Page 74 - peamim 46-7
P. 74
רבי יהודה הלוי וגנזי לנינגראד ן 71
אבל למזלנו כתב כנראה המשורר הגדול דווקא באותם ימים כמה משיריו היפים
ביותר.
אחרי התלאות שסבל בניסיונו לחצות את הגבול המוסלמי בדרך היבשה ,מובן
מאוד שירו הקטן ,שכתב באונייה כנראה אחרי ימי הציפייה הארוכים כשהחלה הרוח
המערבית מנשבת :׳אליהי אל תשבר 65/בשירו הוא מבקש להודות לרוח המערבית,
שתקרב אותו לנמל הצלבני ותסיר מעליו סוף סוף את עול האסלאם .מובן שאת השיר
הזה ,המדבר על יציאה מתחת שלטון ערב ,לא היה יכול לכתוב בדרכו מספרד
המוסלמית אל אלכסנדריה המוסלמית .כדי להבין את אישיותו המורכבת של
המשורר ,חשוב לנו להתבונן בפן נוסף של יצירתו בשלב קריטי זה של חייו .ומאלף
הדבר ,שאף באותם ימי הגבלה שלפני שבועות ,עוד המשיך לטפח את קשריו
החברתיים עם מיטיבו האלכסנדרוני הגדול ,אהרן אבץ אלעמאני .בשיר ׳הרף קזאון
ים 66/שכתב אליו — לפי הכתובת הערבית ׳מץ הספינה׳ — הוא מודה דווקא לרוח
המזרחית ,זו המעכבת אותו באלכסנדריה ומאפשרת לו להמשיך ולטוות את חוטי
הידידות :יש לזכור כי סירות קטנות שבאו והלכו מן האוניה הצליחו לשמר את הקשר
עם החוף .ומאלפת ההשוואה בין השיר החברתי לבין השיר הפרטי .בליריקה האישית
שלו ,המשורר מבקש מהאל שלא יעצור את הרוח המערבית שהחלה מנשבת בערב
החג .את שירו הוא פותח בהתרגשות :׳אליהי ,אל תשבר משברי ים ...עדי אודה...
לגלי ים ורוח מעו־בי׳ .לעומתו פותח השיר החברתי בפנייה מתחכמת אל הים,
שיפסיק לסעור כדי שיוכל לרדת מן הספינה ולנשק למיטיבו:
הרף שאון ים עד אשר יקרב /תלמיד וישק את פני הרב...
היום אני מודה כנף מזרח /כי מחרת אקיב כנף מערב
למען השעשוע החברתי ,המשורר אף מוכן לקלל את הרוח המערבית ,האמורה
להביא אותו לארץ־ישראל .באווירה זו הוא אף נפנה להשיב לשאלה ,המתבקשת
כביכול מאליה :איך זה ייתכן שאדם יחליף את צל ביתו של הפטרון בחום ובשרב;
ועל כך הוא עונה בבית האחרון ,במשחק צלילים מבריק:
חלף לצל קרת נות הרב /צלי מעין קריה למלך רב
ופירוש :תחת צל קורתו של מיטיבי הרב ,אני מעדיף את חסות המעוךמקדש ,עירו
של המלך הגדול ,מלך מלכי המלכים.
שני השירים ,שנכתבו בתוך שבוע אחד וכמעט בחרוז אחד רב /רבי ,משקפים
ברודי ,הלוי ,ב ,עמי .168 65
שם ,א ,עמי .10ג ו י ט י י ן ) ה פ ר ש ה האחרונה ,עמי (28סבור ,שהשיר נכתב בכניסתו הראשונה של 66
המשורר לנמל אלכסנדריה ,אבל אז קשה להבין את ההתייחסות של השיר אל צל קורת ביתו של
המהולל.
