Page 298 - peamim 46-7
P. 298

‫ספרים — ביקורת | ‪295‬‬

‫נתמנה למזכיר הכללי של הרבנות הרא־‬          ‫‪1920: son rôle politique et diplomati-‬‬
‫שית‪ .‬במקביל לא זנח נחום את קשריו עם‬        ‫‪queThèse de doctorat d'Etat,‬‬
‫הסביבה הלא־יהודית; לשם כך ניצל‬
‫היטב את שליטתו המושלמת בשפה‬                      ‫‪.(Université'de Paris III, 1987‬‬
‫התורכית‪ ,‬ואת קשריו החברתיים והאינ־‬         ‫בחיבור הנסקר כאן שני חלקים‪ :‬פרק‬
‫טלקטואליים עם החוגים המתקדמים‬              ‫מבוא‪ ,‬ממצה ומפורט‪ ,‬המבוסס על‬
                                           ‫עבודת הדוקטור המקיפה של המחברת;‬
                             ‫בתורכיה דאז‪.‬‬  ‫ואוסף תעודות מארכיון ׳כל ישראל‬
‫שעתו הגדולה של הרב נחום הגיעה‬              ‫חברים׳‪ ,‬האירגון היהודי־צרפתי שהרב‬
‫עם מהפכת ׳התורכים הצעירים׳‪ ,‬ב־‬             ‫נחום נמנה עם מעריציו ונציגיו הבולטים‬
‫‪ .1908‬כנציגם של החוגים המתקדמים‬
‫בקהילה‪ ,‬היה נחום מועמד מועדף לתפ‪-‬‬                            ‫ביותר בארצות המזרח‪.‬‬
‫קיד הרב הראשי ‪ -‬אולם על דרכו ניצבו‬         ‫בעיסוקיו הפורמאליים היה נחום איש‬
‫שני גורמים עוינים‪ :‬׳כוחות השחור׳)ה־‬        ‫הממסד המסורתי של קהילתו‪ ,‬אך הוא‬
‫‪ (banda prêta‬המסורתיים‪ ,‬שנתמכו‬             ‫השתייך‪ ,‬אינטלקטואלית וחברתית בא־‬
‫על־ידי ארגון ׳עזרה׳ היהודי־גרמני‬           ‫חת‪ ,‬לעילית הספרדית המודרנית‪ ,‬שהצ‪-‬‬
‫)‪(Hilfsverein der deutschen Juden‬‬          ‫מיח החינוך המערבי לאחר שחדר‬
‫מצד אחד; ואוהדי התנועה הציונית‬             ‫למזרח התיכון ולצפוךאפריקה‪ .‬נחום‬
‫מהצד האחר‪ .‬אלה חברו יחדיו בהתנג־‬           ‫עצמו היה יליד מגמה שליד איזמיר‪.‬‬
‫דותם להשתלטות ה׳אליאנסיסטים׳ שיי־‬          ‫בילדותו הוא שהה זמן מה בטבריה‪ ,‬שם‬
                                           ‫למד תורה ולימודי קודש‪ ,‬ועם שובו‬
                   ‫צג נחום‪ ,‬על הקהילה‪.‬‬     ‫לתורכיה הרחיב את השכלתו הכללית‬
‫כמי שאימץ לעצמו את האידיאולוגיה‬            ‫במוסדות חינוך ממלכתיים‪ .‬בתום לימו־‬
‫של כי״ח‪ ,‬היה הרב נחום רחוק מלתמוך‬          ‫דיו התיכוניים באיזמיר‪ ,‬שאף נחום‬
‫בהתלהבות ברעיון הציוני ‪ -‬אם כי הוא‬         ‫להתקבל ללימודי משפט אסלאמי ודיפ־‬
‫לא סירב להעמיד את שירותיו הטובים‬           ‫לומאטיה באוניברסיטת אסטאנבול‪ ,‬אך‬
‫למען ההסתדרות הציונית העולמית‬              ‫בגלל חוסר אמצעים נאלץ לוותר על‬
‫ולתווך בינה לבין השלטונות התורכיים‪.‬‬        ‫תכניתו‪ .‬במקום זאת הוא קיבל את‬
‫היחסים בין נחום לבין החוגים הציוניים‬       ‫הצעתה של הנהלת כי״ ח להמשיך את‬
‫הגיעו עד משבר חמור בסוף ‪ ,1918‬כאשר‬         ‫לימודיו בבית המדרש לרבנים בפאריס‪.‬‬
‫האחרונים ניצלו את העדרותו מאסטאנ־‬          ‫כאן לא הסתפק נחום בלימודי יהדות‬
‫בול — בשליחות דיפלומאטית בשם‬               ‫בלבד‪ :‬במקביל ללימודי סמיכה לרבנות‪,‬‬
‫הממשלה התורכית — כדי לפטרו‬                 ‫הוא נרשם ללימודי המזרח באוניברסיטת‬
‫ממשרתו‪ .‬עם שובו לאסטאנבול‪ ,‬ניסה‬            ‫פאריס‪ .‬בתקופה זו הוא הצליח להתקרב‬
‫נחום אמנם להתמודד עם יריביו‪ ,‬אך‬            ‫לחוגי ה׳תורכים הצעירים׳‪ ,‬שפעלו בפא־‬
‫הדבר לא צלח בידו‪ :‬במארס ‪ 1920‬נאלץ‬          ‫ריס בסוף המאה שעברה‪ .‬חוגים שלימים‬
‫לסיים בכבוד את תפקידו כרב ראשי של‬          ‫יהפכו לכוח הדומיננטי בתורכיה‪ .‬בשנת‬
‫יהדות תורכיה‪ .‬היו אלה ימי אנדרלמוסיה‬       ‫‪ 1897‬חזר הרב נחום לתורכיה כשהוא‬
‫ואנארכיה ברחבי תורכיה; לאחר חוד־‬           ‫מכהן כנציג כי״ ח באסטאנבול — תפקיד‬
‫שים ספורים כונן בה סדר פוליטי חדש‪,‬‬         ‫בלתי מוגדר למדי‪ .‬בבירת הקיסרות חתר‬
‫בראשותו של את א תורכ‪ ,‬מנהיג ׳התור־‬         ‫נחום להגיע להנהגת הקהילה היהודית‬
‫כים הצעירים׳‪ .‬האחרון לא הותיר הרבה‬         ‫— וזאת בתמיכתו של המזכיר הכללי‬
‫חופש פעולה לאישים מסוגו של הרב‬             ‫של כי״ח‪ ,‬ז׳אק ביגאר )‪Jacques Bi-‬‬
‫נחום‪ .‬לאחר התפטרותו‪ ,‬נטל נחום את‬           ‫‪ ; (gart‬ואכן‪ ,‬כבר בתחילת ‪ 1899‬הוא‬
   293   294   295   296   297   298   299   300   301   302   303