + r+‬‬ ‫‪ • r‬־‪4 4 1‬‬
‫שחר היה טובל במקווה ומחמיר במצווה‬
‫קלה כבחמורה‪ .‬בשנה השנייה לעלייתו‬ ‫‪^ f r‬־' ־‪4‬‬
‫לארץ הוסמך כמוהל‪ ,‬תפקיד שמילא‬ ‫׳‪4■ 4‬‬
‫•‪4> 4‬‬
‫עד קרוב לאחרית ימיו‪ .‬הוא סירב לצאת‬
‫מן הארץ‪.‬‬ ‫‪*• k‬י >‪4‬‬

‫סופר‪ ,‬כי הוצע לו שידוך עם בת‬ ‫‪4‬‬ ‫״«‪,‬־‪ -«8‬־‪4‬‬
‫טובים מפרנקפורט; הלך אצל רעו‬ ‫‪44‬‬ ‫‪44‬‬
‫ומכובדו הרב יוסף חיים זוננפלד לבקש‬ ‫‪44‬‬ ‫•־‬
‫היתר לנסיעה למטרת נישואים‪ ,‬ולא‬ ‫‪44‬‬ ‫הדוקטור‬ ‫•־‬
‫קיבל ‪ -‬שכן הכלה היתה עשירה‪ ,‬ודומה‬ ‫‪^ 4‬׳י^‪-‬‬ ‫‪ -s^su.‬־‪4‬‬
‫היה שהוא עוזב את ירושלים לשם ממון‪,‬‬ ‫‪+ <4 4• L‬‬
‫‪*4*\kt‬‬ ‫•‪ » 4‬־‪4■ # + 4‬‬
‫וזה אסור‪ .‬אבל אחר‪-‬כך הפצירו בו רבני‬ ‫‪1 4 P4‬‬ ‫‪ r •4 1‬־‪4‬‬
‫ירושלים ופרנסיה לצאת לזמן קצר‬ ‫‪4‬‬ ‫־‪4‬‬
‫לאירופה לשם איסוף כסף להקמת בית‪-‬‬ ‫•‪4■ 4‬‬
‫חולים‪ ,‬שזה עניין של פיקוח נפש‪ .‬בסוף‬ ‫‪44‬‬
‫נשמע להם ונסע לגרמניה‪ ,‬ואסף כסף‬ ‫*‪ 4‬־‪4‬‬
‫‪44‬‬ ‫‪^Pe‬־‘ ‪ - i‬־‪4‬‬
‫לבניין‪.‬‬ ‫עם המפתחות ‪4‬‬
‫ד״ר וואלך נעזר אז בקונסוליה הגרמ­‬ ‫♦ ‪i +r‬‬
‫נית‪ ,‬שתמכה בדוקטור הצעיר מגרמניה‪,‬‬
‫׳‪4‬‬
‫שנהג להצדיע לפני תמונת הקיסר ויל‪-‬‬
‫הלם השני בכל ביקוריו בקונסוליה‪ .‬כל‬ ‫‪-5“%^ 4‬‬ ‫־‪4‬‬
‫קונסוליה עשתה אז מאמצים להרבות‬
‫בארץ את נכסיה‪ .‬ד״ר וואלך חזר עטור‬ ‫•‪4‬‬ ‫מאת גבריאל צפרתי‬ ‫‪ - ^ tT‬־‪4‬‬
‫הצלחה ממסע המגבית בגרמניה‪ ,‬ובפ­‬ ‫‪44‬‬ ‫‪ 4‬־‪4‬‬
‫נקס הכוללים מאז מצאנו כתוב ‪:‬‬ ‫‪44‬‬
‫״בעזרת השם יתברך‪ ,‬נרכש שטח אדמה‬ ‫‪4‬‬ ‫־‪4 4‬‬
‫בן עשרים וארבע אלף אמה מאדמות‬
‫אבו בסל‪ ,‬שהיו של שייך יוסף‪ .‬הושג‬ ‫־‪k4‬‬
‫פירמאן לבנות בית‪-‬חולים של ד״ר ווא‪-‬‬
‫לך בסמוך למחנה‪-‬יהודה בשכונת‬ ‫•‪W' 4‬־'‬ ‫‪ 60‬שנה ריפא ד״ר וואלך‪ ,‬רופא‬ ‫‪4 '^ a r r‬‬
‫‪44‬‬ ‫קפדן וקנאי‪ ,‬את בני ירושלים‬ ‫‪44‬‬
‫שערי‪-‬צדק״‪.‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪44‬‬
‫את תכנית הבניין ערך האדריכל‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬
‫הגרמני הרמן צונדלר‪ ,‬שבנה גם את‬
‫בית‪-‬החולים הגרמני בעיר‪ .‬הקונסול‬ ‫‪45^4*^4^4‬‬ ‫‪ J 4‬־‪4‬‬
‫הגרמני בירושלים‪ ,‬פון טישנדורף‪ ,‬פעל‬ ‫‪1 4 P4‬‬ ‫‪! t 4 4 ^ 4‬־‪4‬‬
‫להשגת רשיון הבנייה בקושטא ועזר‬ ‫‪ 4‬׳?^■'‬
‫לד״ר וואלר להביא אבזרי בנייה רבים‬ ‫‪44‬‬ ‫‪41 4 f‬‬
‫מגרמניה כדי להחיש את הקמת הבניין‪.‬‬
‫על כך מחו נמרצות בעלי‪-‬המלאכה‬ ‫‪4 4 ^•?e-‬‬
‫היהודים בירושלים‪ ,‬שטענו כי פרנסתם‬
‫‪4^4’^4^t‬‬ ‫ונסע רק פעם לחוץ־לארץ כדי‬ ‫'־‪4- '•^ ,s‬‬
‫‪1 4 r4‬‬
‫‪^.^ 4‬־י‬

‫‪44‬‬ ‫‪4■ 4‬‬
‫‪44‬‬
‫‪-A^ 4‬‬
‫‪*lr4•44.1^.,44‬״‪,‬־‪4‬‬ ‫להקים את בית־החולים‬ ‫‪4‬‬
‫‪4‬״‪i 4 5‬‬
‫‪'^ T 4‬‬ ‫‪41 4‬‬

‫‪4 ■~^r‬‬

‫‪• 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4* 4 4 4 4‬‬ ‫‪««{•jj* «]«^4‬‬ ‫«{« ‪j{««|a«|k •!« a|« «|k‬‬ ‫‪a|« *4.‬‬ ‫‪4‬‬

‫>&*׳*‪-A‬‬ ‫^ ־ ■‘‪A‬״‬ ‫^ * ׳‪-A‬‬ ‫״‬ ‫^•‘‪5*^a‬״‬ ‫‪,_4_• -,‬‬
‫‪r‬׳ ‪w4‬־י‪44‬־•‪!1^44k4r^i4A4??I44k4P4'45‬״‪r,,144k4(r;:J^A44‬‬
‫‪ L‬־‪ w J 4‬־*• ‪s * * 4A‬‬
‫״ ״י׳י ‪, . A ’«* 4‬״‪J 4 I‬‬ ‫‪k‬‬
‫‪ ,^ iA4?J-> 4 , i S 4 4 J ? 4 4 ^ 4 4 ? ? 4 4 < 4 3 4 4 ??4 4 > i4‬״ ‪•?4 4‬‬

‫׳־?;^־■ ^‪sg-‬‬ ‫' ‪W‬׳?‪*5r6‬־ ‪f 1 4 r 1 4‬־'■■ ‪Wr ' 1 4‬׳ ׳ ר ‪y4‬־'?‪^4r‬־־‪1‬‬
‫‪4 44 4 44 44 4‬‬

‫היהודי בעיר במאה הקודמת‪.‬‬ ‫ד״ר משה וואלך‪ ,‬ירא שמים תמהוני‬
‫באותו זמן היו בעיר כ‪ 35-‬אלף נפש‪,‬‬ ‫ומופלא בהליכותיו‪ ,‬בא לירושלים־‬
‫רובם יהודים‪ ,‬ושבעה בתי‪-‬חולים‪:‬‬ ‫העתיקה ב״‪ 1891‬וחלום בלבו‪ :‬להקים‬
‫״משגב לדך״ ו״ביקור חולים״ בעיר‪-‬‬ ‫בעיר״הקודש בית חולים מעולה‪ .‬כעבור‬
‫העתיקה‪ ,‬בית‪-‬החולים רוטשילד‪ ,‬בית‪-‬‬ ‫זמן קצר הגשים את חלומו‪ :‬בית״החולים‬
‫החולים של המיסיון הבריטי‪ ,‬שהיה‬ ‫קם‪ ,‬וד״ר ייאלד פיקח עליו וטיפח אותו‬
‫מיועד ‪ .‬ליהודים והיה ראשון בעיר‪,‬‬ ‫במשך כשישים שנה‪ .‬אבל הרופא שהצ­‬
‫בית‪-‬החולים הגרמני של האחיות‬ ‫טיין בראשית דרכו ברוחב דרכו וברוחב‬
‫ה״דיאקוניסיות״ )כיום זיו(‪ ,‬בית‪-‬‬
‫החולים הצרפתי ובית‪-‬החולים היווני‪-‬‬ ‫דעתו‪ ,‬השתעבד ברבות הימים לקנאות‬
‫דתית‪ ,‬שהרחיקה אותו מהמפעל הציוני‪,‬‬
‫אורתודוקסי‪.‬‬ ‫וסגרה את בית״החולים שלו במסגרת‬
‫שמונה‪-‬עשר רופאים היו בעיר‪ ,‬מהם‬
‫עשרה לא‪-‬יהודים ושמונה יהודים‪ .‬ד״ר‬ ‫״הישוב הישן״ והקנאי‪.‬‬
‫וואלך ורופא יהודי אחר שהגיע באותו‬ ‫ד״ר וואלר‪ ,‬שעלה לירושלים כסעד‬
‫זמן מטעם חברת צדקה יהודית בגרמניה‬ ‫לענייה‪ ,‬לא יצא מתוכה אלא פעם אחת‬
‫‪ -‬ד״ר פויכטוונגר ‪ -‬השלימו את מניין‬ ‫בלבד‪ ,‬על דעת רבניה שהיו נערצים‬
‫עליו‪ .‬הוא נולד בשנת ‪ 1866‬בקלן‬
‫הרופאים היהודים‪.‬‬ ‫שבגרמניה בבית סוחר אמיד‪ ,‬משכיל‬
‫וחרד כאחד‪ ,‬ונפטר בשיבה טובה בשנת‬
‫תהלוכה עם ספר‬ ‫‪ .1957‬בנעוריו למד בתלמודי תורה‪ ,‬ב­‬
‫תורה‬ ‫גימנסיה ממשלתית ובישיבה‪ .‬ב‪1889-‬‬
‫הוסמך לרפואה‪ ,‬וכעבור שנתיים נשלח‬
‫הרובע היהודי הקביל את ד״ר וואלר‬ ‫לירושלים מטעם ״ועד הפקידים‬
‫בתהלוכת שמחה שבראשה נישא ספר‪-‬‬ ‫והאמרכלים״ באמשטרדם‪ ,‬שדאג לישוב‬

‫‪20‬‬