Page 44 - peamim 46-7
P. 44

‫‪I 41‬‬  ‫שירת אבן גבירול ותורת המוסיקה הערבית‬

‫בשיר הטבע שלו ׳ברק אשר עינו כעין ברקת‪ /‬מתואר המשורר כמי שמתבונן‬
‫בערוגת בושם צמאה ושחוחה המשתוקקת לבוא הגשם‪ ,‬ובראותו את העב ׳המינקת׳‬
‫באה ׳להיניק׳ ולהשקות את הערוגה‪ ,‬הוא מביע את ריגושו ופליאתו במלים‪ :‬׳ראה‬
‫לבבי נפלאות שדי בשור העב אשר תבכה והיא ]הערוגה[ שוחקת׳ )שו׳ ‪62.(5‬‬
‫התפעלות זו ממעשי הבורא בבריאה מעלה אצלו אסוציאציות מעבודת הקודש של‬
‫הכהן הגדול‪ ,‬והוא מדמה לה את העב‪ ,‬אשר ׳תזרוק רסיסיה ביד חרוץ‪ ,‬כמו יד אהרון‬
‫על מזבחו זורקת׳)שו׳ ‪ ,(6‬והוא ממשיך באסוציאציה מתחום הקודש ואומר‪ :‬׳קטר‬
‫שדה בושם קטורת מור למול ענן אשר נבקע ו ‪ p‬לצקת׳)שו׳ ‪ 63.(8‬גם בשיר הטבע‬
‫שלו ׳עת נצבו כנד׳ מובלטת נוכחות האל‪ ,‬וכל ההתרחשויות המופלאות המתוארות‬
‫בשיר מיוחסות לפועל ידיו ונעשות תחת עינו הפקוחה‪ .‬גם בשיר הטבע ׳כתב סתו׳‪,‬‬
‫המתאר ירידת גשמים‪ ,‬מביע המשורר התפעלות ממעשי הבורא‪ ,‬אגב הקבלה ועימות‬
‫עם מלאכת המחשבת של בצלאל בן חור במשכן‪ ,‬ואומר‪ :‬׳כתב סתו בדיו מטריו‪...‬‬

  ‫ובעט ברקיו‪ ...‬מכתב עלי גן מתכלת וארגמן‪ ,‬לא נתכנו כחם לחושב‬
                                                                             ‫במחשביו!׳‪.‬‬

‫בשיר טבע חורפי אחר‪ ,‬שאין כמותו חריג בשירת התקופה‪ ,‬גלומה לדעתי תפיסה‬
‫אחרת‪ ,‬המצויה בתורת ׳האחים הנאמנים׳‪ ,‬ומקורה בתפיסה המטאורולוגית של‬
‫אריסטו‪ .‬׳האחים הנאמנים׳ מציינים באיגרתם‪ ,‬שקולו של הרעם הוא הקול החזק‬
‫ביותר בטבע‪ ,‬ובתוך כך הם מתארים את אופן היווצרות העננים‪ ,‬הרעם והברק‪,‬‬
‫ואומרים‪ :‬׳התפוצצות הדף האויר הקר עקב האד החם העולה מן האדמה‪ ,‬נדלק בתוך‬
‫העננים אור הנקרא ברק‪ ...‬ולעתים קרובות יקרה שחלק מהעננים נמס‪ ...‬והופך‬
‫להיות רוח משתוללת בעננים הכבדים‪ ...‬כשהיא מחפשת דרך ל ה ת פ ‪ ... p‬קורה גם‬
‫שהעננים הכבדים נקרעים בבת אחת׳‪ .‬ובסמוך לזה הם דנים בקולותיהם של‬
‫בעלי חיים‪ ,‬שלדבריהם הם עומדים ׳ביחס ישר עם מידת האורך של צוואריהם‪ ,‬מימדי‬
‫לועם‪ ,‬המבנה של גרונם‪ ,‬והאינטנסיביות בה הם שואפים את האויר והכוח בו הם‬

                                               ‫נושפים אותו דרך פיותיהם ונחיריהם׳‪64.‬‬
‫והנה‪ ,‬תיאור פיסי־מוחשי זה התגלגל והתגלם באופן פיוטי מרשים בשירו של אבן‬
‫גבירול ׳עבי שחקים כשורים געו׳‪ .‬בשיר מתוארים ענני גשם כבדים הנרדפים על ידי‬
‫רוח סוערת כעדת שוורים גועים‪ ,‬שקולות געייתם העזה ממלאים את חלל העולם‬
‫והשיר‪ .‬המשורר מדגיש במיוחד את כובד העננים הטעונים מים‪ ,‬כשהרוח מאיצה‬
‫בהם‪ ,‬ונוקט לשון תיאור זהה ללשון ׳האחים הנאמנים׳‪ :‬׳ועת כי נבקעו־נבקעו!׳ )שו׳‬

                             ‫סיטואציה דומה מתוארת באיוב לז‪:‬יד‪ :‬׳עמד והתבונן נפלאות אל׳‪.‬‬                  ‫‪62‬‬
‫תיאור דומה של עבודת כהן גדול במקדש‪ ,‬הזאת הדם ואיזכור ׳ענן הקטורת׳ — ראה גם בפיוטו‬                        ‫‪63‬‬

                     ‫׳ובכן שלמנו שפתינו׳‪ ,‬שו׳ ‪ ,9-7‬ו׳אלוהים אל ראשון׳‪ ,‬שו׳ ‪ ,216-215‬ועוד‪.‬‬                ‫‪64‬‬
‫המובאות מאיגרת האחים הנאמנים — ראה‪ :‬שילוח‪ ,‬האגרת‪ ,‬עמי ‪ .19,18‬ראה תיאור זה גם‬

                                                                               ‫ב׳ערוגת הבושם׳‪ ,‬עמי ‪.212‬‬
   39   40   41   42   43   44   45   46   47   48   49